ענווה ששורשה בגאוה

[ב.ה.]

אולי הביאור בדברי הגר"א: לפי קושית הגר"א מבינים שענווה אמיתית היא היות האדם בטל לגמרי לאמת (בחינת "אין"), ולכן לומר "אני עניו" זה תרתי דסתרא מוחלט: ברגע שאתה מעיד על עצמך – הוכחת שיש שם "אני" ישותי, ופקעת את עצם הענווה. והתורה מותאמת לנפש האדם אז היא האמת היחידה והיא
מנחה את האדם מתי ואיך בכל מכל כל . כולל רגשות מידות חשיבה ועוד ומימלא תנא יגיד אני עניו ? ור"י אומר שיש עדיין ענווה מהסוג של רבי ו''אנא'' שמו

ובאמת עדיין נכנסים דברי בתוך דברי הגר"א הקדושים: שנאמר משמת רבי בטלה ענווה ור"י אומר שעוד לא בטלה ענווה של מושג בקנה מידה של רבי,
יש עדיין את ''אנא'' מהסוג ההוא אבל חס וחלילה להגיד שמרבי יותר נכון מ''אנא'' אין יותר ענווה. אלא מסדר גודל כזה אין! אבל בודאי שיש ענווים בכל דור
דבוקים באמת הלוואי דברי אמת

 

[ב.ה.]

"כערער בערבה,
עיין מה שבארתי בדברי הגר"א מעניין מה אתה חושב
(כיון שהיה תקלה תכנית זה לא הצטרף כתגובה אליך אבל תעיין)