פסח, חודש ניסן קו' על המקור חיים בדין מצה גזולה

[ממגד שמים]

שו"ע תנ"ד -אין אדם יוצא יד"ח במצה גזולה.
הט"ז מפרש מצד שאין "לכם"
והק' המקור חיים, הרי גזלן שלעס בפיו הרי זה שינוי וקנאו- [כתובות ל]- וא"כ הרי זה שלו.
ולכן הוא מפרש הטעם מצד מצוה הבאה בעבירה
אלא שחזר ושאל:
הרי גם מצד מצוה הבאה בעבירה, אם קנה לפני הקיום מצוה- יצא [-כמו שרואים בסוגיא דאוונכרי]
והעלה שהלעיסה זה צורך בליעה, והוי התחלת המצוה וממילא נפסל מצד מהבב"ע.
וקשה לי ואיני מבין:
לפי ההנחה הזו שמעשה המצווה מתחיל כבר משעת הלעיסה, מדוע א"כ מיאן בטעם הט"ז -מצד לכם- ולמה א"א לאמר שצריך שיהיה לכם מהתחלת המצווה ?
צריך ביאור
צריך ישוב
צריך סיוע. ייש"כ.

 

[הצעיר שבחבורה]

לפי ההנחה הזו שמעשה המצווה מתחיל כבר משעת הלעיסה, מדוע א"כ מיאן בטעם הט"ז -מצד לכם- ולמה א"א לאמר שצריך שיהיה לכם מהתחלת המצווה ?

לחץ כדי לכווץ...

רק לענין שלא חשיב 'קנייה קודם המצוה'

 

[פסיק פומיה]

המבואר לכאו' שדין ''לכם'' הוא הלכה בקיום המצווה ולא במעשה, ויש להוכיח כן מעוד כמה, וא''ש.