רבים סבורים כי חותמת הכשרות על העוף מתירה להכניס את העוף כמות שהוא לסיר הבישול גם אם רואים עליו צרירות דם (כלומר דם שנתאסף מחמת מכה וכדומה), ולא כן הוא.
דם שנצרר בעוף {התאסף, בעקבות מכה וכדומה} אינו נשאב החוצה על ידי מליחה אלא אם עשו בו חיתוך לפני המליחה, ולכן המוצא דם צרור בעוף שכבר נמלח והוכשר, חייב להסירו ולחותכו מהעוף.
המציאות היא שבכל המשחטות ללא יוצא מן הכלל אין אפשרות לבדוק היטב את העופות מצרירות דם, א. מפני שישנם מקומות נסתרים בעוף, ב. מפני מהירות הבדיקה, אלא במקרים טובים בודקים היטב שאין צרירות דם גדולה וניכרת, ובמקרים פחות טובים הבדיקה מתבצעת בצורה שטחית ורק את הבולט לעין מסירים,
כל הבדצי״ם מודים פה אחד שאין הבדיקה מקיפה ומוחלטת.
היות ולפני הבדיקה במשחטה צרירות דם מצויה מאוד, תלוי בחוזק העופות ובעוד סיבות משתנות, אבל במקומות שבודקים היטב ומסירים צרירות דם גדולה וניכרת, אזי הצרירות המצויה בבית הוא בערך בכ- 5% מהעופות ,
ובמקומות שבודקים פחות טוב כמובן שהיחס עולה בהתאם.
מהי צרירות דם?
הראשונים נחלקו אם נצרר הדם היינו דוקא כאשר ממש יש דם שהצטבר במקום אחד או אפילו אם רק האדים הבשר מאוד. ולהלכה, לכתחילה מחמירים להסיר גם אם רק האדים הבשר, אבל בדיעבד מקילים שאם רק האדים הבשר זורקים חתיכה זו והתבשיל והסיר מותרים
.
שים לב! לא כל מראה אדום בעוף הוא צרירות דם אלא רק אדום גמור ולא ורוד או כתום, כמו כן מים אדומים הנפרשים מהעוף אינם אסורים כלל- אלא רק בשר שהצטבר בו דם, וע״כ יש לעשות שאלת חכם.
חשוב לציין! אם יש חיתוך בבשר במקום צרירות הדם, הדבר מלמד אותנו שכבר במשחטה שמו לב לצרירות ועשו חיתוך בבשר לפני המליחה ואז המליחה מתירה גם את המקום האדום ואין צורך לחתוך כלום.
ולכן, אם רואים חיתוך במקום הצרירות, כנראה שהוא נעשה כבר במשחטה לפני המליחה ואז אין הצרירות אסורה כלל.
ישנם כשרויות שעושות חיתוכים במקומות המיועדים לצרירות בפרט בחלק התחתון של השוק ואז גם אם אכן היתה צרירות, המליחה מוציאה את הדם במקום החיתוך.
ישנה בעיה נוספת, שישנם ועדות כשרות שהתקינו תאורת פרוז’קטורים חזקים וחושבים שעל ידי זה יראו יותר טוב את הצרירויות דם, אבל האמת הפוכה, כשיש אור חזק זה מסנוור ולא רואים את הצרירויות דם,
(יש לפעמים צבע כהה על העוף שמקורו ממח עצמות, בפרט כשהעוף מונח בקירור לאחר השחיטה ואינו צרירות דם כלל, אלא שצריך הרבה נסיון להבחין בין זה לבין צרירות דם.)
מה צריך לעשות?
כיון שזה מיעוט המצוי שאפשר לבודקו בקלות לכן יש לבדוק כל עוף במקום שמצוי צרירות דם בעין ממש, הבדיקה קלה מאוד ובהסתכלות שטחית ניכר בבירור אם יש צרירות דם או לא. לידעתכם, צבע ורוד או כתום אינו דם, רק כשיש צבע אדום ממש הוא דם.
בשאר המקומות שלא מצוי אפילו מיעוט של דם בעין אלא רק בשר שהאדים, אין חובה לבדוק מפני שלענין זה אפשר לסמוך על השיטות שאין זה נחשב נצרר הדם, אבל ודאי לכתחילה טוב לבדוק את כל העוף גם משום שיש לפעמים דם ממש בשאר חלקי העוף וגם משום שלכתחילה
יש להחמיר שגם בשר שהאדים נחשב נצרר הדם.
