ד' תעניות בין המצרים ת"ב - קצת קינות ברגש מהכל שלא ברגש? | ענייני דיומא| דף 2 ד' תעניות בין המצרים ת"ב - קצת קינות ברגש מהכל שלא ברגש? | ענייני דיומא| דף 2
טוב שההחלטה לא מסורה בידך. כי אז אחד כמוך היה מבטל עוד הרבה דברים ביהדות המסורתית והשמרנית.
כשהרבה אנשים מתחברים להרגשה שהוא הציג, זה כבר ביקורת אמיתית על המנהג גם אם זה לא תירוץ מספק בשביל לבטל אותו.

אני שואל:
האם נראה לך שהעבודה הנדרשת מהאדם בתשעה באב היא להגיד את כללללל הקינות וכולם ברגש?????? נראה לך שאם המנהג היה להגיד את הקינות במנגינה ובהתרגשות (הכל כמו אלי ציון) נראה לך שהיו אומרים עשירית מהקינות שאומרים היום?????
האם לא נראה לך שכל הענין הזה שממלמלים קינות בלי להבין (כי מי שרוצה להגיד הכל ולקיים את המנהג כמעט ולא יכול לכוון כראוי) הוא הגיוני? הוא משהו שבנאדם נורמלי אמור להתחבר אליו???
אז אולי לבטל את המנהג זה הגזמה, אבל לבטל את הביקורת עליו בהינף יד, זה התעלמות מטופשת מהמציאות.
 
כשהרבה אנשים מתחברים להרגשה שהוא הציג, זה כבר ביקורת אמיתית על המנהג גם אם זה לא תירוץ מספק בשביל לבטל אותו.

אני שואל:
האם נראה לך שהעבודה הנדרשת מהאדם בתשעה באב היא להגיד את כללללל הקינות וכולם ברגש?????? נראה לך שאם המנהג היה להגיד את הקינות במנגינה ובהתרגשות (הכל כמו אלי ציון) נראה לך שהיו אומרים עשירית מהקינות שאומרים היום?????
האם לא נראה לך שכל הענין הזה שממלמלים קינות בלי להבין (כי מי שרוצה להגיד הכל ולקיים את המנהג כמעט ולא יכול לכוון כראוי) הוא הגיוני? הוא משהו שבנאדם נורמלי אמור להתחבר אליו???
אז אולי לבטל את המנהג זה הגזמה, אבל לבטל את הביקורת עליו בהינף יד, זה התעלמות מטופשת מהמציאות.
הזכרת אלי ציון, באמת אצל היקים אומרים את זה בצורה של חו"ק ואני חושב שזה יכול להועיל
 
להגיד את כל הקינות ברגש זה ייקח את כל היום. ואין כח לזה.

והרי זה גופא הדיון פה, כי לכאורה מה שנשתרש לומר כל כך הרבה קינות הוא מחמת שאין מתרגשים בהם כראוי אלא ממלמלין במהרה.
אבל מי שיאזור כח להתרגש באמירת הקינות, הרי אין לו כח לומר כל הקינות, ואפשר שעדיף שיאמר רק את הקינות האהובות עליו ושמדברות אליו יותר.

וזו הייתה השאלה מה עדיף, למלמל מהר העיקר לקיים המנהג או לומר רק מה שמתחבר אליו ולדלג על השאר.
ואם הרב @איש פשוט בכוחו לומר כל הקינות ברגש, שיערב לו, רובא דרובא אין להם כח לזה.
ולכאו' פשוט.
וזו ציטטה ידועה, "טוב מעט הכונה מהרבה בלא כונה"
 
לא הבנת.
10 ברגש ואז את השאר לומר שלא ברגש.
טוב אמרת, כי מטעם טוב מעט בכוונה מהרבה שלא בכוונה, אולי נחתוך כל יום חצי מתפילת שחרית, -ואני לא משווה בין תפילה לקינות- אך מכיוון שנהגו כן בכל תפוצות ישראל לומר כל הקינות צריך לקיימם ומנהג ישראל תורה.
 
טוב שההחלטה לא מסורה בידך. כי אז אחד כמוך היה מבטל עוד הרבה דברים ביהדות המסורתית והשמרנית.
אני העמדתי פה שאלה שרק בגללה אמרתי שהייתי משנה, אין שום מקור ותוקף בהלכה לומר דוקא את הקינות האלו ודוקא את כל הקינות האלו.
 
הבנתי את כוונתו של הרב @הנעור בלילה שמדבר על מי שאינו מבין את הדיון אלא הולך בתמימות על פי המנהג. ועל זה יש לדון אם אשריו ואשרי חלקו.
אבל המתרגש בכל הקינות?... לוואי שנזכה!!!
אם אחד אומר את כל הקינות אפי' בלי רגש גדול, אלא כי ככה צריך לעשות. אשריו.
אבל רוב האנשים היום לא מסוגלים לומר דברים שהם אינם מתחברים אליהם.
וע"כ הקינות אצלם זה אחד מן העינויים של ט' באב.
 
