פרפראות למכת עָרוֹב

[געגועים]

עָרוֹב

במדרש שוחר טוב (מזמור ע"ח) ערוב שערבב עליהם את המאורות. דהיינו שהערוב הגיע גם מלמעלה וכסה את השמש ונהיה חושך.

והנה אי' בזוה"ק שעשרת המכות באו ע"י עשר הספירות מתתא לעילא, וערוב בא ממידת נצח, וכתיב (תהלים מט כ) "נצח לא יראו אור", ולכן במכת ערוב שבא ממידת נצח, לא ראו המצריים אור.

ערוב בגימטריא באין מלמעלה.

 

[געגועים]

בספר הישר: ויהי בהיחבא מצרים מפני הערוב וינעלו דלתותיהם אחריהם ויצו האלוקים את הסילונית אשר בים ותעל ותבוא מצרימה ולה אמות ארוכות עשר אמות באורך באמת איש ותעל הגגות ותגל את התקרה ואת המסוכה ותכתכם ותשלח אמתה הביתה ותסר את המנעול ואת הבריח ותפתח את בתי מצרים ואחרי כן בא הערוב בית מצרים וישחת הערוב את מצרים ויצר להם מאד.

זה נרמז בפסוק "הנני משליח בבתיך את הערוב ומלאו בתי מצרים את הערוב" ומקשה האור החיים הקדוש למה נאמר פעמיים את הערוב, והתירוץ דרך רמז הערוב הערוב בגימטריא סילונית, כי על ידי הסילונית יכל הערוב להיכנס בבתי מצרים, וכן נרמז בתהלים ישלח בהם ערב ויאכלם, ישלח בהם ערב בגי' וסילונית מהים. וכן ויאכלם (כאשר תחשבן ם' בחשבון ת"ר) בגי' וסילונית מהים.

ובש"ך על התורה מבאר הטעם שנענשו בערוב כיון ששחטו תינוקות לרחוץ בדמם, וכתיב מיד כל חיה אדרשנו.

אפשר לרמז מיד כל חיה מרמז על היד הארוכה של הסילונית, חיה אדרשנו בגי' זו הסילונית, וכתיב שם שופך דם האדם באדם מרמז ששפכו דם התינוקות בשביל לרחוץ בו אדם - פרעה, והעונש הוא באדם דמו ישפך, דהיינו חיה בדמות אדם שבאה למצרים שהיא מחוברת בחבל מטבורה לאדמה, כדאי' בשם הגר"א ז"ל לפרש וגם האדמה אשר הם עליה, האדם באדם אותיות אדם באדמה.​

 

[געגועים]

וְשַׂמְתִּי פְדֻת, בבעל הטורים: פְדֻת ג' במסורה, דין חסר, וב' מלאים, פדות שלח לעמו, והרבה עמו פדות, כי זה הפדות לא היה שלם אלא מפני הערוב, אבל כשיצאו ממצרים היה שלם, וזהו פדות שלח לעמו, ולעתיד יהיה ג"כ הגאולה שלימה, וזהו והרבה עמו פדות. עכ"ל. רמז לדבר פְדֻת בגי' שלח לעמו.​

 

[געגועים]

וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא אֶת אֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ לְבִלְתִּי הֱיוֹת שָׁם עָרֹב.

צריך להבין ההדגשה אשר עמי עומד עליה, ואולי עומד לשון תפילה, כמו שדרשו חז"ל (ברכות ו:) בפסוק אל המקום אשר עמד שם אין עמידה אלא תפילה, דאי' במדרש וְשַׂמְתִּי פְדֻת בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמֶּךָ מלמד שהיו ישראל ראוין ללקות בזו המכה ונתן הקב"ה פדיונם המצריים, וגם אי' בחיד"א בשם מדרש שכל מכה ומכה באה קודם קצת על בני ישראל כדי שירגישו מה העונש של מצרים ואז סר מהם ובא אל המצריים, וזהו אשר עמי עומד - ומתפלל - עליה, ומה הוא מתפלל - לבלתי היות שם ערוב, כי ישראל ידעו שהיו ראוין ללקות בזו המכה יותר מכל המכות.​