וישב פרפראות לפרשת וישב שחנני השי"ת (1 צופה)

[געגועים]

כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים

בדרשות חתם סופר (ח"א דרוש לז' טבת עמוד עט) מבאר שיעקב חשש שבניו יתנו עין הרע ביוסף על גודל חכמתו, ולכן עשה לו כתונת פסים להראות להם שהוא בעיניו כאילו אינו בן תורה, על דרך שאמרו (שבת קמה:) מפני מה תלמידי חכמים שבבבל מצויינין לפי שאינם בני תורה, וברש"י מציינים עצמם בלבושים נאים. עיי"ש באריכות.

ובספר מנחה בלולה: זְקֻנִים ר"ת זרעים קדשים נשים ישועות מועד, ועשה לו כתונת פסים זה סדר טהרות.

וכשנחבר זה עם החת"ס הנ"ל אפשר שיוסף בעצמו היה בחי' סדר טהרות, ולכן לא יכלו אחיו ליתן בו עין הרע.

 

[געגועים]

וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ, במדרש רבה: למה וישנאו אותו, בשביל שיקרע הים לפניהם, פסים פס ים.

אפשר לבאר לפימ"ש בירושלמי (דמאי פ"א ה"ג) במעשה ברבי פינחס בן יאיר שבקע את נהר גינאי, שאלו אותו תלמידיו גם אנחנו יכולים לעבור ביבשה, אמר להם אם לא ביזיתם אדם מישראל מימיכם יכולים אתם לעבור, חזינן שהאחדות הוא תנאי מעכב לקריעת הים, וזה היה טענת השבטים שמביא את דבתם רעה אל אביהם, ובכך מפר את האחדות, ולא יוכלו לעבור בים ביבשה.​

 

[געגועים]

וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם, הראשונים נחלקו אם היה זה חלום אחר נוסף שלא פירשה התורה.

ובספר עמר נקא לר"ע מברטנורה כתב שאז חלם מה שכתב רש"י לקמן בפסוק וידבר על לבם שעשרה נרות לא יכלו לכבות נר אחד.

ואי' בספר עמודיה שבעה (עמוד השני אות י"ב) שיוסף הצדיק השלים מקומו של דוד המלך והיה רגל רביעי במרכבה לפי שעה עד שנולד דוד.

ואפשר שלכן חלם על עצמו שהוא נר, שהוא במקום דוד המלך שנקרא "נר ישראל" (שמואל ב' כא, יז), ולכן אמרו לו אחיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ כמו דוד מלך ישראל.

ובחתם סופר (ליקוטים) מבאר וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו לשון רבים, כי ודאי חלם עוד חלומות ששם ראה את הצרות שיעברו עליו, ואת אותן החלומות לא סיפר להם, כי אמרו חז"ל (ברכות נה: כגירסת עין יעקב) הרואה חלום ונפשו עגומה עליו יטיבנו בפני תלתא דמרחמי ליה, דהיינו בפני אוהביו ולא בפני שונאיו, ורמז לאחיו שמעו נא החלום הזה, מכלל דאיכא אחריתי שלא אספר לכם, לפי שחלומות רעים מספרים רק לחברים טובים ואוהבים ולא לשונאים, וזה הכעיס את אחיו, ולכן ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו שלא סיפר להם.

ואפשר שבחלומות הטובים עצמן היה גם רמז לדברים הרעים, כמו בחלום עם עשרה הנרות, היינו שראה שעשרה נרות מנסים לכבות נר אחד, ואת החלק הזה בחלום לא סיפר להם, אלא רק את הסוף הטוב סיפר להם שראה שעשרה נרות אינם יכולים לכבות נר אחד, ולא פירט בהרחבה את החלק הרע שניסו לכבות, אלא רק את ההצלחה, וכן בחלום האלומות, והנה קמה אלומתי, משמע שלפני כן היתה בשפל המצב ואח"כ קמה, וכן בחלום השמש והירח והכוכבים, כי איך יתכן שיראה את השמש והכוכבים ביחד, אלא שכתב בספר שבט מוסר (פרק י"א אות מ') אם ירד אדם בבור עמוק אפילו בחצי היום וישא משם עיניו לשמים יראה הכוכבים. ומזה יוסף הבין שהוא יהיה בתוך בור עמוק, ואת החלק הזה לא סיפר להם, ועל זה רמז יעקב בשאלתו מה החלום הזה אשר חלמת, שסיפרת רק את החלק הזה של החלום, ולא הסברת איך יתכן שראית את השמש והכוכבים ביחד.​

 

[געגועים]

וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן, ברש"י: מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון.

