- הודעות
- 42
- תודות
- 416
- נקודות
- 236
אחר מותו של רבי ישראל פרץ פולמוס המוסר במלוא עוזו, וגדולי ישראל נחלקו בו לשני מחנות.
השאלה המרכזית היתה האם לימוד התורה יכול לבדו להביא ליראת שמים בלא לימוד מוסר?
היום ראיתי ברוקח שהביא מתנא דבי אליהו רבה כך: אמר רבי פנחס בן יאיר כל מי שיש בידו מדרש ולא הלכות - לא טעם טעמה של תורה, וכל מי שיש בידו הלכות ואין בידו מדרש - לא טעם טעמה של יראת חטא!
אגב, אני כותב כאן כמה דברים על רבי ישראל סלנטר - רבי ישראל נתפס היום בעיני הציבור כאיזה איש מוסר צדיק אך לא גאון, אמנם לאמיתו של דבר הוא היה מגאוני הדור ממש מבחינת עוצמת שכלו וסיפורים רבים על כך, הוא כל חייו חשב כיצד לקדם את פני הרעה של החלשת הדת מחמת תנועת ההשכלה, ותנועת המוסר היא רק אחת משלל התוכניות שהגה, הוא תכנן להדפיס את כל הש"ס בכרך אחד כדי שיהא הש"ס בכל בית, כמו כן תכנן לתרגם את הש"ס לגרמנית או לבארו בלשון הקודש.
היו לו הרבה משפטים מבריקים ושנונים - בעיירה אחת מצאו פגימה בסכין השוחט וביזוהו בכל מיני בזיונות, ורבי ישראל אמר: אכן היתה פגימה בסכין השוחט, אבל מי יודע כמה פגימות היו בסכין שבו שחטו את השוחט.
אחד מבניו יצא מדען והמציא את 'מכונת ליפקין' שנקראת במדע על שמו, מספרים שכשסיפר לאביו על המצאתו, חשב רבי ישראל כמה דקות, ושרטט לו על דף את המכונה שהוא הגה במשך כמה שנים.
פעם אחת מתנגדי המוסר החליפו לו את המראה מקומות שפרסם לפני שיעורו, ותלו בבית המדרש מראה מקומות אחר, וכשבא למסור שיעור והגישו לו את המראה מקומות המזוייף, חשב עשר דקות ומסר שיעור לפי המראה מקומות המזוייף - תלמידו רבי יצחק בלזר (שסבל הרבה מפולמוס המוסר ולבסוף עלה מפטרבורג לירושלים) טען שרבי ישראל המתין עשר דקות לא בשביל להכין שיעור חדש אלא הוא הכין שיעור ברגע אחד, וחשב עשר דקות האם נכון למסור שיעור כזה לתועלת הרבים או עדיף להימנע כדי שלא יבוא לידי גאוה.
רבי ישראל אמר: הוכח תוכיח את עמיתך - את לרבות את עצמך.
המוטו המרכזי של רבי ישראל לא היה המוסר אלא היה שמצוות שבין אדם לחבירו חשובות לא פחות ממצוות שבין אדם למקום, והמציאות בזמנו היתה שהיו למדנים רבים מושחתים במידות, הוא צהל לקראת ספר חפץ חיים שיצא בזמנו, הוא טען שחומרא על חשבון חבירו אינה שוה מאומה, כגון ריבוי מים בנטילת ידים על חשבון השואב, או אריכות בסעודת שבת על חשבון המשרתת האלמנה או חומרות בעשיית המצה על חשבון האלמנה שלשה את הבצק, הוא העדיף להרגיע תינוק בוכה מאשר תפילת כל נדרי.
בסוף ימיו הלך לנסות להילחם בהשכלה בגרמניה ואחר כך בפריס, בסוף ימיו היה בעצב גדול, לקח אל לבו את צערם של כלל ישראל, והיה דואג ומיצר עמהם (גם רבי חיים מבריסק בסוף ימיו, מחמת המלחמה והאסונות, וכינה עצמו זקן ששכח תלמודו).
אגב, מי שרוצה לקרוא ביוגרפיות מדהימות שכתב יהודי דגול שהכיר את גדולי ישראל היכרות קרובה מאוד ואישית וכותב מה שראה ושמע מפיהם, יקרא בספר במחיצתם של גדולי הדור, שכתב יעקב מרק ונמצא באוצר החכמה, מומלצים הביוגרפיות של רבי חיים מבריסק, רבי ישראל סלנטר, ורבי שמואל מוהליבר.
