מאמר תורני פסוק של שיר השירים כמין זמר

פסוק של שיר השירים כמין זמר​

מקור ההלכה
המקור להלכה הוא בגמרא (סנהדרין קא.): תנו רבנן, הקורא פסוק של שיר השירים ועושה אותו כמין זמר, והקורא פסוק בבית משתאות בלא זמנו, מביא רעה לעולם. מפני שהתורה חוגרת שק ועומדת לפני הקב"ה, ואומרת לפניו רבונו של עולם עשאוני בניך ככנור שמנגנין בו לצים, ע"כ.

בגמרא לא נכתבה על מי זה חל, האם זה רק על מי ששר בבית משתאות? האם זה רק על פסוקי שיר השירים? האם זה רק כשהוא שר את זה כדרך לצים? את כל זה נצטרך לראות בדברי הראשונים והפוסקים.

א - רק שיר השירים או כל התנ"ך
בגמרא לא כתוב ברור אם האיסור הוא רק על שיר השירים או על כל התנ"ך, אך מדברי הזוהר (תרומה, ח"ד קמד.) נראה שהכוונה רק על שיר השירים, כי הוא האריך שם בגודל מעלת שיר השירים, ואח"כ כתב שמשום שקדושת שיר השירים גדול כל כך 'ועל דא תנינן כל מאן דאפיק פסוקא דשיר השירים ואמר ליה בבי משתיא, אורייתא איהי חגירת שק וסלקא לגבי קודשא בריך הוא ואמרה קמיה עבדו לי בניך מחוך בבי משתיא', מדבריו נראה די ברור שהאיסור הוא רק על שיר השירים מחמת גודל קדושתו. אבל מעניין לציין שכרגע לא מצאתי בפוסקים שיכתבו חילוק זה.

(דעתי האישית היא, שבעצם בגמרא הובאה 2 איסורים (1) הקורא פסוק של שיר השירים ועושה אותו כמין זמר, (2) והקורא פסוק בבית משתאות בלא זמנו, כשבעצם אין קשר בין 2 האיסורים. האיסור הראשון הוא על קריאת שיר השירים שלא בטעמים הנכונים וכמו שהגדיר את זה רש"י 'שקורא בנגינה אחרת שאינו נקוד בה', וזה אסור אכן רק בפסוקי שיר השירים כנראה מדברי הזוהר, אך האיסור השני הוא הקורא פסוק בבית המשתאות בדרך ליצנות - שזה אסור בכל מקרה ללא קשר לשיר השירים, ואכן - כפי שנראה להלן אם זה שלא בדרך ליצנות מותר לשיר פסוקים)

ב - אינו דרך צחוק מותר
מלשון הגמרא 'עשאוני בניך ככנור שמנגנין בו לצים' נראה שהאיסור הוא רק אם שרים את זה דרך ליצנות, אבל אם שרים את זה בסעודות שבת וכדו' שפיר דמי. וכך כתבו הראשונים מפרשי הש"ס:
וז"ל רש"י 'במיסב על יינו עושה שחיקותיו בדברי תורה וקורא פסוקים בקול רם, לשחק בהם בני המשתה, אבל אם אומרו בזמנו על המשתה כגון שהוא יום טוב ונוטל כוס בידו ואומר עליו דברי הגדה ופסוקים מענינו של יום מביא טובה לעולם'.

בסגנון זה ואולי אף יותר ברור כתב היד רמה 'ויש לפרש דהני מילי מאן דקרי ליה דרך שחוק אבל מאן דמיכוין לשבוחי ביה לקב״ה דרך ניגון שפיר דמי, ומילתא צריכא עיונא'.

ג - שיטת המגן אברהם בגדר דרך צחוק
המגן אברהם (או"ח ס' תקס סק"י) הביא את דברי הראשונים להלכה ופסק שהאיסור הוא אכן רק דרך צחוק. אך, בעוד שכולם לא חלקו ברור בין סעודת שבת לכל מי ששר דרך שירה וזמרה, הוא כותב שההיתר שלהם כלל רק את זמירות שבת ותו לא, וז"ל 'כתב בליקוטי מהרי"ל שלא כדין הוא שמשוררין במשתה אודך כי עניתני וכהאי גוונא כמה פיוטים לשמחת הריעות, כי אז התורה חוגרת שק ואומרת עשאוני בניך כמין זמר, אך בבית הכנסת לרגלים מצוה לזמר וכו' עכ"ל.
וצריך לומר דלא שרי אלא אותם השירים שנתקנו על הסעודה כגון בשבת אבל פיוטים אחרים אסור, ועיין בספר חסידים סיצן קמ"ז', ע"כ.

