בהשגחה פרטית, בדיוק היום קיבלתי את הדברים הבאים.
אני לא יודע האם מותר לי לפרסם פה את שם כותב הטור והמאמן, אז השמטתי את זה.
ההורים של איציק שלומד בכיתה ח' באחד החיידרים, הגיעו אלי לקליניקה לאחר שיחה טלפונית מקדימה.
בשיחה הם תיארו לי את המצב של איציק ואת המצוקה האישית שלהם, הם מרגישים שכל מה שהם עושים ומדברים לא מועיל כלום, הם מקבלים כל שני וחמישי טלפון מהרבה של איציק שמדווח על קשיים בהקשבה, על הפרעות, ועל מוסחות כללית.
"איציק לא איתנו בשיעור אומר הרב'ה",
הוא כן בכיתה אבל הראש שלו במקום אחר לגמרי וזה מביא אותו לשעמום שגורם להפרעות ללא סוף בכיתה.
ההורים ואיציק התישבו, לאחר כמה מילות נימוסין, אבא של איציק חזר פחות או יותר על הקושי שהאמא סיפרה לי בטלפון.
איציק ישב מולי, עיניים למטה, מכרסם את השרוול של החולצה באי נוחות...
פניתי לאיציק: "איך זה בשבילך שאומרים שאתה "מפריע"?"
והוא עונה: "אני לא רוצה להפריע… אני פשוט לא מצליח להחזיק את הראש שלי במקום אחד."
*בואו נבין מה קורה במוח של איציק?*
ד"ר ראסל ברקלי, מהחוקרים הבולטים בעולם בתחום הקשב,
מסביר *שה־ADHD היא בעיה של שליטה עצמית ושליטה בזמן.*
ולכן כשאיציק עם ADHD יושב בכיתה, המוח שלו עובד אחרת מהמוח של שאר התלמידים, הדופמין במוח, שאמור לעכב תגובה, לא נמצא במקום המדוייק בו הוא אמור להיות, ולכן כל מחשבה שעולה מיד יוצאת החוצה.
הקשב של איציק לא "נמוך", אלא לא יציב.
כשהשיעור מעניין אנו נראה את איציק מרוכז מאוד, ומשתתף באופן מעורר התפעלות.
אך כשהשיעור או הרב'ה שגרתי ולא מעורר את המוח של איציק, אנו נראה אותו "נכבה" ומחפש גירוי אחר ויוצר הפרעה בשיעור, שגוררת הערה מהרב'ה, שכמובן מאבדת לאיציק מהביטחון העצמי שגם כך ירוד אצלו.
כיון שהוויסות הרגשי חלש- כל הערה קטנה נחווית אצלו בעוצמה של סערה.
וככל שהוא מאבד ביטחון הוא מפריע יותר, וכך נכנס מיודעינו הצעיר למעגל של תסכול, שמכלה גם אותו, גם את הרב'ה וההורים כמובן.
כהורה ואיש חינוך אני יוצא מתוך נקודת הנחה שכל ילד או נער רוצה להצליח בכיתה, להביא מבחן עם ציון טוב, להשתלב בחברה ולהיות ככל החברים האיכותיים.
בקליניקה שוחחנו בדיוק מה גורם לאיציק להגיע למצב הזה, שהוא ההפך מהרצון הטבעי שלו והסברתי להורים שאנו באימון קשב נלמד אותו לשלוט בהתנהגות שלו, ולאמן את המוח איך לנהל את עצמו.
בנינו תוכנית עבודה שכוללת שלושה כלים מדויקים, עליהם עבדנו במהלך המפגשים עם איציק.
1. *"עוגן תנועה שקטה"*
איציק בוחר פעולה קטנה שמרגיעה אותו בכיתה בלי שהיא מפריעה.
לדוגמא: לסובב עט, לשחק עם הכרטיס רב קו, או ללחוץ על כדור גומי בכיס. פעולות אלו גורמות לפצל קשב, איציק מתעסק רק עם משהו אחד בידיים ומפעיל את הריכוז להקשבה מלאה, ולא עשרות גירויים אחרים והקשבה אחת.
בשפה המקצועית זה נקרא מסך לבן, ההתעסקות הברורה עם משהוא אחד גורמת לו למעין מיסוך על שאר הגירויים והוא מצליח הרבה יותר להתרכז.
2. *"משפט מפתח בפתח הדלת"*
עד היום כל בוקר לפני שאיציק היה יוצא מהבית לכיוון החיידר, אמא היתה נושאת תפילה חרישית ומבקשת מיודע תעלומות שהיום הזה יעבור לאיציק בשלום והוא לא יפריע בכיתה אלא יקשיב וילמד, בסיום התפילה אמא פונה לאיציק ספק דורשת ספק מתחננת ואומרת
"תתגבר היום ואל תפריע בכיתה."
מהיום, אמא יודעת שהוא לא מפריע בכוונה אלא המוח שלו פועל בצורה אחרת, הוא רוצה להצליח, אך מתקשה להתרכז עם שלל הגירויים מסביב, ולכן אמא מתבוננת בו בחמלה אימהית ואומרת:
"תזכור כשקשה לך שאמא גאה בך ויודעת שאתה עושה את כל המאמצים כדי להקשיב ולא להפריע".
איציק יוצא מהבית מחוזק ומעודד והמילים החמות נותנות לו כח להתמודד.
3. *"פוקוס במרווחים"*
סיכמנו עם איציק על למידה ממוקדת של 7 דקות, בהם הוא מגייס את כל הקשב שלו כדי להצליח, ואחריהם דקה הפסקה והפוגה.
איציק מגיע לשיעור כשהוא רגוע יותר ויודע שהוא מתמודד עם 7 דקות של הצלחה, ולא מאבק של 50 דקות רצופות במקרה הטוב, ושעה וחצי במקרה הפחות טוב... שרק המחשבה עליהם גורמת לו להתייאש מראש.
אחרי שבועיים האמא התקשרה אלי ואמרה שלא קיבלה אפילו טלפון אחד מהרב'ה.
אלא איציק אפילו מלמד את החברים שלו בכיתה איך להתרכז ומסביר להם על הכלים להתמודד עם מוסכות וקושיי ריכוז.
