עניינו של זכות לאחד בחבירו "ומצווה לחבירו" (2 צופים)

[נראה לפשוט]

הנה המהלך המסתבר והמובן הינו דזכות ממון היינו "חצי קנין" [כל' כמה ראשו'] ברשות הממון של חבירו, וכ"נ מד' הגרש"ש בכ"ד [עי' שער"י ש"ב פ"ה וחי' הגרש"ש כתובות סמ"ח וקונטרס השיעבוד בכ"מ ועוד].
ולפי"ז כל המושג זכות שייך דווקא כה"ג דהחיוב אתי מחמת דיני חו"מ וממנות אשר עניינם נובע מתוך רשות ממון.
ולפי"ז צ"ב במה שייסדו רבותינו דאיכא מושג "מצוה לחבירו", דהיינו, מצוה אשר כנודע עניינה חובת גברא כלפי שמיא, ומ"מ הוי לחבירו דין תובע עלה.
וצ"ע דאי אינה חיילה ברשות ממון [דדהא הויא דין גברא], כיצד איכא לחבירו זכות ותביעה בה.
ומבואר שיש מושג זכות בחבירו אף בלא רשות ממון. וצ"ע מהי, כיצד מה שהוא מחוייב מצד התוה"ק לשלמני ממון, נעשה לי זכות ביה [וכל' הש"ס שיעבוד ה"גוף".]

 

[חפץ בחיים]

בשאלתו הניח מר ב' הנחות, האחת היא:

דזכות ממון היינו "חצי קנין"

לחץ כדי לכווץ...

והב' היא דיש כזה עניין נקרא:

רשות הממון של חבירו,

לחץ כדי לכווץ...

ואף הוסיף על כך כי הוא:

המהלך המסתבר והמובן

לחץ כדי לכווץ...

ולענ"ד מלבד מה שיש להתווכח עם עצם ההנחות הנ"ל באמת אינם מובנות דיים מהו "חצי קניין" ומהו "רשות ממון"
ובפשטות אין לנו אלא את דיני התורה המטילים חיוב על האדם כלולב וציצית וכמוהם הוא חיוב הממון אלא שאופן הטלת החיוב הוא ליתן את הממון לפלוני וכיון שעניין זה שהפלוני הוא המוטב של הדין אינו חלק שולי בדין (כמו במישהו שנשבע לין ממון לפלוני שמציאותו של הפלוני היא רק היכי"ת לקיים את השבועה) אלא הוא עיקר הדין ומטרתו שהפלוני יקבל את הממון משום הכי נקבע אותו אדם כזכאי בממון, כיון שצורת הדין היא שפלוני יהיה זכאי באותו הממון. ודוק.

 

[נראה לפשוט]

בשאלתו הניח מר ב' הנחות, האחת היא:
"חצי קניין"
והב' היא דיש כזה עניין נקרא:
"רשות ממון"
ואף הוסיף על כך כי הוא:
"המהלך המסתבר והמובן"

לחץ כדי לכווץ...

מקורם של דברים, חצי קנין הוא לשון של כו"כ ראשו' [לא עומד לי כעת בראש היכן, ואם מי מחו"ר הפורום שליט"א יוכל לציינם נשמח.] וארשות ממון נלקח מל' הש"ס שיעבוד ה"גוף" ממוני "גבך" דהיינו דיש אצל האדם מקום מה שבו נתפס החיוב ואותו חלק משתעבד. הוא הוא שקראוהו האחרו' "רשות ממון".
[לבר מהא שהובא כן מהגרש"ש]

 

[דבר היושר]

חצי קניין" ומהו "רשות ממון"

לחץ כדי לכווץ...

המושג חצי קנין כבר מוזכר ברבותינו הראש' כדוג' הריטב"א בקידושין יג, ב ובמאירי בב"ב קמז, ב ועוד רבים.

והמושג רשות ממון כתובה בכל סוגיא אפשרית בדיני הממונות כך שאין מה ולנסות ולדון על קיומה.

ובפשטות אין לנו אלא את דיני התורה המטילים חיוב על האדם כלולב וציצית וכמוהם הוא חיוב הממון אלא שאופן הטלת החיוב הוא ליתן את הממון לפלוני וכיון שעניין זה שהפלוני הוא המוטב של הדין אינו חלק שולי בדין (כמו במישהו שנשבע לין ממון לפלוני שמציאותו של הפלוני היא רק היכי"ת לקיים את השבועה) אלא הוא עיקר הדין ומטרתו שהפלוני יקבל את הממון משום הכי נקבע אותו אדם כזכאי בממון, כיון שצורת הדין היא שפלוני יהיה זכאי באותו הממון. ודוק.

לחץ כדי לכווץ...

ביתר ביאור, ישנם מקומות שהחיוב נולד מן הזכות וכגון בהלואה, שיעבוד הגוף, פועל, עבד ודומיהם, ובעת שהחיוב נולד מן הזכות יוצא בעצם שהחובה היא רק לממש את זכויות התובע, והרי ישנם מקומות שהזכות נולדת מהחיוב כגון מתנות עניים, מתנות כהונה, נזיקין וכדומה שהגם שהזכות נולדת מהחיוב, מכל מקום עניין החיוב הוא וצורת קיומו הוא בין האדם לחברו, ופשיט"ל שיוכל לתבעו על כך שהרי זה צורת ויסוד הדין.

 

[נראה לפשוט]

ובפשטות אין לנו אלא את דיני התורה המטילים חיוב על האדם כלולב וציצית וכמוהם הוא חיוב הממון אלא שאופן הטלת החיוב הוא ליתן את הממון לפלוני וכיון שעניין זה שהפלוני הוא המוטב של הדין אינו חלק שולי בדין (כמו במישהו שנשבע לין ממון לפלוני שמציאותו של הפלוני היא רק היכי"ת לקיים את השבועה) אלא הוא עיקר הדין ומטרתו שהפלוני יקבל את הממון משום הכי נקבע אותו אדם כזכאי בממון, כיון שצורת הדין היא שפלוני יהיה זכאי באותו הממון. ודוק.

לחץ כדי לכווץ...

וגם כ"כ

ישנם מקומות שהחיוב נולד מן הזכות וכגון בהלואה, שיעבוד הגוף, פועל, עבד ודומיהם, ובעת שהחיוב נולד מן הזכות יוצא בעצם שהחובה היא רק לממש את זכויות התובע, והרי ישנם מקומות שהזכות נולדת מהחיוב כגון מתנות עניים, מתנות כהונה, נזיקין וכדומה שהגם שהזכות נולדת מהחיוב, מכל מקום עניין החיוב הוא וצורת קיומו הוא בין האדם לחברו, ופשיט"ל שיוכל לתבעו על כך שהרי זה צורת ויסוד הדין.

לחץ כדי לכווץ...

כבר חקר בזה הגרש"ש בשער"י ש"ב פ"ה, והעמיד שבזה גופא הביא היד רמ"ה שני ביאורים [בשמעתתא דקנין אתן] ב"ב ד"ג ע"א. [ועיי"ש בסוגייא בספר ברכת אברהם משכ"ב.]