בס"ד
בשביל לדעת שהאיש שאותו הם עומדים לאכול אכן אכיל, אינו משתייך בשום צורה לציבור של החיזרים, ולא לוקה בשום חיידק מסכן, הם חייבים לוודא שהוא נורמלי לחלוטין. איך עליו להתייחס לטיפוס הזה שטוען שהוא עבר מוות קליני?
ומילא מוות קליני, אבל מעולם הוא לא פגש מישהו שטען שבמוות הקליני דן אותו בית דין שבהרכבו ישבו החזון אי"ש, הגרי"ז והרב שך...
המהפנט נזכר באחד המקרים לפני שנים רבות, שהקליינט גם כן הזה לפניו שהוא עבר חוויה קולינרית. הוא נזכר איך רץ לראש השבט והתייעץ האם זה נורמלי כשהפציינט חווה מוות קליני. היה לא נעים להתוודע לכך שחוויה קולינרית כוונת המכוון לארוחת גורמה שמזכירה טעם של ילדים סקנדינבים...
משום מה לא הריח לו בכלל שבבית דין של מעלה יישבו רבנים מהסגנון הזה.
מה לעשות שהאיש הזה, גדליהו שמו בישראל, מתעקש בתוקף שזה המקרה.
הוא מתאר בצורה ממש מדוייקת את המנהרה, האור שרוצה לחבק אותך ואתה רוצה להמשך אליו. השטנים והשדונים שצווחים מכל כיוון "רשע רשע" [המעניין הוא שעל אף מוצאו האשכנזי המובהק, הוא מצליח לחקות את העי"ן הגרונית של מלאכי החבלה. מסתבר שזו נקודת זכות נוספת עבורו]. אבל ההרכב של השופטים שבבית דין של מעלה מעולם לא כלל את הרבנים הללו. הייתכן שהוסיפו הרכבים לבית הדין? האם זה קרה בגלל שהם [קרי הקניבלים פ.ע.] התחילו להריץ רכבות של יותר ויותר אנשים לבית הדין של מעלה, ונוצרו עומסים?
לא יהיה מנוס מלנסות למצוץ מידע מהחיזרים. האנטנות שלהם קולטות שידורים מלמעלה.
בינתיים סביר יותר להניח שגדליהו הלז משקר במצח נחושה בכדי לנסות להציל את עורו. לא ברור מה גורם ליצורים האנושיים הללו לנסות להדבק לכסא? למה כשתרנגולים זכי מבע ובראקלא"ך טהורים נטבחו על ידי האנשים החיוורים אניני הטעם, מעולם לא שמענו על התנגדויות.
לעת עתה מה שעליו לעשות עם גדליהו זה, הוא להחזיר אותו לרעות ב"לול" של האנשים שיעדו לסעודות של הימים הקרובים, ולנסות לדלות מידע מאותם חיזרים שחצו קווים וחברו לקניבלים. הם קניבלים נאורים, ולא יעשו חלילה כל עוול לגדליהו אם הוא לא ראוי למאכל. הוא יוחזר איפה לדרגשו שבלול עד למותו הטבעי, או עד שהפסיכולוג יוכיח יעילות.
וגדליהו כמו גדליהו, חוזר מפרפר ללול ועושה בדיוק את מה שהוא עשה בכל הימים לפני כן. בוכה את נשמתו לתוך הכרית...
למען ה', למה? למה נתנו לזה לקרות? ומי שלא נולד בשכונת התקווה והתאמן על קריאת התורה בבית הכנסת הספרדי, ופועל יוצא מזה הוא שאינו יודע לבטאות עי"ן גרונית. איך יוכל להציל את עצמו? איזה פטור משוגע הוא יצליח להנפיק?