ד - החולקים על המגן אברהם
ובספר שמן המשחה (סימן ס"ה הלכות תעניות) כתב שאין ההלכה כהמג"א כי כל הראשונים לא כתבו כך, ואדרבא רובם כתבו ברור שאם מכוון לשם שמים הוא טוב ומועיל, ומספר שם 'בשנת התק"ע היינו בסעודת מצוה של ברית מילה ושליח ציבור אחד התחיל לנגן 'אודך כי עניתני', ותלמיד חכם אחד שהיה עמנו אמור לו שאסור ולא הניח אותו לנגן, ואמרתי לו הנח לו', ובדבריו שם הוא כותב שאף המהרי"ל עליו נסמך המג"א לא כתב שאסור.

וכדבריו פסק השדה חמד להלכה (אסיפת דינים מערכת ז אותי י), גם מדברי הט"ז רואים שהוא לא חילק את חילוקו של המג"א ודיבר רק מניגון דרך צחוק וז"ל 'יש עון גדול במה שלוקחים על הסעודה אדם ליצן אחד ועושה שחוק בפסוקים או בתיבות קדושות, אשרי אנוש לא יעשה זאת, ועל זה אמרו בניך עשאוני ככנור'.

מה גם שהמגן אברהם עצמו ציין בסוף דבריו 'ועיין בדפר חסידים סימן קמ"ז', ובספר חסידים עצמו לא הוזכר כלל איסור על שירים שאינם מסדר הזמירות וז"ל 'אותם ההולכים ואומרים המקראות דרך לצים והם בפיהם כשיר של עגבים, עתידה תורה שתצעק עליהם ואומרת רבש"ע בניך עשאוני ככנור,‏ ובשעה שהם קוראים בי במרוצתם אז אינם קוראים במזמורי הטעמים'.

עד כאן חלק ממה שמובא בס"י, יש עוד חומר ובפרט מפוסקי זמנינו, אולי יהיה מי שירחיב בנושא.​

 

[מכל העמים]

פסוק של שיר השירים כמין זמר​

מקור ההלכה
המקור להלכה הוא בגמרא (סנהדרין קא.): תנו רבנן, הקורא פסוק של שיר השירים ועושה אותו כמין זמר, והקורא פסוק בבית משתאות בלא זמנו, מביא רעה לעולם. מפני שהתורה חוגרת שק ועומדת לפני הקב"ה, ואומרת לפניו רבונו של עולם עשאוני בניך ככנור שמנגנין בו לצים, ע"כ.

בגמרא לא נכתבה על מי זה חל, האם זה רק על מי ששר בבית משתאות? האם זה רק על פסוקי שיר השירים? האם זה רק כשהוא שר את זה כדרך לצים? את כל זה נצטרך לראות בדברי הראשונים והפוסקים.

א - רק שיר השירים או כל התנ"ך
בגמרא לא כתוב ברור אם האיסור הוא רק על שיר השירים או על כל התנ"ך, אך מדברי הזוהר (תרומה, ח"ד קמד.) נראה שהכוונה רק על שיר השירים, כי הוא האריך שם בגודל מעלת שיר השירים, ואח"כ כתב שמשום שקדושת שיר השירים גדול כל כך 'ועל דא תנינן כל מאן דאפיק פסוקא דשיר השירים ואמר ליה בבי משתיא, אורייתא איהי חגירת שק וסלקא לגבי קודשא בריך הוא ואמרה קמיה עבדו לי בניך מחוך בבי משתיא', מדבריו נראה די ברור שהאיסור הוא רק על שיר השירים מחמת גודל קדושתו. אבל מעניין לציין שכרגע לא מצאתי בפוסקים שיכתבו חילוק זה.

(דעתי האישית היא, שבעצם בגמרא הובאה 2 איסורים (1) הקורא פסוק של שיר השירים ועושה אותו כמין זמר, (2) והקורא פסוק בבית משתאות בלא זמנו, כשבעצם אין קשר בין 2 האיסורים. האיסור הראשון הוא על קריאת שיר השירים שלא בטעמים הנכונים וכמו שהגדיר את זה רש"י 'שקורא בנגינה אחרת שאינו נקוד בה', וזה אסור אכן רק בפסוקי שיר השירים כנראה מדברי הזוהר, אך האיסור השני הוא הקורא פסוק בבית המשתאות בדרך ליצנות - שזה אסור בכל מקרה ללא קשר לשיר השירים, ואכן - כפי שנראה להלן אם זה שלא בדרך ליצנות מותר לשיר פסוקים)

ב - אינו דרך צחוק מותר
מלשון הגמרא 'עשאוני בניך ככנור שמנגנין בו לצים' נראה שהאיסור הוא רק אם שרים את זה דרך ליצנות, אבל אם שרים את זה בסעודות שבת וכדו' שפיר דמי. וכך כתבו הראשונים מפרשי הש"ס:
וז"ל רש"י 'במיסב על יינו עושה שחיקותיו בדברי תורה וקורא פסוקים בקול רם, לשחק בהם בני המשתה, אבל אם אומרו בזמנו על המשתה כגון שהוא יום טוב ונוטל כוס בידו ואומר עליו דברי הגדה ופסוקים מענינו של יום מביא טובה לעולם'.

