בעל דבר

משתמש רגיל
gemgemgem
פרסם מאמר
הודעות
112
תודות
361
נקודות
109
התפללתי בבית הכנסת כלשהוא ברחבי הארץ וראיתי דבר מעניין, שבבית הכנסת שם יש מבצע, שבשבת בתפילה, הילדים מתאספים סביב הגבאי, ובשעה שהחזן אומר קדיש, הם צועקים 'אמן' ו 'אמן יהא שמיה וכו' בקול רם, והיהודי מחלק להם פרסים וממתקים. והסתפקתי האם יש בזה חשש, שהם עונים אמן יותר מהמברך.
 
התפללתי בבית הכנסת כלשהוא ברחבי הארץ וראיתי דבר מעניין, שבבית הכנסת שם יש מבצע, שבשבת בתפילה, הילדים מתאספים סביב הגבאי, ובשעה שהחזן אומר קדיש, הם צועקים 'אמן' ו 'אמן יהא שמיה וכו' בקול רם, והיהודי מחלק להם פרסים וממתקים. והסתפקתי האם יש בזה חשש, שהם עונים אמן יותר מהמברך.
אין כ"כ משמעות בעניית אמן של הילדים, אלא רק מדין חינוך למצוות לאהיב עליהם את התפילה וכו', וכשיגדלו ברור שלא יצרחו.
 
לכאורה כוונת אותו יהודי הוא רק שיענו אמן כהלכה, אבל מכיון שהוא מחלק להם ממתקים, מעצמם צווחו הילדים בקולות גדולות כמנהג הילדים. ולהסביר להילדים כיצד צריכים לענות, לכאורה אי אפשר לחלק בזה ולהבינם מה הגדר של קול רם.
אבל במקום זה יש לתמוה על מקומות כגון בחסידות סטולין-קארלין, או בטאהש וכדומה שהמנהג הוא שעונים אמן בקול רם, ובבתי מדרשיהם גם הבעלי תפילות מתפללים בקול רם גדול, ולכן אין חשש, אבל כשהם מתפללים בבתי מדרשות אחרים שמתפללים בקול רגיל בלי צעקות וקולות, וכמה מהם מחזיקים במנהגיהם לענות אמן בקול גדול ואדיר, לכאו' זהו שלא אליבא דהלכתא.
ועוד יכולים לברר, לפעמים אומר זקן חלש קדיש בקול נמוך שכמעט שלא נשמע, והעונים עונים אמן כהרגל, ואין מנמיכים הקול כקול המברך, צ"ב אם יאה לעשות כן, כי בפשטות ההלכה צריכים לענות באותו גדר של המברך.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון