פרשת ויקהל: הבאת הנדבות, ועשיית המלאכות

[התורה]

שמירת שבת ואיסור הבערה | פירוט הנדבות הנצרכות | פירוט הכלים והמלאכות | מינוי החכמים האומנים | הבאת הנדבות ומסירתם לאומנים | עשיית כל המלאכות במשכן ובכליו.
פרשת ויקהל, היא כעין חזרה על פרשיות תרומה ותצוה וחלק מפרשת כי-תשא, ולכן רש"י מקצר מאד בפירושו בפרשה זו. אך בעוד ששם נאמרו המלאכות כציווי לעשייה, כאן מודיע הכתוב שאכן כל המלאכות הללו נעשו למעשה.
א. מלאכת המבעיר

ביום י"א בתשרי, למחרת ירידת משה משמים, הוא הורה להקהיל את כל ישראל במטרה לצוות על מלאכת המשכן. בפתח דבריו הזהיר על שמירת השבת, להודיע שמלאכות המשכן אינן דוחות שבת, והזכיר במיוחד את איסור הבערת אש בשבת.

ב. 41 מלאכות

בציווי על הבאת הנדבות ועשיית המשכן, הזכיר 13 סוגי תרומות שאפשר לתרום למשכן, איש כנדבת לבו, ומהם יעשו 41 מלאכות שונות במשכן וכליו.

ג. חכמת נשים

עם סיום דבריו, מיהרו היהודים להביא מביתם כלי זהב ותכשיטים ושאר הנדבות. היו נשים חכמות-לב ששזרו חוטים מצמר המחובר לגוף העיזים.

ואילו הנשיאים התמהמהו תחילה להביא נדבה, במטרה להשלים מה שהציבור יחסיר, אך בסוף נשאר להם להביא רק אבני שוהם ומילואים, שמן וקטורת.

ד. נדבות בבוקר

ככל הנוגע לעבודת ה', אין הבדל מה מוצאו של האדם, ולכן בחר הקב"ה את בצלאל – משבט יהודה החשוב, יחד עם אהליאב – משבט דן מבני השפחות, ואת שניהם מילא בחכמה לעשיית המלאכות, לצד שאר חכמי לב.

האומנים החלו לקבל נדבות מהיהודים שהזדרזו יחד עם נשותיהם להביא נדבה בשעת בוקר מוקדמת. מרגע לרגע התרבו הנדבות יותר מהנצרך, עד שהורה משה להכריז שלא להביא עוד.

ה. הבאת שלום

הנשים הביאו נדבה מראות עשויות נחושת. תחילה סירב משה לקבל תרומה זו, אך ה' הורה לקבל את המראות ולעשות מהן את הכיור המשים שלום בבתי ישראל.

ו. המשכן וכליו

בהמשך הפרשה מפורטות בהרחבה כל המלאכות שעשו האומנים, בעשיית המשכן, וחצר המשכן, וכל הכלים.

תורה שבכתב​