עקרונות רוחניים מוצאים הד גם ברובד הפיזי של הבריאה? (1 צופה)

[מחשבה]

המדע המודרני כבר מזמן חרג מגבולות הנוסחאות היבשות שתיארו את המציאות הפשוטה. בעידן של תורת היחסות, הקוונטים הגבול בין פיזיקה לפילוסופיה הולך ומטשטש.

שמתּי לב לתופעה מעניינת: לא אחת, תיאורי המציאות שהמדע מגלה בממצאיו, מתיישבים באופן מעורר השתאות עם רעיונות מופשטים הידועים ממחשבת ישראל.

כך למשל, ביסודות המחשבה היהודית מדובר על שני רבדים של מציאות, עולם הפירוד ועולם הייחוד.
בעולמנו זה, עולם הפירוד, מתקיים ניגוד בין טוב לרע; על האדם מוטל לבחור בדרך הטובה, זו המובילה לקרבת ה'.
אך במבט עמוק יותר, בעולם הייחוד, מתברר שאין באמת "רע", שהרי מאת ה' לא תצא הרעות, וכל דבר במציאות קיים רק משום שיש בו נקודת טוב אלוקית.
בעולם זה הכל מתאחד למטרה אחת: רצון ה'. האדם רק בוחר אם להיות שותף לטוב ולהתקדם אליו מתוך רצון, או להתנגד ולנוע בדרך קשה יותר, אך גם היא בסופה, מוליכה אל אותה תכלית.

והנה, רעיון זה מקבל ביטוי מפתיע גם במדע: תורת היחסות מגלה לנו שמה שנראה לנו ישר, במבט רחב יותר, במימד נוסף - הוא למעשה עקום, ואף נסגר על עצמו במעגל.
בעינינו נדמה שיש שתי דרכים הפוכות - להתקרב או להתרחק. אך למי שרואה את "המימד הרביעי", מתברר שגם מי שמתרחק לכאורה, אם ימשיך בדרכו די זמן ובמהירות מספקת ימצא את עצמו שב בדיוק אל נקודת המוצא.

האם זהו מקרה בלבד? או אולי ביטוי לכך שעקרונות רוחניים עמוקים מוצאים את הד שלהם גם ברובד הפיזי של הבריאה?
אשמח לשמוע מחשבות נוספות על כך, וגם דוגמאות נוספות שבהן רעיון מופשט מקבל ביטוי בעולם המדע.