השאלה המרכזית היתה האם לימוד התורה יכול לבדו להביא ליראת שמים בלא לימוד מוסר?
היום ראיתי ברוקח שהביא מתנא דבי אליהו רבה כך: אמר רבי פנחס בן יאיר כל מי שיש בידו מדרש ולא הלכות - לא טעם טעמה של תורה, וכל מי שיש בידו הלכות ואין בידו מדרש - לא טעם טעמה של יראת חטא!
אגב, אני כותב כאן כמה דברים על רבי ישראל סלנטר - רבי ישראל נתפס היום בעיני הציבור כאיזה איש מוסר צדיק אך לא גאון, אמנם לאמיתו של דבר הוא היה מגאוני הדור ממש מבחינת עוצמת שכלו וסיפורים רבים על כך, הוא כל חייו חשב כיצד לקדם את פני הרעה של החלשת הדת מחמת תנועת ההשכלה, ותנועת המוסר היא רק אחת משלל התוכניות שהגה, הוא תכנן להדפיס את כל הש"ס בכרך אחד כדי שיהא הש"ס בכל בית, כמו כן תכנן לתרגם את הש"ס לגרמנית או לבארו בלשון הקודש.
היו לו הרבה משפטים מבריקים ושנונים - בעיירה אחת מצאו פגימה בסכין השוחט וביזוהו בכל מיני בזיונות, ורבי ישראל אמר: אכן היתה פגימה בסכין השוחט, אבל מי יודע כמה פגימות היו בסכין שבו שחטו את השוחט.
אחד מבניו יצא מדען והמציא את 'מכונת ליפקין' שנקראת במדע על שמו, מספרים שכשסיפר לאביו על המצאתו, חשב רבי ישראל כמה דקות, ושרטט לו על דף את המכונה שהוא הגה במשך כמה שנים.
פעם אחת מתנגדי המוסר החליפו לו את המראה מקומות שפרסם לפני שיעורו, ותלו בבית המדרש מראה מקומות אחר, וכשבא למסור שיעור והגישו לו את המראה מקומות המזוייף, חשב עשר דקות ומסר שיעור לפי המראה מקומות המזוייף - תלמידו רבי יצחק בלזר (שסבל הרבה מפולמוס המוסר ולבסוף עלה מפטרבורג לירושלים) טען שרבי ישראל המתין עשר דקות לא בשביל להכין שיעור חדש אלא הוא הכין שיעור ברגע אחד, וחשב עשר דקות האם נכון למסור שיעור כזה לתועלת הרבים או עדיף להימנע כדי שלא יבוא לידי גאוה.
רבי ישראל אמר: הוכח תוכיח את עמיתך - את לרבות את עצמך.
המוטו המרכזי של רבי ישראל לא היה המוסר אלא היה שמצוות שבין אדם לחבירו חשובות לא פחות ממצוות שבין אדם למקום, והמציאות בזמנו היתה שהיו למדנים רבים מושחתים במידות, הוא צהל לקראת ספר חפץ חיים שיצא בזמנו, הוא טען שחומרא על חשבון חבירו אינה שוה מאומה, כגון ריבוי מים בנטילת ידים על חשבון השואב, או אריכות בסעודת שבת על חשבון המשרתת האלמנה או חומרות בעשיית המצה על חשבון האלמנה שלשה את הבצק, הוא העדיף להרגיע תינוק בוכה מאשר תפילת כל נדרי.
בסוף ימיו הלך לנסות להילחם בהשכלה בגרמניה ואחר כך בפריס, בסוף ימיו היה בעצב גדול, לקח אל לבו את צערם של כלל ישראל, והיה דואג ומיצר עמהם (גם רבי חיים מבריסק בסוף ימיו, מחמת המלחמה והאסונות, וכינה עצמו זקן ששכח תלמודו).
אגב, מי שרוצה לקרוא ביוגרפיות מדהימות שכתב יהודי דגול שהכיר את גדולי ישראל היכרות קרובה מאוד ואישית וכותב מה שראה ושמע מפיהם, יקרא בספר במחיצתם של גדולי הדור, שכתב יעקב מרק ונמצא באוצר החכמה, מומלצים הביוגרפיות של רבי חיים מבריסק, רבי ישראל סלנטר, ורבי שמואל מוהליבר.
נערך לאחרונה על ידי מנחה:
