כתוב בתורה ''ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים''
פשוטו של מקרא תקחו ביום הראשון ותשמחו עם זה לפני ה' בסך הכול שבעה ימים דהיינו מהיום הראשון ואילך תמשיכו במשך שבוע ואין חיוב כלל במדינה אלא רק לפני ה' והרי בחג הסוכות בבא כל ישראל לראות את פני ה' ובסתמא נמצאים לפני ה' כבר ביום הראשון כראוי להגיע ביום השבתון.
ובהלכה במדינה ניטל יום אחד ומחלקים המקרא לשנים ולקחתם לכם - בכל מקום ושמחתם לפני ה' - בירושלים כמבואר בירושלמי וכמקראות במעשר שני
ההלכה מכירה במציאות האנושית שלא כולם מגיעים מוקדם ויכולים להיות שבעת ימים לפני ה' ולכן ציוה ה' שביום הראשון כולם יטלו בכל מקום ובמשך השבעת ימים ישלימו הראיה לפני ה' וישמחו כפי יכלתם.
השנה חל בשבת ודרשו חז''ל (פסיקתא דר''כ ויקרא רבה אמור וע' ירושלמי סוף פ''ד ובבלי סוכה מד.) ביום אפילו בשבת הראשון שאינו דוחה את השבת אלא יום הראשון בלבד, והנה מדאו' אין איסור ליטול בשבת כידוע אבל אינו ראוי כי יש בו חשש מלאכה הן מצד רה''ר והן מצד ששייך לאסיף ויכול לבוא לידי קצירה ולכן ציותה תורה שביום הראשון שהוא עיקר השמחה המתחדשת יטלו אפי' בשבת ולא חיישינן שמא ישכח ואם ישכח פטור לר' יוסי כי טעה בדבר מצוה אבל בשבעת ימים שהוא כבר ריבוי שמחה בעלמא אין חיוב בשבת אפי' במקדש שלא יכשלו בביטול השביתה, ואף דבעלמא אין שבות במקדש הכא משום ריבוי השמחה חיישינן לשכחה.
פשוטו של מקרא תקחו ביום הראשון ותשמחו עם זה לפני ה' בסך הכול שבעה ימים דהיינו מהיום הראשון ואילך תמשיכו במשך שבוע ואין חיוב כלל במדינה אלא רק לפני ה' והרי בחג הסוכות בבא כל ישראל לראות את פני ה' ובסתמא נמצאים לפני ה' כבר ביום הראשון כראוי להגיע ביום השבתון.
ובהלכה במדינה ניטל יום אחד ומחלקים המקרא לשנים ולקחתם לכם - בכל מקום ושמחתם לפני ה' - בירושלים כמבואר בירושלמי וכמקראות במעשר שני
ההלכה מכירה במציאות האנושית שלא כולם מגיעים מוקדם ויכולים להיות שבעת ימים לפני ה' ולכן ציוה ה' שביום הראשון כולם יטלו בכל מקום ובמשך השבעת ימים ישלימו הראיה לפני ה' וישמחו כפי יכלתם.
השנה חל בשבת ודרשו חז''ל (פסיקתא דר''כ ויקרא רבה אמור וע' ירושלמי סוף פ''ד ובבלי סוכה מד.) ביום אפילו בשבת הראשון שאינו דוחה את השבת אלא יום הראשון בלבד, והנה מדאו' אין איסור ליטול בשבת כידוע אבל אינו ראוי כי יש בו חשש מלאכה הן מצד רה''ר והן מצד ששייך לאסיף ויכול לבוא לידי קצירה ולכן ציותה תורה שביום הראשון שהוא עיקר השמחה המתחדשת יטלו אפי' בשבת ולא חיישינן שמא ישכח ואם ישכח פטור לר' יוסי כי טעה בדבר מצוה אבל בשבעת ימים שהוא כבר ריבוי שמחה בעלמא אין חיוב בשבת אפי' במקדש שלא יכשלו בביטול השביתה, ואף דבעלמא אין שבות במקדש הכא משום ריבוי השמחה חיישינן לשכחה.