צריך להבין מה זה "עצה", דמשמע שהיה איזה קושי שנצרך לזה עצה.

עוד צריך להבין מדרש פלא (מובא בתוספות השלם) שכאשר הגיעו עד העמק שאל יוסף את אביו למה קנית את מערת המכפלה וקברת בה את לאה, אמר לו, כשבאו ג' מלאכים לאברהם זקיני, היה רץ אחר בן בקר שרץ בעמק למערת המכפלה, ורץ אחריו במערה שבו אדם וחוה ונר דלוק מראשותיהם, וחמדה, וכשמתה שרה קברה שם, וזקיני ליוה אותם שנאמר ואברהם הולך עמם לשלחם, לכך אני עושה לך לויה, כי מצוה אחת עתיד הקב"ה ליתן לישראל, פרשה עגלה ערופה, ידינו לא שפכה את הדם הזה ועיננו לא ראו, לא פטרנוהו בלא לויה, על כן טרחתי מן ההר ללוות לך אעפ"י שאני זקן.

וזה תמוה למה יוסף בחר לשאול דווקא אז על מערת המכפלה, ולמה יעקב האריך לו כל כך בסיפור הפר שברח לאברהם עד מערת המכפלה.

ולהבין כל זה נקדים מ"ש בשל"ה הקדוש בשם קובץ ישן, שהשבטים בראו עגל בספר יצירה, והיה מותר להם לאכלו אבר מן החי, ויוסף לא ידע מזה, וגם לא נתנו לבני השפחות ללמוד ספר יצירה, ולכן יוסף הביא את דבתם רעה שמזלזלים בבני השפחות ואוכלים אבר מן החי, עיי"ש באריכות.

ואי' בספר חסד לאברהם (עין משפט נהר נ"א) שאברהם אבינו ברא פר בספר יצירה כאשר ברח לו הפר, וביאר בספר עמודיה שבעה (עמוד הראשון אות ו) שלכן היה מותר לאברהם לתת למלאכים בשר בחלב, כי נעשה ע"י ספר יצירה, עיי"ש באריכות.

ועתה נבוא אל הביאור, שהקושי היה איך להביא את שבטי י"ה לידי מריבה עם יוסף הצדיק, עד שהיה צריך עצה עמוקה להביאם לידי מריבה, כדי שירדו בגלות למצרים, ועשה אברהם אבינו בחכמתו פר בספר יצירה, ונתן למלאכים בשר בחלב כדי שיהיה פרסום מזה, עד שישמעו מזה שבטי י"ה ויבינו שמותר לאכול חלב עם בשר שנעשה בספר יצירה, ומזה ילמדו גם לאבר מן החי שנעשה בספר יצירה שמותר לאכלו, ועי"ז יבוא יוסף לטעות בהם, וזה היה העצה עמוקה של אברהם אבינו, ואת זה הסביר יעקב ליוסף בטרם נפרד ממנו בצאתו לגלות הקשה.​

 

[געגועים]

מעמק חברון בגי' ב' פעמים ארזים, מרמז מה שכתב בפי' רבינו אפרים (ויגש): כשפירש יוסף מיעקב נטע יעקב ארזים, ושאל לו יוסף למה אלה, ואמר לו עתידין בני לעשות משכן במדבר בארזים אלו, ויביאו אותם בעגלות.​

 

[געגועים]

וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט, ברש"י: למה פרסם הכתוב את משאם, להודיע מתן שכרן של צדיקים וכו' ולזה נזדמנו בשמים וכו'. וצרי, שרף הנוטף מעצי הקטף, והוא נטף הנמנה עם סמני הקטורת.

