א. הוא שוכב כאשר הגב מוגבה בכריות עבות שאינו שכיבה ממש ובאופן זה התירו בלקט הקמח החדש סי' סג ס"ק ד, ובספר נשמת אברהם בשמיה הגרש"ז אויערבך.
ב. בשו”ת שלמת חיים סי’ רכא המצו"ב וכן הגרי”ש אלישיב כתבו להתיר לשכב על הגב באופן שאין חשש ירדם אבל בספר שונה הלכות סי’ רלט הביא בשם החזון איש לאסור.
וכ"נ להתיר מדברי המאירי (ברכות יג:) "פרקדן ר"ל ששוכב שלא מן הצד הן פניו למעלה הן פניו למטה לא יקרא את שמע מפני שנראה כמזלזל בה ואפי' הטה עצמו מעט אין ראוי לו לקרות אא"כ הוא מוכרח מצד שהוא בעל בשר ביותר או לסבה אחרת לא סוף דבר שהקריאה אסורה לפרקדן אלא אף לישן פרקדן אסור מפני שמביא עצמו לידי הרהור, ומ"מ אם הטה עצמו מעט מותר".
ג. רבינו חננאל (פסחים קח.) כתב: "פרקדן פירוש רובץ לאחוריו ויש אומרים על פניו".
ד. ברמב"ם (הל' קריאת שמע פ"ב ה"ב): "ואסור לקרות קריאת שמע והוא מוטל ופניו טוחות בקרקע או מושלך על גבו ופניו למעלה, אבל קורא הוא והוא שוכב על צדו, ואם היה בעל בשר הרבה ואינו יכול להתהפך על צדו או שהיה חולה נוטה מעט לצדו וקורא". נראה שאסר דוקא בקריאת שמע כיון שבכך עוסקים דבריו. ואילו באגרתו לרבי שמואל אבן תיבון כותב הרמב"ם וז"ל: ואני שוכב אפרקדן מרוב עייפות וכו' עכ"ל. ובהכרח לחלק כנ"ל. וכ"נ מדברי הרשב"א (ברכות יג:) עיי"ש.
שו"ת שלמת חיים הנזכר כתב לדון במה שמצוי בבית המרחץ שהנרחץ מוטל פרקדן ורוחצים אותו, וזת"ד: ונסתפקתי אם י"ל דדוקא לישן פרקדן אסור דעלול למכשול בשעת שינה, וכמ"ש לבוא לידי טומאה בלילה. גם בריש פרק היה קורא היינו דשוכב כך עכ"פ יש לחוש שירדם, משא"כ בנידון הנ"ל והשיב נראה שהאיסור דוקא לישן. ובהערה (שם 295) כתב שכן מבואר בשיטת רש"י (ברכות י"ג ב' ד"ה לייט אמאן דגני עיין שם), וכן לשון רבינו יונה בספר היראה: ואל יישן אפרקדן פן ישים ידו על הערוה, עכ"ל.