ידועה דעת הגר"א (הובא בחיי אדם, ובמעשה רב, ובמשנה ברורה) שלא להעמיד אילנות בשבועת משום שהוא חק הגויים.
ובלשון החיי אדם והמעשה רב משמע שמה שזה נהיה חק הגויים התחדש אחרי זמן הרמ"א
דהיינו שהמנהג קדם לחק הגויים
וא"כ צ"ב למה זה אסור הרי בביאור הגר"א ביו"ד סי' קעח סוס"ק ז מפורש שבדבר שאיננו לומדים מהם אלא אנו עושים גם בלעדיהם אין בזה משום חק העמים
וז"ל שם: 'רק דוקא ללמוד מהם אסור וכמש"ש כיון דכתיב לא מינייהו גמרינן ול"ד משום דכתיב באורייתא אלא כ"ד שהיינו עושין זולתם מותר וכן במלבושים אבל כל שלובשין מלבוש המיוחד להם אסור וכפשט דברי הרי"ף הנ"ל אפילו ערקתא כו' וודאי משום רצועה אחת אינו משום פריצות וז"ש אפילו ערקתא כו' וכמ"ש בספרי הנ"ל הואיל והן יוצאין כו' אבל מלבוש שהיינו לובשין בלא"ה מותר לכן ל"ק כל ראיות מהרי"ק הנ"ל לפי שלא היה מיוחד להם דוקא וכ"כ הרמב"ם המיוחד להם'.
וא"כ מה הטעם לאסור העמדת אילנות ושטיחת עשבים בשבועות?
ובלשון החיי אדם והמעשה רב משמע שמה שזה נהיה חק הגויים התחדש אחרי זמן הרמ"א
דהיינו שהמנהג קדם לחק הגויים
וא"כ צ"ב למה זה אסור הרי בביאור הגר"א ביו"ד סי' קעח סוס"ק ז מפורש שבדבר שאיננו לומדים מהם אלא אנו עושים גם בלעדיהם אין בזה משום חק העמים
וז"ל שם: 'רק דוקא ללמוד מהם אסור וכמש"ש כיון דכתיב לא מינייהו גמרינן ול"ד משום דכתיב באורייתא אלא כ"ד שהיינו עושין זולתם מותר וכן במלבושים אבל כל שלובשין מלבוש המיוחד להם אסור וכפשט דברי הרי"ף הנ"ל אפילו ערקתא כו' וודאי משום רצועה אחת אינו משום פריצות וז"ש אפילו ערקתא כו' וכמ"ש בספרי הנ"ל הואיל והן יוצאין כו' אבל מלבוש שהיינו לובשין בלא"ה מותר לכן ל"ק כל ראיות מהרי"ק הנ"ל לפי שלא היה מיוחד להם דוקא וכ"כ הרמב"ם המיוחד להם'.
וא"כ מה הטעם לאסור העמדת אילנות ושטיחת עשבים בשבועות?