אפשר שרמז כאן שבחלקו של יוסף יקטירו קטורת במשכן שילה, וזה ג"כ נכלל במתן שכרן של צדיקים שנשאו דוקא דבר שהוא מסמני הקטרת לרמז שיהיה קטורת בחלקו, ורמז לדבר צְרִי וָלֹט בגי' שילה.​

 

[געגועים]

וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר, את יוסף מן הבור ר"ת אימה, שמחמת אימה אבד יופי תארו של יוסף, ולכן יכלו למכרו בכל כך קצת כסף, כמובא במדרש תנחומא: וכי תעלה על דעתך שנער יפה כמותו נמכר בעשרים כסף? אלא כיון שהושלך לבור, מתוך פחד נחשים ועקרבים שבו, נשתנה זיו פניו, וברח ממנו דמו, ונעשו פניו ירוקות, לפיכך מכרוהו בעשרים כסף.​

 

[געגועים]

כִּי אָמַר פֶּן יָמוּת גַּם הוּא כְּאֶחָיו, ברש"י דוחה היה אותה בקש.

דרך רמז קש מרמז על עשו, דכתיב בית עשו לקש, דאי' במדרש תלפיות (ענף יהודה) בת שוע היא בת עשו, ולכן נולדו לו ממנה בנים לא טובים עיי"ש באריכות.

ויתכן שיהודה הסתפק אם תמר היא הגורמת למיתת הבנים, או שבתו של עשו היא הגורמת למיתתם, וכיון שלא רצה לביישה אמר לה שבתו של עשו היא הגורמת מיתתם ולכן חושש פן ימות גם הוא, ולא אמר לה את האמת שחושש שאולי היא הגורמת, וזהו דוחה היה אותה בקש, שבתו של עשו לקש היא הגורמת לכך.​

 

[געגועים]

וְגַם אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם אָמְרוּ, מכאן משמע שיש חשיבות למאמר העולם.

 

[געגועים]

וַיֹּאמֶר יְהוּדָה הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף. הִוא מוּצֵאת, בבעל הטורים יהודה הוציאוה ותשרף הוא ר''ת שם בן ארבע, מלמד שהקב''ה זימן לה הסימנין שנאבדו ממנה. הכר נא למי החותמת. ס''ת תירא, שאמרה לו תירא את השם ותודה. עכ"ל.

ואפשר להוסיף לפימ"ש במדרש בראשית רבתי: למי החותמת, טבעת היתה שהיה חקוק עליה שם המפורש, ולכן נרמז בר"ת שם בן ארבע, שהיה חקוק שם המפורש על החותמת, ואמרה לו תירא את השם החקוק בחותמת ותודה, וכן אלה לו אנכי הרה ס"ת שם בן ארבע.​

 

[געגועים]

וַיְמָאֵ֓ן, שלשלת בתיבת וימאן, לרמז על שלש פעמים שניסתה אשת פוטיפר להכשיל את יוסף ובניו - שהם רבי חנינא בר פפי וצדוק הכהן נשמות מנשה ואפרים, כמובא בספר גלגולי נשמות (ערך רבי חנינא בר פפא) עיי"ש.

וגם מובא שם (בערך פוטי פרע) שניסתה להכשיל גם את אבוה דשמואל, עיי"ש, ולפי"ז שלשלת מרמז לשלוש פעמים (בנוסף ליוסף) שניסתה להכשיל בגלגוליה.

וימאן ויאמר אל אשת אדניו בגימטריא חנינא בר פפי צדוק כהן ואבוה דשמואל.​

 

[געגועים]

וַהֲשִׁיבְךָ עַל כַּנֶּךָ וְנָתַתָּ כוֹס פַּרְעֹה בְּיָדוֹ כַּמִּשְׁפָּט הָרִאשׁוֹן.

בדרושי וחידושי רעק"א: ויש לדקדק דכיון דכתיב והשיבך על כנך למה צריך לומר ונתת כוס פרעה בידו כמשפט הראשון וכו'. עיי"ש.

אפשר לומר שנרמז כאן בידו כמשפט הראשון אותיות אך שפט מירוד בשונה, כי שפט את מירוד שר המשקים בשונה משר האופים, (כמובא בספר הישר שהיה שמו מירוד).​