קרח "קורח זינקט" - קורח זינגט (1 צופה)

[התורה]

וְכָל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם נָסוּ לְקֹלָם כִּי אָמְרוּ פֶּן תִּבְלָעֵנוּ הָאָרֶץ (טז, לד).
הגה"ח ר' גד'ל אייזנר זצ"ל ביאר בדרך צחות, שמפרשתנו ישנה ראיה שדיברו במדבר ב'יידיש', דהרי כתיב 'נסו לקולם', והיה צריך להיות כתוב 'נסו מקולם', שהרי הם נסו מאימת הקול שנשמע מפתיחת האדמה?
אלא ביאר, שכאשר פתחה האדמה את פיה, צעקו כל העומדים סביב "קורח זינקט", והעומדים מרחוק חשבו שכוונתם "קורח זינגט" - ש'קורח שר' - שהרי קורח היה מן המשוררים שבשבט לוי העומדים על הדוכן.
לכן החלו כולם להתקרב 'לקולם' לשמוע את קול שירתו של קורח ובניו, אבל כוונת הצועקים היתה - "קורח זינקט" שפירושו 'קורח שוקע', ושאר העם הרחוקים לא העלו בדעתם שהוא שוקע באדמה, ולכן כתוב 'לקולם' ולא 'מקולם'.
אמרי שמואל (זילברברג) - בפרשתנו, גליון מחוברים

 

[הצעיר שבחבורה]

מתחילה הייתי סבור שאף לכלל 'צחות' לא בא, שמהו לשון ניסה הכתוב כאן?
ועיקר פירוש מקרא זה כבר נתבאר ברש"י דהיינו "בשביל קולם", ונר' כוונתו שלא נסו מהקול עצמו, אלא בשביל קולם נסו מפחד הבליעה.

אמנם, ראיתי בכלי יקר שהקשה כן

נסו לקולם, מקולם מבעי ליה למימר, ועוד להיכן נסו ואנה מפניו ית' יברחו. והנה רז"ל אמרו (תנחומא קרח יא.) שקרח ועדתו אומרים תמיד משה אמת ותורתו אמת והם בדאים, ואותו קול התחיל לבצבץ מיד אחר הבליעה ולאותו קול היוצא ממקום הבליעה נסו כל ישראל לשמוע מה ידברו, כי סברו מסתמא הם מתודים על חטאם ורצו לידע מה היה עיקר חטאם כדי שידעו להשמר ממנו שלא יעבור גם עליהם כוס זה וז"ש כי אמרו פן תבלענו הארץ.

ואף לדבריו איני יודע לפרש לשון ניסה, וה' יאיר עיני.​