פרשת ויק''פ חזרה על ת''ת ? (1 צופה)

[ישעיהו מנחלת דן]

השבוע נקרא בעזרת ה' פרשיות ויקהל פקודי, ולמזלנו כי רב נוספה עליהם פרשת החודש, לבל נשתעמם חלילה, ויראי ה' ידונו האם יוצאים ידי חובת רש''י, בלי לקרוא שוב את פרושו בתרומה תצוה, אבל באמת השאלה צועקת, וכמו שכבר עמדו עליה הראשונים, מפני מה כפלה התורה ללא לאות, את כככל פרשיות הציווי על המשכן, בפרשיות העשיה.

וכבר עמדו רבותינו על התשובה בקצרה, ונרחיב ונבאר את דבריהם: הנה, פשוטו של מקרא, סדר הפרשיות כסדר הזמנים, ציווי המשכן קדם לחטא העגל, ובמ' יום ראשונים היה, ואילו עשיתו, לאחר מעשה העגל היתה, ולאחר מ' יום אחרונים, והנה כל מסכית לפרשת שבוע שעבר, במשא ומתן הנשגב, שמנהל רבנו משה, עם אדון עולמים, מבחין הוא מיד, ששורש הדיון הוא, האם תשרה שכינה בישראל, כמו שהובטח, בתחילת פרשת תרומה, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, לאחר קבלת ישראל, את כל דברי ה' ואת המשפטים, באמירת כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, בסוף פרשת משפטים.
או שמלאך ישלח, כהבטחה ראשונה שבפרשת משפטים, הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמר בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכינותי, ואם כן, אין צורך ואין ציווי, בעשית המשכן.
ובאמת, בזמן שהיו ישראל נזופים, הלא הם מ' ימים אמצעיים, שחזרו להבטחת המלאך, משה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה וקרא לו אהל מועד, הרי שאהל מועד המוכר והמדובר, משה זכה בו באהלו, ללא יריעות תכלת וללא ארון עצי שיטים, וללא כרובים וכפורת, שהם נצרכים רק, לשכינת הכבוד בישראל כולם, ולא אצל משה לבדו.
אבל כשחזר הרועה הנאמן, והתנפל שוב לפני ה' שילך בקרבנו, ויסלח לעווננו ולחטאתנו וינחלנו, ממילא חזר הציווי, לבנות המשכן כבתחילה, ובזה פותחת פרשתנו, ויקהל משה.

וחוזרות הפרשיות, על כל הציוויים הידועים, אחד מהמה לא נעדר, וכביכול מקרא צווח ברגש, שוב ושוב ושוב, ולא מתעייף, הנה גם בכלי זה זכו בני, וגם ביריעה זו, ואך מזבח זה לא חסרו, הכול כבתחילה השיגו, וכבוד ה' מלא את המשכן, וחביב זה היום, כיום שנעשו בו שמים וארץ, אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו.

כל אלה בהיות ההיכל על מכונו, דורו ראו ושמחו, אשרי עין ראתה כל אלה, הלא למשמע אוזן דאבה נפשנו, יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, ותשרה שכינה במעשה ידינו.