רות פרפראות למגילת רות

[געגועים]

בילקוט (רמז תרח) א"ר חייא כל ראשי פסוקים של רות מתחילין בווי"ן, חוץ מח' פסוקים, שנדבקה לברית שנתנה לח' ימים.

ובפי' הרוקח כתב אותם ח' פסוקים ראשיהן בגי' תרי"ג, כי רות קבלה עליה לקיימם.

ובהגהות שם כתב צריך עיון לפי שאין יוצא החשבון תרי"ג.

 

[געגועים]

וְשֵׁם הַשֵּׁנִית רוּת

בזוהר חדש רות אי' על רות שבתחילה היה שמה גִילִּית, ואח"כ שינו את שמה לרות.
רמז לדבר וְגִלִּית מַרְגְּלֹתָיו.

עוד אמרו שם, רות על שם התוֹר שהוא כשר על גבי המזבח, כך רות כשרה לבא בקהל. עכ"ל.

והנה אי' בבן יהוידע (מגילה י.) שיש ג' מיני נקודות, נקודת חיריק תחת האות, נקודת שורו"ק באמצע האות ונקודת חול"ם מעל האות, והם ג' בחינות בכלל ישראל, שכאשר הם בגלות הם בחינת חירי"ק, וכאשר הם על אדמתם תחת יד האומות הם בבחי' שורו"ק, וכאשר הם שולטים באדמתם הם בחי' חול"ם, ומרמז זה בפסוק (תהלים קכו, א) בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים, שנהיה תמיד כדוגמת החול"ם שהוא למעלה. עכ"ל.

ועל הדרך הזה אפשר לומר אצל רות, שבתחילה היתה נקראת גִילִּית בבחינת חירי"ק, כאשר היתה נכריה בשפל המדריגה, ואח"כ נקראת רוּת בבחינת שורו"ק, כאשר נשאת למחלון (בטרם נתגיירה, ראה בספר שרש ישי), ואח"כ נקראת על שם התוֹר בבחי' חול"ם, שכשרה לבוא בקהל.​

 

[געגועים]

בספר שרש ישי מביא בשם מדרש זוטא, א"ר יוחנן צריך אדם לחוש לשם, מחלון שהוא לשון מחילה, נזדווגה לו רות שהיתה מרתתת מן העבירות.

אתי שפיר עם מ"ש בשם הרה"ק ר"מ מקוברין זי"ע שנעמי ורות הם בחי' אהבה ויראה, כי נעמי לשון נעימות, ורות מלשון רתת, וכן שתי הלחם בעצרת הם בחי' אהבה ויראה, וזה נרמז בפסוק וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶם עַד בֹּאָנָה בֵּית לָחֶם, שנעמי ורות הם בחי' בי"ת לחם שתי הלחם בעצרת. עכד"ק. והוא ממש כלשון המדרש הנ"ל שהיתה רות מרתתת מן העבירות.

וכתב הרב חיד"א ז"ל שנעמי היתה לאה, כמו שאמרה אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי, ורות היתה רחל, וכאשר רות דבקה בה, נטלה מנעמי קצת ניצוצות מלאה עיי"ש, א"כ כאשר רות דבקה בה היה ברות ב' הבחי' יחד אהבה ויראה, ונרמז בחז"ל (שבת קיג:) דבר חכמה ראה בה צירוף אותיות אהבה.​

 

[געגועים]

וַיָּבֹאוּ שְׂדֵי מוֹאָב וַיִּהְיוּ שָׁם, בפי' הרוקח שדי מואב ויהיו שם ס"ת יבום. סתם ולא פירש.

ואפשר כוונתו לרמז שאחר שמת מחלון נתייבמה רות לכליון, כדאי' בספר שרש ישי בשם חז"ל.

אך עדיין צריך להבין למה נרמז זאת בפסוק זה שעדיין לא מוזכר שנשאו נשים, וצ"ע.

 

[געגועים]

עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹקַיִךְ אֱלֹקָי

אפשר לפי מ"ש בילקוט ראובני פ' וישב שרות היה לה נשמה ישראלית, דהיינו שהיתה בעבר בגלגולה הקודם ישראלית ועתה נתגלגלה בגוף מואבית.

