פיוטים פזמון עתיק לשב דנחמתא (1 צופה)

[חד מבתראי]

פזמון עתיק לשבת 'ותאמר ציון' (בקהילות אשכנז הקדומות נהגו לומר פיוטים בשבעה דנחמתא, אך בעיקר בפרשת נחמו). מתוך הגניזה הקהירית, קרדיט: ספריית פרידברג, (מס' מדף Cambridge, CUL: T-S 8H16.4).
הפיוט מחל מ'ותאמר ציון', עד סוף השב דנחמתא, חסרה השורה האחרונה של הפטרת 'שוש אשיש'.
ותאמר ציון עזבני ה': יי ענייך שר להשית לך תקומה, סוכתך לקומם היות לך לחומה, נהרי על טובי וקומי עגומה. עניה סוערה לא נוחמה:
לא נוחמה ממנאצים אשר הדאיבו קהלכם, להשלים גלותכם ומידם להצילכם. כיונים אל ארובותיהם אעופכם. אנכי אנכי הוא מנחמכם:
מנחמכם יאתה ועמו קהל ועדה, טפסריו וחייליו משנני תעודה, חולי וגוחי כי קרנך צמח יחידה, רני עקרה לא ילדה
לא ילדה זקנים וזקנות אמלא דבירך, ואיש משענתו בידו מקוים סברך, התנערי התעוררי מעפרך, קומי אורי כי בא אורך:
אורך דביר קדשי יאיר בו לשמח כמיהי, גנון וכמוס ל(מ)צדיקים ולמשכילים..

 

[חד מבתראי]

בדף אחר נמצאה השורות החסרה בהתחלה:
תשובו לתוכחתי סגולת כרמי, שפות שלומכם למען שמי, רבבותיכם אשים כחול ימי, נחמו נחמו עמי:
עמי קוניהם יחזיקו בם בפיני, צאן אובדות נעשו המוני, פודי שכחני ביד מעני, ותאמר ציון עזבני ה':
(קרדיט: ספריית פרידברג לחקר הגניזה. Source: FGP Transcriptions Team-Genuzos Shelfmark as mentioned in the transcription: Cambridge, CUL: T-S 8H16.4)

 

[חד מבתראי]

בדף שלישי השורה האחרונה:
המזהירים ככוכבי נגוהי, בישע אשמח ואגיל ויבושו כל מתמיהי, שוש אשיש ביי תגל נפשי באלהי:
באלהי שוענתי כי לא יטוש יי את עמ, לעת עברתי בין גזרי ימו, מכות עשר הכה סוף וכל בכורימו, יי איש מלחמה יי שמו:
(קרדיט: ספריית פרידברג לחקר הגניזה. Source: FGP Transcriptions Team-Genuzos Shelfmark as mentioned in the transcription: Cambridge, CUL: T-S 8H16.4)