היו כאלו שניסו לצרוך נתרן בכמות גבוהה כדי שהטעם לא יגרה. (זכור לטובה זה שהעלה את המס על הסיגריות וסימן את המוצרים הטובים באדום) הבעיה נוצרה כשהתברר שההיפך הוא הנכון. עשו ממנו הערינג עסיסי... ואך בהשתדלות חובקת עולם הצליחו העסקנים המסורים לבטל את החקיקה שרצתה להכריח אחד לעשר מהנאכלים לבלוס חבילות מלח הימלאיה דק [למתעניינים- זה משביח מאוד את הטעם!]. טפו. מבחיל לחשוב על זה.
כמה חלום הוא להיות חיזר בימים טרופים אלו... להכיל בדי.אן.אי שלך חומר מסרטן שאף קניבל לא יעיז להתקרב.
ההזיה האמיתית היא שבמו ידיהם הם המיטו עליהם את האסון הזה. כשהם שתקו לטבח של ראשוני החיזרים והתירו הרג מהלכי שניים למטרות אכילה.
פעם הוא חשב שהבדיחות התפלות על הקניבל הצמחוני שאוכל רק פטריות מהרגליים הם מעלות חיוך. גם כן בדיחה. כמו לצחוק כששומעים שהיטלר התאבד כשקיבל את חשבון הגז. חי חי חי. ממש. לגחך על דם זקניו ההרוגים על קידוש השם.
לא הרבה זמן נותר לו להרהורים.
אותות שיבוש חיזריים בתדרים שהקרינו גלים סגולים וכחולים הרעידו אותו.
הוא קרבן המאבק בין קניבלים לחיזרים. זאת הוא ידע. אף אחד מהצדדים לא ירחם עליו. החיזרים יקחו אותו למחנות משלהם, הם לא ישחררו אותו. הוא קלף מיקוח נפלא! טעים!!! הם מנסים לחנוק את מקורות המזון של הקניבלים זה הכל.
אם רק מלכתחילה היו מחליטים ההגיוניים שבאנושות לחבור דוקא לחיזרים ולא לקניבלים...
כמה דם היה נמנע? כמה כאב היה נחסך?
ועוד חושבים שהוא בא לחקות מישהו בסיפור המטורלל הזה. כאילו יש לו זמן לעשות חיקויים כשהוא בין הפטיש לסדן...
אבל זאת הוא קובע בליבו ללא ספק. אין סיכוי שהוא עצמו יהפוך לקניבל. גם לא בתמורה לחיים בעצמם. וזאת למרות שבעיני רוחו בשרו נמכר במקולין, ואמא קניבלית שואלת את עצמה אם להכין חזה או סלט מוקפצים. ואם יתמזל מזלו יהפוך לעוגיות "מוח-צ'יפס". והאוזניים עם הפרג ייאכלו במסיבת פורים מסורתית של "פורים-טנזניה".
פעם. כך אומרים. בעולם לא הסתובבו כלל חיזרים. הסבירו לו כשהוא היה קטן שבגלל זה קראו להם כך "חי-זרים" שהם בעצם זרים לגלקסיה שלנו. אולם כשהוא נוכח בסופו של יום, שהם בהחלט מתמודדים כאן יפה עם האקלים. ואדרבה, לו יצוייר וישרדו כמה אנשים ללא זנב ואנטנה, מבטיחים החיזרים שהם יכנו את קצוצי העין השלישית בכינוי המשפיל "חיזרים" כנקמה פורתא על כך שהתירו את בשרם לחיות השדה הקניבלים. הלוואי והיו מוכנים לסלוח לאנשים האכולים תרתי משמע, שכיום המעשה הטפשי הזה התהפך עליהם.
כשהגיעו החיזרים קמו קניבלים שהתחבאו עד אז ורצו להחזיר עטרה ליושנה. הם טענו שמשך דורות נכפתה עליהם דיאטה רצחנית. אפילו היו קניבלים שהזילו דמעות בתחנונים... אז השתכנעו כל האנשים והסכימו להם לטעום קניבלים. בנאס"א אפילו אמרו שהם מין "אדם פולש" ומשם כבר זו הייתה דרך אל חזור. והבעיה המרכזית הייתה שכשהתברר שהטעם של קניבלים בחיישני לשון אנושית שווה לנפט לא היה משהו אחר שישביע את הרעבון של הקניבלים שהפכו לחוקיים.
המשך אולי יבוא בעז"ה.
מוזמנים לתת הצעות.
מילים חשובות מאחורי הסיפור. כמה שורות שצידדתי לכתוב בהתחלה, כמבוא, אבל בשביל המסר של הסיפור החלטתי להשאיר לסוף.
התחלתי לכתוב על דעת לסיים עם "המסר המפעים", אבל אז הרבנית חזרה הביתה והפסקתי באמצע הכתיבה...
אז מה תכלס? הסיפור הזה בא כשהחלטתי שקצת משעמם לי אז אני מנסה להתאמן על כתיבה יוצרת. למה לא פתחתי ספר? אתם בטח שואלים. אז לא נעים, אבל אתם מכירים את התחושה הזאת כאילו אכלת בטח משהו בהכשר של העדה האחרת וזה עשה לכם ונטמתם... ככה הרגשתי באותה שעה שבני הבית השאירו אותי לבד.
אז ישבתי וכתבתי במטרה לחקור את התגובה שלכם לסיפור. אילו מסרים תקחו ממנו לכל החיים. באיזו תובנה שתצא ממנו תסיקו שמה שהיה עד שקראתם אותו כבר לא ימשיך!... ובטח אפילו חיצים וביקורות וכעסים מטיפוסים נחיתיים שישייכו את זה להטפות נגד מה שהם הבינו או חשבו מאז ומעולם. או אולי כמה שימשכו את זה לאקטואליה של הימים הגורליים שאנו אוחזים בהם. (למי שיקרא בעתיד, כוונתי לימי תעניות בה"ב...) [בכוונה לא התייחסתי לצינקינים שינסו בכח לגרור את זה לעניין גזירת הגיוס או פינוי גוש קטיף]
באתי לכתוב סיפור שכל אחד ינסה להוציא ממנו את הנמשל ויכתוב לעצמו את ה"יסוד מלכות"...
אם היו מבקשים ממני להוציא את המסר המרכזי בטח הייתי מתפזר ומתבלבל. אבל בטוח שלא הייתי נותר ללא מענה ומוצא מסר חותך שאליו התכווין בודאי המשורר.
אולי על איך שאנחנו לפעמים מתנקמים בעצמנו וכורתים בריתות עם האנשים הרעים, נותנים להם חוקיות, ובסוף זה מסובב את להט החרב להתהפך עלינו.
אולי מסר עוצמתי ודומע על מוות קליני שלא ייאמן.
ואולי... ואולי...
דא עקא שאני כן יודע את סודותיו הטמירים, ויודע נאמנה שלא מיניה ולא מקצתיה. פשוט גיבובי דברים של מישהו שניסה להוציא עצבים ושיעמום על מקלדת שלא יכולה להחזיר בוקסים.
ופה באמת המסר החשוב, לכל אלו שכבר רצו להתאכזב.
כי לפעמים אנשים מבינים התנהגויות, מפרשנים עובדות, ובונים תילי תילים על אחרים. יוצרים כעסים. אכזבות. פחדים. אבל הכל כלום!!! זה לא נראה כמו ברווז, זה לא מגעגע כמו ברווז ולא שוחה כמו ברווז, אז בבקשה- זה לא ברווז!
אז מכאן ולהבא נמשיך הלאה מול הכול. סגרנו?...
ובכל זאת, אם חשבתם על רעיון לסיפור עם מסר, ואין לכם זמן/רצון/חשק/מקלדת להוציא את זה. וחושבים שאולי שבוע הבא ישעמם לי שוב, וזה יוכל לעזור לי, אז אתם מוזמנים לשלוח לי באמצעים המקובלים...
קרבן במאבק מדמם בין חיזרים לקניבלים
המהפנט של השבט עמד נבוך. מובס. מבואס.בשביל לדעת שהאיש שאותו הם עומדים לאכול אכן אכיל, אינו משתייך בשום צורה לציבור של החיזרים, ולא לוקה בשום חיידק מסכן, הם חייבים לוודא שהוא נורמלי לחלוטין. איך עליו להתייחס לטיפוס הזה שטוען שהוא עבר מוות קליני?
ומילא מוות קליני, אבל מעולם הוא לא פגש מישהו שטען שבמוות הקליני דן אותו בית דין שבהרכבו ישבו החזון אי"ש, הגרי"ז והרב שך...
המהפנט נזכר באחד המקרים לפני שנים רבות, שהקליינט גם כן הזה לפניו שהוא עבר חוויה קולינרית. הוא נזכר איך רץ לראש השבט והתייעץ האם זה נורמלי כשהפציינט חווה מוות קליני. היה לא נעים להתוודע לכך שחוויה קולינרית כוונת המכוון לארוחת גורמה שמזכירה טעם של ילדים סקנדינבים...
משום מה לא הריח לו בכלל שבבית דין של מעלה יישבו רבנים מהסגנון הזה.
מה לעשות שהאיש הזה, גדליהו שמו בישראל, מתעקש בתוקף שזה המקרה.
הוא מתאר בצורה ממש מדוייקת את המנהרה, האור שרוצה לחבק אותך ואתה רוצה להמשך אליו. השטנים והשדונים שצווחים מכל כיוון "רשע רשע" [המעניין הוא שעל אף מוצאו האשכנזי המובהק, הוא מצליח לחקות את העי"ן הגרונית של מלאכי החבלה. מסתבר שזו נקודת זכות נוספת עבורו]. אבל ההרכב של השופטים שבבית דין של מעלה מעולם לא כלל את הרבנים הללו. הייתכן שהוסיפו הרכבים לבית הדין? האם זה קרה בגלל שהם [קרי הקניבלים פ.ע.] התחילו להריץ רכבות של יותר ויותר אנשים לבית הדין של מעלה, ונוצרו עומסים?
לא יהיה מנוס מלנסות למצוץ מידע מהחיזרים. האנטנות שלהם קולטות שידורים מלמעלה.
בינתיים סביר יותר להניח שגדליהו הלז משקר במצח נחושה בכדי לנסות להציל את עורו. לא ברור מה גורם ליצורים האנושיים הללו לנסות להדבק לכסא? למה כשתרנגולים זכי מבע ובראקלא"ך טהורים נטבחו על ידי האנשים החיוורים אניני הטעם, מעולם לא שמענו על התנגדויות.
לעת עתה מה שעליו לעשות עם גדליהו זה, הוא להחזיר אותו לרעות ב"לול" של האנשים שיעדו לסעודות של הימים הקרובים, ולנסות לדלות מידע מאותם חיזרים שחצו קווים וחברו לקניבלים. הם קניבלים נאורים, ולא יעשו חלילה כל עוול לגדליהו אם הוא לא ראוי למאכל. הוא יוחזר איפה לדרגשו שבלול עד למותו הטבעי, או עד שהפסיכולוג יוכיח יעילות.
וגדליהו כמו גדליהו, חוזר מפרפר ללול ועושה בדיוק את מה שהוא עשה בכל הימים לפני כן. בוכה את נשמתו לתוך הכרית...
למען ה', למה? למה נתנו לזה לקרות? ומי שלא נולד בשכונת התקווה והתאמן על קריאת התורה בבית הכנסת הספרדי, ופועל יוצא מזה הוא שאינו יודע לבטאות עי"ן גרונית. איך יוכל להציל את עצמו? איזה פטור משוגע הוא יצליח להנפיק?