וזה רמזה רות "עמך עמי ואלקיך אלקי", שנשמתה ישראלית כמוה מאז ומתמיד.​

 

[געגועים]

וְהִנֵּה בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם, וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים יְיָ עִמָּכֶם וַיֹּאמְרוּ לוֹ יְבָרֶכְךָ יְיָ

אי' במשנה (ברכות פ"ט מ"ה) התקינו שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם, שנאמר וְהִנֵּה בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם, וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים יְיָ עִמָּכֶם וַיֹּאמְרוּ לוֹ יְבָרֶכְךָ יְיָ. ומבואר שם בגמרא (סג.) שבועז התקין זאת.

ובמלבי"ם כותב שזה נרמז בפסוק, כי כל מקום שנאמר וְהִנֵּה מורה על דבר חדש, שאז חידש בועז חידוש שיהיו שואלים בשלום חבירו בשם.

ואפשר כי אז היה בין פסח לעצרת, שאז הוא ימי ליבונה של מלכות כדאי' בזוה"ק, וכתב הרב המקובל ר"ש הלוי אלקבץ זי"ע בספר ברית הלוי שלפי שאז ימי ליבונה של מלכות מן הראוי להרבות שלום כדי לעורר תיקון גדול לחבר תפארת ומלכות, ותלמידי ר"ע לא נהגו כבוד זה בזה ולכן מתו בין פסח לעצרת (עיי"ש, והבאתיו ברמזי ספירת העומר), ולכן בועז חידש דוקא בין פסח לעצרת שיהיו שואלים בשלום חבירו בשם.

ואפשר לפי שבועז הוא בחי' הוד, כדאי' לגבי ב' העמודים שעשה שלמה בבית המקדש, יכין ובועז בשם נקראים, שהם בחי' נצח והוד מהם נמצאים, והוד הוא מידת אהרן הכהן אוהב שלום ורודף שלום, ולכן דוקא בועז התקין שיהא אדם שואל בשלום חבירו בשם.

ונרמז בפסוק (תהלים כט, יא) ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום, ה' עוז לעמו יתן זה ביום מתן תורה (זבחים קטז.), ה' יברך את עמו בשלום זה ביום שהתקין בועז שיהא אדם שואל בשלום חבירו בשם.

וזה גם נרמז בשמו"ע שמסיים "ברוב עז [נרמז אותיות בועז] ושלום, ברוך אתה י"י המברך את עמו ישראל בשלום", שזהו הברכה שמברך את עמו ישראל, שיהיה אפשרות לשאול בשלום חבירו בשם, על דרך אורייתא קוב"ה וישראל חד הוא (זוהר ח"ג עג.), ודו"ק.​

 

[געגועים]

וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים

בפי' הרוקח כתב דבר פלא: לקוצרים מלא ו' בא"ת ב"ש [כדפהגמי] בגי' מלאכים היו, ומצינו בימי סנחריב שגבריאל קצר העומר (עי' סנהדרין צה: ירושלמי פסחים פ"ט ה"ג שמו"ר יח, ה שהש"ר א, נז סד"ע פכ"ג), אך בכאן לא מצינו במדרש שהיו מלאכים, עכ"ל.​

 

[געגועים]

וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה וכו' אֲשֶׁר בָּאת לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו

במדרש רבה א"ר חסא אשר באת לחסות תחת כנפיו. עכ"ל.

וכבר תמהו על זה בספרים.

ואפשר כוונתו לפימ"ש בילקוט ראובני פ' וישב שרות היה לה נשמה ישראלית, דהיינו שהיתה בעבר בגלגולה הקודם ישראלית ועתה נתגלגלה בגוף מואבית. ואי' שבכוונה סיבב מסבב כל הסיבות שיצא דוד באופן כזה כדי להסתיר מהמקטרגים נשמה גבוהה כזו. והנה אי' שקודם שהנשמה יורדת לעולם שואלים אותה מה רצונה להיות בעוה"ז והיא בוחרת את כל מהלך ימי חייה מרצונה. ואי' ברוקח אשר באת לחסות ב' במסורה ואידך טוב לחסות בה'.