מרן הגרי"ש היה קם כהרגלו לפנות בוקר, גם בת"ב, והיה מתחיל לקונן את הקינות ברגש רב ובמתינות ובשום לב,
והיה עוצר לשחרית, ואח"כ היה ממשיך עד אחר חצות באמירת הקינות,
אין מצווה לומר את הקינות עם הציבור, אפשר לומר אחרי ולפני והעיקר שיאמר בשום לב..
 
שאלתי מחברי הפורום היקרים:

האם עדיף להגיד 10 קינות - אבל בבכי ובהבנה, או שעדיף לומר את כל הקינות -אפילו שזה בפחות רגש?
כמדו' שאין שום מקור או חיוב לומר את כל הקינות, או מקצתן, יש דין לקונן על החורבן עד קרוב לחצי היום, הקינות אינן אלא כהמלצה ואמצעי עבורנו לקונן.
 
הדין פשוט שצריך לא להסיח דעת מהאבלות עד חצות היום,
ונכון ופשוט שמבחינת התועלת שבאמירת הקינות לכשעצמה עדיף לומר מעט בכוונה וברגש,
אבל האם יש פה מישהו שיכול לומר רק עשר קינות ברגש במשך שלוש שעות ויותר?
מה שעדיף אולי זה באמת להקדיש כמה שאפשר לומר בכוונה ברגש ובהתחברות,
אבל אין להמעיט משום כך ב'מלמול' שאר הקינות בשאר הזמן,
כי אולי לא מרגישים 'אורות' וכמיהה לביהמ"ק כמו שהיינו רוצים שיהיה,
אבל אבלות זה וודאי, ולכה"פ עד חצות צריך שלא להסיח דעת מהאבלות.
 
ואחרי ה10 האלה יגיע חצות?
תגיד 10 ברגש ואז את השאר.
לרוב האנשים קשה לומר את קינות הקליר כיון שלשונו קשה ואילו לשונו של ריה"ל מרגשת את האנשים הרבה יותר וא"כ אם לאחר אמירת כל קינות ריה"ל שבחוברת הנקראת קינות לתשעה באב שבידך, אפשר לקחת חוברת של עדה אחרת ולקרא קינות נוספות של ריה"ל וכדו' צריך לקונן עד סמוך לחצות, ולא צריך לקרא טקסט.
 
הדין פשוט שצריך לא להסיח דעת מהאבלות עד חצות היום,
ונכון ופשוט שמבחינת התועלת שבאמירת הקינות לכשעצמה עדיף לומר מעט בכוונה וברגש,
אבל האם יש פה מישהו שיכול לומר רק עשר קינות ברגש במשך שלוש שעות ויותר?
מה שעדיף אולי זה באמת להקדיש כמה שאפשר לומר בכוונה ברגש ובהתחברות,
אבל אין להמעיט משום כך ב'מלמול' שאר הקינות בשאר הזמן,
כי אולי לא מרגישים 'אורות' וכמיהה לביהמ"ק כמו שהיינו רוצים שיהיה,
אבל אבלות זה וודאי, ולכה"פ עד חצות צריך שלא להסיח דעת מהאבלות.
הרצוי לעניות דעתי, תשב ותאמר קינות, עד סמוך לחצות היום, כמה שהספקת מעולה.
ואין צריך להשלים
 
לרוב האנשים קשה לומר את קינות הקליר כיון שלשונו קשה
קצת הכנה מראש, או אפי' רק קינות עם ביאור המילים תפתור את הבעיה

לשונו קשה, אך מופלאה

אֶגָּדַע וְאֶנָּשֵׁל כְּנֹקֶף זַיִת
אֲגָרֶה אִתִּי כָּל בְּנֵי בַיִת
אֶגְרֹם שֶׁיֹּאמַר בַּעַל הַבַּיִת
   אֵרָשֶׁה מִי יִתְּנֵנִי שָׁמִיר וָשָׁיִת.
 
רצוני לעורר זוית ראיה על עצם העלאת הנושא.
אין כל ספק שרוב ישראל לפני 150 שנה ויותר, הבינו את הקינות הרבה פחות ממה שמסוגל להבין בן דורנו.
ובכל אופן, לא מצאנו (ככל הידוע לי) חילוקי מנהגים בקהילות אשכנז, והיו יושבים לארץ ומאריכים במלל, [ורק לידיעה, ספר הקינות של בני אשכנז (ר"ל הייקים) ארוך משמעותית מהנוסח המקובל היום], ובכל אופן עדיין לא ראיתי מי שקם באותם הדורות עם הטענה הפשוטה למדי, שאין טעם למלמל שעות ארוכות בלי להבין.
מה התחדש בדורנו שמערערים על ההנהגה הישנה הזו? איזו תנועת נפש מסתתרת כאן?
אסייג, ששאלתי מופנית בעיקר על אותם שרצו מכח הטענה שלהם לייצר 'נוסח הקצר' ולסיים את אמירת הקינות תוך מחצית השעה עד שעה. אלה שרצונם לומר את הקינות במתון כדי להבין ולהרגיש, בזה אדרבה אפשר שמה שאנו רגילים יותר בשפה מכשיר אותנו לאומרם בהבנה המעוררת הפנים, וכל לבבות דורש השם.
 

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון