פרפראות למכת אַרְבֶּה

[געגועים]

בֹּא אֶל פַּרְעֹה, במדרש הגדול: מפני מה הוא אומר בא אל פרעה, אלא אמר לו הקב"ה למשה לך אמור לפרעה, מנהג העולם אדם בא לגור אצל חבירו, כל מה שיכול לעשות עמו טובה הוא עושה, מפני שבא להישען עליו, אתה, באו ישראל לגור בארצך, תכבוש אותם בעבדותך, פתית אותם בדברים טובים עד שבאו אליך, ואחר כך הקשית עליהן עולך, השקית אותם מתוק בעת בואם אליך, ואחר כך הרווית אותם מר, אמרת להם ואתנה לכם את טוב ארץ מצרים, ואחר כך תאמר תכבד העבודה על האנשים, חייך שאני מרוה אותך לענה, והריני נפרע ממך על ששנית דבריך.

משמע שמכה זו היתה על ששיקר ושינה דברו, כי מכה זו כנגד בינה, לכן אמר לו להתבונן היטב על כל העבר, ודווקא "ארבה" כי אמרו במדרש הגדול: אמר ר' נחמיה י"ד דברים נאמרו בארבה, פיו סתום, שאלמלא פיו סתום אין כל בריה יכולה לעמוד לפניו וכו', כי במכה זו נפרע ממנו על ששינה דבריו ולא היה פיו סתום.​

 

[געגועים]

במכת הארבה לא נאמר למשה איזה מכה יביא, והטעם לפי שאי' במגיד מישרים שמכות ברד ארבה באו ממידת נצח והוד, ונצח והוד הם השפתיים, ודבר שפתיים אך למחסור, ולכן היה צריך שתיקה, וכן זה הסיבה שבברד לא התפלל משה בשפתיו אלא רק פרש כפיו כדאי' במדרש הגדול. ונצח והוד הם תרין רעין דלא מתפרשין, ולכן יתר הברד אכל הארבה.​

 

[געגועים]

כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ, אי' מהאריז"ל שכל המכות באו ממלכות דקדושה, וזהו כי אני הכבדתי, היינו מלכות הנקרא "אני", כדאי'.