פיקוח נפש בזמן מלחמה מצורף
בגדר יציאת למלחמה יש עמי עוד כמב הערות שאפשר להרחיב בהם את הדברים.
איכא ד' תנאים: א' מלך (עי' תיו"ט סנהדרין פ"ב מ"ד), ב' סנהדרין (סנהדרין ב' ע"א), ג' אורים ותומים (ברכות ג' ע"ב), ד' משוח מלחמה כדאיתא ברמב"ם (מלכים פ"ז ה"א) ויש לדון מה מעכב. וכבודו נגע מחלק מן הדברים והנני מוסיף כיהודה ועוד לקרא
באורים ותומים משמע ברמב"ם דאינו מעכב כלל עי' בחמדת ישראל (נר מצוה ל"ת שהוסיף הרמב"ם אות צ"ה) אכן הרמב"ן (ספה"מ שכחת הלאוין י"ז) כתב דמעכב, וא"כ איך יצאו החשמונאים למלחמה בלא אורים ותומים, וצ"ע.
ולענין כהן משיח כתב בספר פרדס יוסף החדש (דברים פ"כ פ"א) דאיכא בכהן משיח ב' דברים, מינוי ומשיחה, דמעכב שיהיה א' מב' הדברים, ולא מעכב שיהיה שתיהם, וסגי שימנו כהן אף שלא משחו אותו, וצ"ע. ובאמת מבואר ביוסיפון (פ"כ) שמתתיהו משך את יהודה עם פך שמן שיהיה משוח מלחמה, ע"ש.
שוב ראיתי באגרות משה (חו"מ ח"ב סי' ע"ח) דכתב דבמלחמה שנופלים ביד עכו"ם כמלחמת אנטיוכוס שאני, וז"ל: ענין מלחמה כיון שנוגע לפקוח נפש צריך ציוי מיוחד, ואורים ותומים, וסנהדרין, אף במלחמת מצוה כמלחמת עמלק, ומוכרח זה מהא דדוד ושלמה וכל מלכים הצדיקים לא יצאו להלחם בעמלק, וזה דבר ברור ומוכרח שלא שייך לפלוג על זה, ורק כשנפלו העכו"ם על ישראל כהא דאנטיוכוס מלך יון וכדומה דהוא להצלה עשו מלחמה בבית שני, ע"כ. וכן איתא בספר מרגליות הים (ב' ע"א) להתיר מלחמה הבאה להתגוננות שיכולים לצאת על דעת עצמם.