הצעיר שבחבורה
בית המדרש/הלכה ומנהג
חבר צוות
מנהל תוכן
מנהל פורום
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
- הודעות
- 5,706
- תודות
- 16,757
- נקודות
- 655
כהמשך, וכתוצאה מכתיבת המאמר "פרשת נחלות - סדר הירושה והשמטת הכתובים"
וממאי דשארו זה האב דכתיב (ויקרא יח, יב) שאר אביך הוא אימא שארו זו האם דכתיב (ויקרא יח, יג) שאר אמך היא
ובעיני יפלא, הרי מקרא זה לא קאי על האב שאיקרי שארו, אלא על אחות האב שהיא שאר האב, ואחות האם שהיא שאר האם.
וזה לשון הפסוק "עֶרְוַ֥ת אֲחוֹת־אָבִ֖יךָ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה שְׁאֵ֥ר אָבִ֖יךָ הִֽוא׃" "עֶרְוַ֥ת אֲחֽוֹת־אִמְּךָ֖ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה כִּֽי־שְׁאֵ֥ר אִמְּךָ֖ הִֽוא׃"
ואם כן כיצד נלמד מכאן ש"שארו זה האב"?
וראיתי במלבי"ם בפירושו על התורה (בפרשת פינחס ובפרשת אמור) שכתב לבאר את דברי הגמ'
"ולכן במה שכתב "ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב" דריש בבבא בתרא (דף קח) על האב. ושם (דף קט:) וממאי ד"שארו" זו האב? דכתיב "שאר אביך הוא" פירוש: מדקרא אחות אביו "שאר אביך" ר"ל שאינם "שארך", רק "שאר אביך", מכלל דהאב הוא "שאר" בעצם ולכן אוסר שאר האב."
"וז"ש וממאי דשארו זה האב שנאמר שאר אביך היא ר"ל שממ"ש על ערות אחות אביו שאר אביך היא ולא שארך היא מבואר שאחות האב לא נקראת בשם שאר סתם כי היא קרובה ע"י אמצעי והיא שאר בשר לא שאר והיא רק שאר אביך לא שארך, וממילא כשאמר פה לשארו הקרוב מכוין על האב שהוא שאר בלא אמצעי,"
ותורף דבריו, שמכך ש'אחות האב' שאר אביך היא ולא שארך, הרי שאין שאר קרובים קרויים שאר, אלא אם כן אינם קרובים על ידי אמצעי, ולא נשאר שאר כזה שלא נזכר בהדיא בפרשת נחלות, אלא אב ואם, וכפה"נ שלכך דנה הגמ' האם אב הוא או אם.
ובדבריו צל"ע טובא מדוע כשהקשתה הגמרא "אימא שארו זו האם" הוצרכה להביא את הפסוק "שאר אמך הוא" הרי משם לא נלמד עצם היות השאר אב או אם, ואדרבה, בשני המקראות האחות היא זו שחשובה 'שאר'.
ואמנם תמיהת הגמרא לכשעצמה נכונה היא, ונצרך מקור לרבות את האב ולהוציא את האם, שהרי לשניהם קורבה ללא אמצעי. אך אין בפסוק "שאר אמך הוא" ראי' להיות האם שאר, ואינו אלא הכרח מכך שאחות האב או האם שאר האב או האם היא, ולא שארך.
וצע"ג.
וממאי דשארו זה האב דכתיב (ויקרא יח, יב) שאר אביך הוא אימא שארו זו האם דכתיב (ויקרא יח, יג) שאר אמך היא
ובעיני יפלא, הרי מקרא זה לא קאי על האב שאיקרי שארו, אלא על אחות האב שהיא שאר האב, ואחות האם שהיא שאר האם.
וזה לשון הפסוק "עֶרְוַ֥ת אֲחוֹת־אָבִ֖יךָ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה שְׁאֵ֥ר אָבִ֖יךָ הִֽוא׃" "עֶרְוַ֥ת אֲחֽוֹת־אִמְּךָ֖ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה כִּֽי־שְׁאֵ֥ר אִמְּךָ֖ הִֽוא׃"
ואם כן כיצד נלמד מכאן ש"שארו זה האב"?
וראיתי במלבי"ם בפירושו על התורה (בפרשת פינחס ובפרשת אמור) שכתב לבאר את דברי הגמ'
"ולכן במה שכתב "ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב" דריש בבבא בתרא (דף קח) על האב. ושם (דף קט:) וממאי ד"שארו" זו האב? דכתיב "שאר אביך הוא" פירוש: מדקרא אחות אביו "שאר אביך" ר"ל שאינם "שארך", רק "שאר אביך", מכלל דהאב הוא "שאר" בעצם ולכן אוסר שאר האב."
"וז"ש וממאי דשארו זה האב שנאמר שאר אביך היא ר"ל שממ"ש על ערות אחות אביו שאר אביך היא ולא שארך היא מבואר שאחות האב לא נקראת בשם שאר סתם כי היא קרובה ע"י אמצעי והיא שאר בשר לא שאר והיא רק שאר אביך לא שארך, וממילא כשאמר פה לשארו הקרוב מכוין על האב שהוא שאר בלא אמצעי,"
ותורף דבריו, שמכך ש'אחות האב' שאר אביך היא ולא שארך, הרי שאין שאר קרובים קרויים שאר, אלא אם כן אינם קרובים על ידי אמצעי, ולא נשאר שאר כזה שלא נזכר בהדיא בפרשת נחלות, אלא אב ואם, וכפה"נ שלכך דנה הגמ' האם אב הוא או אם.
ובדבריו צל"ע טובא מדוע כשהקשתה הגמרא "אימא שארו זו האם" הוצרכה להביא את הפסוק "שאר אמך הוא" הרי משם לא נלמד עצם היות השאר אב או אם, ואדרבה, בשני המקראות האחות היא זו שחשובה 'שאר'.
ואמנם תמיהת הגמרא לכשעצמה נכונה היא, ונצרך מקור לרבות את האב ולהוציא את האם, שהרי לשניהם קורבה ללא אמצעי. אך אין בפסוק "שאר אמך הוא" ראי' להיות האם שאר, ואינו אלא הכרח מכך שאחות האב או האם שאר האב או האם היא, ולא שארך.
וצע"ג.