ואפשר הרמז בזה שטוב לחסות בה' דהיינו להיוולד מיד יהודי חוסה תחת כנפיו, אבל רות כאשר שאלו אותה האם חפצה לרדת בבית יהודי לחסות בה' כאשר היתה מקודם, או לרדת בבית של עגלון מלך מואב כדי להסתיר את דוד מהמקטרגים, העדיפה לבחור במסירות נפש גדול לרדת בבית גוי, ועל זה ברכה בועז ותהי משכורתך שלמה לפי שבאת לחסות דהיינו שהסכמת להיוולד גויה ולבוא משם לחסות תחת כנפיו.

ועל זה אולי התכוין ר' חסא אֲשֶׁר בָּאת לַחֲסוֹת, על דרך שדרשו בפסוק אשר שברת יישר כחך ששברת, כך כאן אמר לה בועז לרות אשר באת לחסות יישר כחך שבחרת לבוא לחסות כנ"ל.

ובילקוט אמרו ותהי משכורתך שְׁלֵמָה אותיות שְׁלֹמֹה שיצא ממנה שלמה המלך, ואפשר שזה מידה כנגד מידה לפי שהיא בחרה במסירות נפש להיוולד בבית גוי לכן תזכה שיצא ממנה שלמה המלך שגם אותו השי"ת ישאל במה בוחר אם בעושר או בחכמה וידע לבחור בחכמה כמו שהיא ידעה לבחור, ולכן דרשו חז"ל (שבת קיג:) על רות את הפסוק תן לחכם ויחכם עוד, וגם אמרו דבר "חכמה" ראה בה.​

 

[געגועים]

וְשַׂמְתְּ שִׂמְלֹתַיִךְ עָלַיִךְ

בגמרא (שבת קיג:) אלו בגדים של שבת, וביאר הבן יהוידע לפי שרות בחינתה היתה מידת מלכות, ושבת היא מידת מלכות, לכן אמרה לה שמלותיך בגדים מהבחינה שלך, שהם בגדי שבת, עכ"ד.

שמלותיך עליך אותיות יש עליך מלכות.

ולכאורה יש לדקדק בדבריו, שהרי רות נקראת בחז"ל (ב"ב צא:) אמה של מלכות, משמע שבחינתה היתה בינה, שנקראת אמא, ולא מלכות.

ואפשר לפי מ"ש הרב חיד"א ז"ל שנעמי היתה לאה, כמו שאמרה אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי, ורות היתה רחל, וכאשר רות דבקה בה, נטלה מנעמי קצת ניצוצות מלאה עיי"ש, והנה לאה היא בחי' בינה, ורחל היא בחי' מלכות, ורות הרי היתה בחי' רחל ולאה יחד, ולכן אמרו חז"ל במתק לשונם "אמה של מלכות", שהיתה רות בחי' בינה שבמלכות - לאה ורחל.

ועל רות דרשו חז"ל (שבת שם) את הפסוק תן לחכם ויחכם עוד, וגם אמרו דבר "חכמה" ראה בה, הרי שגם היה לה מידת חכמה, ואי' בפתח אליהו "כתר עליון איהו כתר מלכות", הרי שיש שייכות בין כתר למלכות, א"כ היה לה בחי' כל ג' ראשונות כתר חכמה בינה, וזה נרמז בפסוק וְשֵׁם הַשֵּׁנִית רוּת, והקשה באלשיך הקדוש למה האריך ולא אמר "וַיִּשְׂאוּ לָהֶם נָשִׁים מֹאֲבִיּוֹת את ערפה ואת רות", ולדרכינו מרמז על בחי' רות, שנית בגי' כתר חכמה בינה.​

 

[געגועים]

וַיִּקַּח בֹּעַז אֶת רוּת וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה

אי' בילקוט שבועז מת באותו הלילה שנשא את רות.

ואי' במקובלים שהגרים הם בחי' התגין שעל האותיות, בסוד הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה.

וזהו דישתמש בתגא חלף (אבות פ"א מי"ג), מרמז על בועז שנשא את רות שהיא בחי' תגא, ובאותו הלילה חלף והלך מעולמו.​

 

[געגועים]

שבועות - ליקוט על רות | פורום אוצר התורה

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

שבועות - ליקוט על בועז | פורום אוצר התורה

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il