היו כאלו שניסו לצרוך נתרן בכמות גבוהה כדי שהטעם לא יגרה. (זכור לטובה זה שהעלה את המס על הסיגריות וסימן את המוצרים הטובים באדום) הבעיה נוצרה כשהתברר שההיפך הוא הנכון. עשו ממנו הערינג עסיסי... ואך בהשתדלות חובקת עולם הצליחו העסקנים המסורים לבטל את החקיקה שרצתה להכריח אחד לעשר מהנאכלים לבלוס חבילות מלח הימלאיה דק [למתעניינים- זה משביח מאוד את הטעם!]. טפו. מבחיל לחשוב על זה.
כמה חלום הוא להיות חיזר בימים טרופים אלו... להכיל בדי.אן.אי שלך חומר מסרטן שאף קניבל לא יעיז להתקרב.
ההזיה האמיתית היא שבמו ידיהם הם המיטו עליהם את האסון הזה. כשהם שתקו לטבח של ראשוני החיזרים והתירו הרג מהלכי שניים למטרות אכילה.
פעם הוא חשב שהבדיחות התפלות על הקניבל הצמחוני שאוכל רק פטריות מהרגליים הם מעלות חיוך. גם כן בדיחה. כמו לצחוק כששומעים שהיטלר התאבד כשקיבל את חשבון הגז. חי חי חי. ממש. לגחך על דם זקניו ההרוגים על קידוש השם.
לא הרבה זמן נותר לו להרהורים.
אותות שיבוש חיזריים בתדרים שהקרינו גלים סגולים וכחולים הרעידו אותו.
הוא קרבן המאבק בין קניבלים לחיזרים. זאת הוא ידע. אף אחד מהצדדים לא ירחם עליו. החיזרים יקחו אותו למחנות משלהם, הם לא ישחררו אותו. הוא קלף מיקוח נפלא! טעים!!! הם מנסים לחנוק את מקורות המזון של הקניבלים זה הכל.
אם רק מלכתחילה היו מחליטים ההגיוניים שבאנושות לחבור דוקא לחיזרים ולא לקניבלים...
כמה דם היה נמנע? כמה כאב היה נחסך?
ועוד חושבים שהוא בא לחקות מישהו בסיפור המטורלל הזה. כאילו יש לו זמן לעשות חיקויים כשהוא בין הפטיש לסדן...
אבל זאת הוא קובע בליבו ללא ספק. אין סיכוי שהוא עצמו יהפוך לקניבל. גם לא בתמורה לחיים בעצמם. וזאת למרות שבעיני רוחו בשרו נמכר במקולין, ואמא קניבלית שואלת את עצמה אם להכין חזה או סלט מוקפצים. ואם יתמזל מזלו יהפוך לעוגיות "מוח-צ'יפס". והאוזניים עם הפרג ייאכלו במסיבת פורים מסורתית של "פורים-טנזניה".
פעם. כך אומרים. בעולם לא הסתובבו כלל חיזרים. הסבירו לו כשהוא היה קטן שבגלל זה קראו להם כך "חי-זרים" שהם בעצם זרים לגלקסיה שלנו. אולם כשהוא נוכח בסופו של יום, שהם בהחלט מתמודדים כאן יפה עם האקלים. ואדרבה, לו יצוייר וישרדו כמה אנשים ללא זנב ואנטנה, מבטיחים החיזרים שהם יכנו את קצוצי העין השלישית בכינוי המשפיל "חיזרים" כנקמה פורתא על כך שהתירו את בשרם לחיות השדה הקניבלים. הלוואי והיו מוכנים לסלוח לאנשים האכולים תרתי משמע, שכיום המעשה הטפשי הזה התהפך עליהם.
כשהגיעו החיזרים קמו קניבלים שהתחבאו עד אז ורצו להחזיר עטרה ליושנה. הם טענו שמשך דורות נכפתה עליהם דיאטה רצחנית. אפילו היו קניבלים שהזילו דמעות בתחנונים... אז השתכנעו כל האנשים והסכימו להם לטעום קניבלים. בנאס"א אפילו אמרו שהם מין "אדם פולש" ומשם כבר זו הייתה דרך אל חזור. והבעיה המרכזית הייתה שכשהתברר שהטעם של קניבלים בחיישני לשון אנושית שווה לנפט לא היה משהו אחר שישביע את הרעבון של הקניבלים שהפכו לחוקיים.
