בראשית קללת האיש והאשה (1 צופה)

[יישר כח גדול]

אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך וגו' ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך: ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך וכו' בזעת אפיך תאכל לחם וגו'.
בגמ' בבא מציעא נט. "דאמר להו רבא לבני מחוזא אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו" דהיינו שרבא ציוום לכבד את נשותיהם בשביל שיתעשרו, שכשמכבד האדם את אשתו הרי זה סגולה לעשירות. ומה הטעם?

שמעתי מרבי אלימלך בידרמן לפרש בזה שהיות והאשה נתקללה שהאיש ימשול בה, והאיש נתקלל בזיעת אפך תאכל לחם, אומרים מן השמיים אם אתה אינך לוחץ עליה את קללתה של "והוא ימשול בך" והנך מכבדה ומוקירה, כמדה כנגד מדה אף לא ילחצו עליך את קללתך של "בזיעת אפך תאכל לחם" ותזכה לעשירות...

 

[יוסף צ. הירשמן]

ובדרך פשט יתכן לומר, שהאדם אשר ישכיל ויעניק מברכתו לאשתו יברכהו ה' עוד ועוד, כיוון שאשתו לא נתקללה בקיללת בזיעת אפך תאכל לחם, ואין טעם למעט מזונותיה, אבל זה רק בתנאי שכן דרכו תמיד לכבדה בכל אשר חננו ה', משא"כ כשנוטל הברכה לעצמו בשעה שהוא הרי נתקלל וצינורות השפע חסומים עבורו, וק"ל.

 

[בקלם]

לכאו' אם האשה נתקללה שהבעל ימשול בה, היינו שצורת הנישואין תהא בצורה כזו, והבעל כלל אינו אמור לעשות ההיפך, דומה הדבר לאדם אשר ינסה לעשות שלא יצטרך בזיעת אפו לאכול לחם, הרי זה הוא המהלך של הבריאה ויש לפעול ולהסתדר בתוך זה, וצע"ט בדברי המשפיע שליט"א,

ועי' מהר"ל (חידושי אגדות שבת איני זוכר הדף המדוייק) שבי' במעלת הפרנסה, ויסד שהבית בעצמו מוכן לשפע ופרנסה והזנות היא העוקרת הבית ומונעת כ"ז, ועפי"ד פשוט לכאו' שהמכבד את אשתו הרי הוא מעמיד את יסוד הבית כש"נ "אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו" וע"כ ברור שתבוא בו הפרנסה, וע"ע.