באתי להוסיף ולא לחלוק..
החיבור בין הרגש לשכל נעשה על ידי 'כח המחשבה', המחשבות הם גילוי של הרגש, ועל ידי שינוי חשיבה והבחירה על מה לחשוב ואיך לחשוב אפשר לשלוט על הרגש, לדעתי עיקר עבודת האדם בעולמו שייכת לנקודה הזו, אבל בזה יש להאריך במקום אחר..
על כל פנים רק אצטט את הרמב"ם שמבאר בדבריו על האיסור לפחד במלחמה (הל' מלכים ז, טו) "מי האיש הירא ורך הלבב כמשמעו. שאין בלבו כח לעמוד בקשרי המלחמה. ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו אלא ימחה זכרונם מלבו ויפנה מכל דבר למלחמה. וכל המתחיל לחשוב ולהרהר במלחמה ומבהיל עצמו עובר בלא תעשה. שנאמר אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם".
בדבריו מבואר העיקרון שהדרך לשלוט ולנווט את הרגשות עוברת דרך המחשבות, והאדם שאינו יודע לעשות זאת הוא בגדר ה"איש הירא ורך הלבב".
כמובן לא בהכרח שזו עבודה קלה, אבל היא נצרכת מאוד לחיים התורה אשר כל עיקרה בנוי על "וידעת היום והשבות אל לבבך" וחיי מוסר אמיתיים וחיי נפש בריאים תלויים ביסוד הזה.