המשך אולי יבוא בעז"ה.
מוזמנים לתת הצעות.
מילים חשובות מאחורי הסיפור. כמה שורות שצידדתי לכתוב בהתחלה, כמבוא, אבל בשביל המסר של הסיפור החלטתי להשאיר לסוף.
התחלתי לכתוב על דעת לסיים עם "המסר המפעים", אבל אז הרבנית חזרה הביתה והפסקתי באמצע הכתיבה...
אז מה תכלס? הסיפור הזה בא כשהחלטתי שקצת משעמם לי אז אני מנסה להתאמן על כתיבה יוצרת. למה לא פתחתי ספר? אתם בטח שואלים. אז לא נעים, אבל אתם מכירים את התחושה הזאת כאילו אכלת בטח משהו בהכשר של העדה האחרת וזה עשה לכם ונטמתם... ככה הרגשתי באותה שעה שבני הבית השאירו אותי לבד.
אז ישבתי וכתבתי במטרה לחקור את התגובה שלכם לסיפור. אילו מסרים תקחו ממנו לכל החיים. באיזו תובנה שתצא ממנו תסיקו שמה שהיה עד שקראתם אותו כבר לא ימשיך!... ובטח אפילו חיצים וביקורות וכעסים מטיפוסים נחיתיים שישייכו את זה להטפות נגד מה שהם הבינו או חשבו מאז ומעולם. או אולי כמה שימשכו את זה לאקטואליה של הימים הגורליים שאנו אוחזים בהם. (למי שיקרא בעתיד, כוונתי לימי תעניות בה"ב...) [בכוונה לא התייחסתי לצינקינים שינסו בכח לגרור את זה לעניין גזירת הגיוס או פינוי גוש קטיף]
באתי לכתוב סיפור שכל אחד ינסה להוציא ממנו את הנמשל ויכתוב לעצמו את ה"יסוד מלכות"...
אם היו מבקשים ממני להוציא את המסר המרכזי בטח הייתי מתפזר ומתבלבל. אבל בטוח שלא הייתי נותר ללא מענה ומוצא מסר חותך שאליו התכווין בודאי המשורר.
אולי על איך שאנחנו לפעמים מתנקמים בעצמנו וכורתים בריתות עם האנשים הרעים, נותנים להם חוקיות, ובסוף זה מסובב את להט החרב להתהפך עלינו.
אולי מסר עוצמתי ודומע על מוות קליני שלא ייאמן.
ואולי... ואולי...
דא עקא שאני כן יודע את סודותיו הטמירים, ויודע נאמנה שלא מיניה ולא מקצתיה. פשוט גיבובי דברים של מישהו שניסה להוציא עצבים ושיעמום על מקלדת שלא יכולה להחזיר בוקסים.
ופה באמת המסר החשוב, לכל אלו שכבר רצו להתאכזב.
כי לפעמים אנשים מבינים התנהגויות, מפרשנים עובדות, ובונים תילי תילים על אחרים. יוצרים כעסים. אכזבות. פחדים. אבל הכל כלום!!! זה לא נראה כמו ברווז, זה לא מגעגע כמו ברווז ולא שוחה כמו ברווז, אז בבקשה- זה לא ברווז!
אז מכאן ולהבא נמשיך הלאה מול הכול. סגרנו?...
ובכל זאת, אם חשבתם על רעיון לסיפור עם מסר, ואין לכם זמן/רצון/חשק/מקלדת להוציא את זה. וחושבים שאולי שבוע הבא ישעמם לי שוב, וזה יוכל לעזור לי, אז אתם מוזמנים לשלוח לי באמצעים המקובלים...