ידועה הקושיה בנוסח הברכה לתורה לחופה ולמעשים טובים, למה לא הקדימו מעשים טובים שהם מגיל י"ג לחופה שהיא מגיל י"ח.
זכורני שראיתי בשם רבי אליהו לאפיאן שהיה מתרץ בשם מהרח"ו, שעיקר מעשים טובים לא נעשים אלא בתוך ביתו, ושם ניכר אם הוא בעל חסד או שהוא מונע מרצון להראות טוב ונכון בעיני סביבתו, שאז לאחרים יהיה אציל המידות, ובביתו פנימה אחרת לגמרי.
אולי מישהו זוכר ויודע לתת מקור יותר מדוייק.