כידוע הרבה רעש עשו אנשי המוסר מאיזה מדרש שמצאו שביום הדין שואלים לאדם: המלכת את חבירך בנחת רוח? ומזה צעקו שכל אחד צריך להמליך את חבירו!
פעם הייתי באיזה מקום של אנשי מוסר והם דיברו ברגש על המובאה הזו, ואז טענתי להם שנראה יותר לפרש שהוא מלשון 'נמלך', כלומר לייעץ, כמו אזיל אימליך בדביתהו, והיינו שייעץ לחבירו בנחת רוח, כי אם הפירוש מלכות, מה שייך כאן הלשון 'בנחת רוח'.
הם כעסו וזה היה כמעט ככפירה בעיניהם לפרש פשט חדש במובאה שהיא כל כך שימושית אצלם.
אך בעיני היה הפשט שלי אמיתי והולם את הדברים היטב.
לאחר זמן כשראיתי את המדרש בפנים, ראיתי שההמשך שם - המלכת את בוראך? - והבנתי מזה שאכן הפירוש הוא מלשון מלכות.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון