לכאורה כוונת אותו יהודי הוא רק שיענו אמן כהלכה, אבל מכיון שהוא מחלק להם ממתקים, מעצמם צווחו הילדים בקולות גדולות כמנהג הילדים. ולהסביר להילדים כיצד צריכים לענות, לכאורה אי אפשר לחלק בזה ולהבינם מה הגדר של קול רם.
אבל במקום זה יש לתמוה על מקומות כגון בחסידות סטולין-קארלין, או בטאהש וכדומה שהמנהג הוא שעונים אמן בקול רם, ובבתי מדרשיהם גם הבעלי תפילות מתפללים בקול רם גדול, ולכן אין חשש, אבל כשהם מתפללים בבתי מדרשות אחרים שמתפללים בקול רגיל בלי צעקות וקולות, וכמה מהם מחזיקים במנהגיהם לענות אמן בקול גדול ואדיר, לכאו' זהו שלא אליבא דהלכתא.
ועוד יכולים לברר, לפעמים אומר זקן חלש קדיש בקול נמוך שכמעט שלא נשמע, והעונים עונים אמן כהרגל, ואין מנמיכים הקול כקול המברך, צ"ב אם יאה לעשות כן, כי בפשטות ההלכה צריכים לענות באותו גדר של המברך.