בסגנון זה ואולי אף יותר ברור כתב היד רמה 'ויש לפרש דהני מילי מאן דקרי ליה דרך שחוק אבל מאן דמיכוין לשבוחי ביה לקב״ה דרך ניגון שפיר דמי, ומילתא צריכא עיונא'.

ג - שיטת המגן אברהם בגדר דרך צחוק
המגן אברהם (או"ח ס' תקס סק"י) הביא את דברי הראשונים להלכה ופסק שהאיסור הוא אכן רק דרך צחוק. אך, בעוד שכולם לא חלקו ברור בין סעודת שבת לכל מי ששר דרך שירה וזמרה, הוא כותב שההיתר שלהם כלל רק את זמירות שבת ותו לא, וז"ל 'כתב בליקוטי מהרי"ל שלא כדין הוא שמשוררין במשתה אודך כי עניתני וכהאי גוונא כמה פיוטים לשמחת הריעות, כי אז התורה חוגרת שק ואומרת עשאוני בניך כמין זמר, אך בבית הכנסת לרגלים מצוה לזמר וכו' עכ"ל.
וצריך לומר דלא שרי אלא אותם השירים שנתקנו על הסעודה כגון בשבת אבל פיוטים אחרים אסור, ועיין בספר חסידים סיצן קמ"ז', ע"כ.

ד - החולקים על המגן אברהם
ובספר שמן המשחה (סימן ס"ה הלכות תעניות) כתב שאין ההלכה כהמג"א כי כל הראשונים לא כתבו כך, ואדרבא רובם כתבו ברור שאם מכוון לשם שמים הוא טוב ומועיל, ומספר שם 'בשנת התק"ע היינו בסעודת מצוה של ברית מילה ושליח ציבור אחד התחיל לנגן 'אודך כי עניתני', ותלמיד חכם אחד שהיה עמנו אמור לו שאסור ולא הניח אותו לנגן, ואמרתי לו הנח לו', ובדבריו שם הוא כותב שאף המהרי"ל עליו נסמך המג"א לא כתב שאסור.

וכדבריו פסק השדה חמד להלכה (אסיפת דינים מערכת ז אותי י), גם מדברי הט"ז רואים שהוא לא חילק את חילוקו של המג"א ודיבר רק מניגון דרך צחוק וז"ל 'יש עון גדול במה שלוקחים על הסעודה אדם ליצן אחד ועושה שחוק בפסוקים או בתיבות קדושות, אשרי אנוש לא יעשה זאת, ועל זה אמרו בניך עשאוני ככנור'.

מה גם שהמגן אברהם עצמו ציין בסוף דבריו 'ועיין בדפר חסידים סימן קמ"ז', ובספר חסידים עצמו לא הוזכר כלל איסור על שירים שאינם מסדר הזמירות וז"ל 'אותם ההולכים ואומרים המקראות דרך לצים והם בפיהם כשיר של עגבים, עתידה תורה שתצעק עליהם ואומרת רבש"ע בניך עשאוני ככנור,‏ ובשעה שהם קוראים בי במרוצתם אז אינם קוראים במזמורי הטעמים'.

עד כאן חלק ממה שמובא בס"י, יש עוד חומר ובפרט מפוסקי זמנינו, אולי יהיה מי שירחיב בנושא.​

רש"י בסנהדרין שם כתב:
הקורא שיר השירים ועושה אותו כמין זמר - שקורא בנגינה אחרת שאינו נקוד בה ועושה אותה כמין שיר אע"פ שמשיר השירים הוא ועיקרו שיר אסור לעשותו כמין שיר אלא בקריאתו.

משמע מדבריו שפסוק אחר שאינו משיר השירים גרע טפי,
וא"כ יש לשאול על כל השירים מפסוקים [תהילים וכו'].
וע"כ דהתירו משום התעוררות וכדו' כמובא בשם הסטייפלער, או משום טעמים אחרים.
או שרק דרך צחוק וכו' אסור, וכמו שהבאתם.

 

[איך]

רש"י בסנהדרין שם כתב:
הקורא שיר השירים ועושה אותו כמין זמר - שקורא בנגינה אחרת שאינו נקוד בה ועושה אותה כמין שיר אע"פ שמשיר השירים הוא ועיקרו שיר אסור לעשותו כמין שיר אלא בקריאתו.

משמע מדבריו שפסוק אחר שאינו משיר השירים גרע טפי,

אכן, הוא כותב ברור ששיר השירים יותר קל - בדיוק הפוך ממה שמשמע מדברי הזוהר, שם משמע שזה יותר חמור.

 

[איך]

לכל מעיין, יש אשכול עם עוד פרטים על הנושא.