היכן מצוי צרירות דם בעין?
המקומות שמצוי בהם צרירות דם בעין כלומר, דם ממש, ולא רק בשר שהאדים שיש מקילים שאין זה נחשב נצרר הדם, בעופות הם בחלק התחתון של השוק בצד הפנימי של השוק, בכנפיים, בגרון ובפינת הירכיים מצד פנים במקום שנפגש עם הגוף מול החיבור לשוק, (במקום זה מצוי יותר אפילו בעופות המגיעות ממשחטות שבודקים היטב, מפני שהעור מסתיר,) מצוי מאוד שיש כתם אדמומי על הירכיים (ה’משולש’) באמצע הצד החיצוני ואינו צרירות דם.
בבשר בקר מצוי בעיקר בחלק הצואר.
הערה נחוצה! נצרר הדם בצומת הגידים העוף כולו טרף, ולכן אם הצרירות היא מצד החיצון של הרגל ששם יש גידים, ואין דם בחלק הפנימי רק בחיצון, הרי זה טריפה לדעת רמ”א- ויש להתייעץ עם מורה הוראה מוסמך הבקי בעניינים אלו מפני שיש שיטות עד היכן מצויים הגידים.
מה עושים כשרואים בבית צרירות דם לפני הבישול?
במקרה ורואים בבית צרירות דם בעוף, יש לחתוך את החתיכה האדומה או את הדם הצרור, ועוד מעט מסביב האיזור ולהשליך לפח. והשאר מותר.
מה עושים אם רואים צרירות דם לאחר הבישול?
אם הצרירות היא דם ממש וגילו את הצרירות רק אחרי הבישול, אז צריך שיהיה בחתיכה ששים כנגד הדם שבה, ואם אין בחתיכה שישים כנגד הדם החתיכה נאסרת (משום איסור דבוק) ואוסרת את הסיר ואת שאר התבשיל שהתבשל אם אין בשאר המאכלים שהתבשלו בסיר עם החתיכה
ששים כנגד החתיכה. אם רק האדים הבשר,יש להקל בדיעבד. ומותרים באכילה, שבדיעבד אנו סומכים על הרוב שלא היתה כל צרירות עד היום ולכל היותר זה בשר שהאדים ולא דם בעין.
דם שנצרר בעוף {התאסף, בעקבות מכה וכדומה} אינו נשאב החוצה על ידי מליחה אלא אם עשו בו חיתוך לפני המליחה, ולכן המוצא דם צרור בעוף שכבר נמלח והוכשר, חייב להסירו ולחותכו מהעוף.
המציאות היא שבכל המשחטות ללא יוצא מן הכלל אין אפשרות לבדוק היטב את העופות מצרירות דם, א. מפני שישנם מקומות נסתרים בעוף, ב. מפני מהירות הבדיקה, אלא במקרים טובים בודקים היטב שאין צרירות דם גדולה וניכרת, ובמקרים פחות טובים הבדיקה מתבצעת בצורה שטחית ורק את הבולט לעין מסירים,
כל הבדצי״ם מודים פה אחד שאין הבדיקה מקיפה ומוחלטת.
היות ולפני הבדיקה במשחטה צרירות דם מצויה מאוד, תלוי בחוזק העופות ובעוד סיבות משתנות, אבל במקומות שבודקים היטב ומסירים צרירות דם גדולה וניכרת, אזי הצרירות המצויה בבית הוא בערך בכ- 5% מהעופות ,
ובמקומות שבודקים פחות טוב כמובן שהיחס עולה בהתאם.
מהי צרירות דם?
הראשונים נחלקו אם נצרר הדם היינו דוקא כאשר ממש יש דם שהצטבר במקום אחד או אפילו אם רק האדים הבשר מאוד. ולהלכה, לכתחילה מחמירים להסיר גם אם רק האדים הבשר, אבל בדיעבד מקילים שאם רק האדים הבשר זורקים חתיכה זו והתבשיל והסיר מותרים
.
שים לב! לא כל מראה אדום בעוף הוא צרירות דם אלא רק אדום גמור ולא ורוד או כתום, כמו כן מים אדומים הנפרשים מהעוף אינם אסורים כלל- אלא רק בשר שהצטבר בו דם, וע״כ יש לעשות שאלת חכם.
חשוב לציין! אם יש חיתוך בבשר במקום צרירות הדם, הדבר מלמד אותנו שכבר במשחטה שמו לב לצרירות ועשו חיתוך בבשר לפני המליחה ואז המליחה מתירה גם את המקום האדום ואין צורך לחתוך כלום.
ולכן, אם רואים חיתוך במקום הצרירות, כנראה שהוא נעשה כבר במשחטה לפני המליחה ואז אין הצרירות אסורה כלל.
ישנם כשרויות שעושות חיתוכים במקומות המיועדים לצרירות בפרט בחלק התחתון של השוק ואז גם אם אכן היתה צרירות, המליחה מוציאה את הדם במקום החיתוך.
ישנה בעיה נוספת, שישנם ועדות כשרות שהתקינו תאורת פרוז’קטורים חזקים וחושבים שעל ידי זה יראו יותר טוב את הצרירויות דם, אבל האמת הפוכה, כשיש אור חזק זה מסנוור ולא רואים את הצרירויות דם,
(יש לפעמים צבע כהה על העוף שמקורו ממח עצמות, בפרט כשהעוף מונח בקירור לאחר השחיטה ואינו צרירות דם כלל, אלא שצריך הרבה נסיון להבחין בין זה לבין צרירות דם.)
מה צריך לעשות?
כיון שזה מיעוט המצוי שאפשר לבודקו בקלות לכן יש לבדוק כל עוף במקום שמצוי צרירות דם בעין ממש, הבדיקה קלה מאוד ובהסתכלות שטחית ניכר בבירור אם יש צרירות דם או לא. לידעתכם, צבע ורוד או כתום אינו דם, רק כשיש צבע אדום ממש הוא דם.
בשאר המקומות שלא מצוי אפילו מיעוט של דם בעין אלא רק בשר שהאדים, אין חובה לבדוק מפני שלענין זה אפשר לסמוך על השיטות שאין זה נחשב נצרר הדם, אבל ודאי לכתחילה טוב לבדוק את כל העוף גם משום שיש לפעמים דם ממש בשאר חלקי העוף וגם משום שלכתחילה
יש להחמיר שגם בשר שהאדים נחשב נצרר הדם.
היכן מצוי צרירות דם בעין?
המקומות שמצוי בהם צרירות דם בעין כלומר, דם ממש, ולא רק בשר שהאדים שיש מקילים שאין זה נחשב נצרר הדם, בעופות הם בחלק התחתון של השוק בצד הפנימי של השוק, בכנפיים, בגרון ובפינת הירכיים מצד פנים במקום שנפגש עם הגוף מול החיבור לשוק, (במקום זה מצוי יותר אפילו בעופות המגיעות ממשחטות שבודקים היטב, מפני שהעור מסתיר,) מצוי מאוד שיש כתם אדמומי על הירכיים (ה’משולש’) באמצע הצד החיצוני ואינו צרירות דם.
בבשר בקר מצוי בעיקר בחלק הצואר.
הערה נחוצה! נצרר הדם בצומת הגידים העוף כולו טרף, ולכן אם הצרירות היא מצד החיצון של הרגל ששם יש גידים, ואין דם בחלק הפנימי רק בחיצון, הרי זה טריפה לדעת רמ”א- ויש להתייעץ עם מורה הוראה מוסמך הבקי בעניינים אלו מפני שיש שיטות עד היכן מצויים הגידים.
מה עושים כשרואים בבית צרירות דם לפני הבישול?
במקרה ורואים בבית צרירות דם בעוף, יש לחתוך את החתיכה האדומה או את הדם הצרור, ועוד מעט מסביב האיזור ולהשליך לפח. והשאר מותר.
מה עושים אם רואים צרירות דם לאחר הבישול?
אם הצרירות היא דם ממש וגילו את הצרירות רק אחרי הבישול, אז צריך שיהיה בחתיכה ששים כנגד הדם שבה, ואם אין בחתיכה שישים כנגד הדם החתיכה נאסרת (משום איסור דבוק) ואוסרת את הסיר ואת שאר התבשיל שהתבשל אם אין בשאר המאכלים שהתבשלו בסיר עם החתיכה
ששים כנגד החתיכה. אם רק האדים הבשר,יש להקל בדיעבד. ומותרים באכילה, שבדיעבד אנו סומכים על הרוב שלא היתה כל צרירות עד היום ולכל היותר זה בשר שהאדים ולא דם בעין.
