נשא קרבנות הנשיאים דחו את השבת (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו מאת נשיאי ישראל (ז פד)

במדרש רבה פרשה י"ד סי' י"ג ובספרי זוטא כאן, מה ת"ל מאת נשיאי ישראל, מלמד שנתנדבו מעצמן והיה קרבן כולן שוה ולא הקריב אחד מהן יותר על חבירו, שאילו הקריב אחד מהן יותר על חבירו לא היה קרבן אחד מהן דוחה את השבת", ע"כ. וצריך ביאור מ"ט אם קרבן אחד היה יותר על חבירו לא היה דוחה את השבת.

ובזית רענן כתב לבאר, כיון דעי"ז שכולם שוים הוי כעין קרבן ציבור, וכמו קרבנות ציבור שכולם שוים בהם, ולכן דוחה שבת. ובאמבוהא דספרי על הספרי זוטא הקשה, הרי בתמורה יד. מבואר דדחית שבת תליא ב"זמנו קבוע" ולא ב"קרבן ציבור", דגם קרבן יחיד הקבוע לו זמן דוחה, וגם קרבן ציבור שאין קבוע לו זמן אינו דוחה, וא"כ לענין דחית שבת אין מעלה ומוריד האם הוי קרבן ציבור.

ויש לבאר בפשיטות דלקרבנות הנשיאים היה דין "חנוכת המזבח", ועי' ברמב"ן שחנוכת המזבח היא מצוה לדורות, בכל פעם שמחנכים את בית המקדש. ובאותו דור של חנוכת המשכן נאמר, שהחנוכה תהיה על ידי קרבנות הנשיאים. וכל מה שיתכן שקרבנותיהם יחשבו "חנוכת המשכן", היינו רק על ידי שהוא נחשב כקרבן של כל הציבור, ואע"ג דקרבנות הנשיאים היו קרבנות יחיד, מ"מ ע"י שהיו כולם שוים הוי כעין קרבן ציבור. אבל אם הקרבנות שהיו מתנדבים לא היו שוים, לא היו יכולים קרבנות אלו לשמש לחנוכת המזבח, ולא היו אלא קרבנות נדבה גרידא.

ובמועד קטן ט. ילפינן מקרבנות הנשיאים שחנוכת המקדש דוחה שבת עי"ש, הרי דדחית השבת היתה מדין חנוכת המשכן, א"כ כל זה רק לאחר שנחשבו כעין קרבן ציבור, אז היו יכולים לשמש לחנוכת המשכן, ושוב דחו שבת, אבל אם לא היו שוים והיו נדבה גרידא, לא היו נחשבים חנוכת המשכן ולא היו דוחים שבת, וק"ל.
​

◆ ◆ ◆​

ובדרך דרוש יש לומר, דהנה במדרש רבה פרשה י"ד סי' ב' איתא, דקרבנו של שבט אפרים שהקריב ביום השביעי הוא זה שחל בשבת ודחה את השבת, והיה זה בזכות יוסף הצדיק ששמר את השבת שנאמר "וטבוח טבח והכן", אמר הקב"ה, יוסף אתה שמרת את השבת עד שלא ניתנה התורה, חייך שאני משלם לבן בנך שיהא מקריב קרבנו בשבת מה שאין יחיד מקריב.

והנה מה שחל קרבן שבטו של יוסף ביום השביעי, הוא לפי שאמר הקב"ה להקריב לפי סדר הדגלים. וכל זה משום שקרבנם היה שוה, ומצד הקרבן אין קדימה לאחד על חבירו, לכן נבחר הסדר לפי הדגלים. אבל אם קרבנם לא היה שוה אלא אחד פוחת ואחד מביא יותר, א"כ היו מקריבים לפי סדר וערך הקרבנות, ותלוי בפלוגתא דבית שמאי ובית הלל האם מוסיף והולך, או כנגד פרי החג המתמעטים והולכים, ושוב אין הכרח שהיה יוצא קרבן שבט אפרים ביום השביעי, וקרבנו של שבט אחר הרי לא היה דוחה את השבת, אלא נדחה למחר.​

 

[בן תורה]

בעניין הנ"ל, מצו"ב מאמר שהתפרסם ב"מוריה".