רבנות ירושלים לאחר פטירת הגר"ח ברלין

[תורת החסד והאמת]

ממה שראיתי יש בלבול ואף סילוף לגבי רבנות ירושלים באותה תקופה.

לאחר פטירת מרן הגר"ש סלנט זצוק"ל תרס"ט מינה "הוועד הכללי כנסת ישראל לצדקת רבי מאיר בעל הנס" את מרן ר"ח ברלין זצוק"ל שנפטר בתרע"ג. ועד זה הוקם בידי רש"ס, מרן הגר"מ אוירבך (האמרי בינה) זצוק"ל והרב יוסף (יושע[ה]) ריבלין זצ"ל כדי לאגד את שומרי המצוות הפחות קנאים לעומת "ועד העיר האשכנזי" שאיגד את היותר קנאים והמשכו בגוף "העדה החרדית", בהנהגת מרן הגאון "השרף מבריסק" זצוק"ל ואחריו בהנהגת תלמידיו מרנן זצוק"ל הגריי"ד בנו והגריח"ז.
בתרע"ח קמו במקביל "ועד העיר ליהודי ירושלים" שאיגד את כל הציונים מכל האמונות והדעות ו"ועד העדה האשכנזית" שאיגד את שומרי המצוות האשכנזיים הפחות קנאים כנגד "ועד העיר האשכנזי" הקנאי יותר, כשהוא מקביל לגוף "וועד הכללי כנסת ישראל" שהיה אחראי על אחזקת הרבנות ובתי הדין ומורי הוראה ופעילות צדקה וחסד ו"ועד העדה האשכנזית" היה אחראי על שאר העניינים של הניהול השוטף של הקהילה, ואמנם חלוקת התפקידים ביניהם לא הייתה ברורה לגמרי כמו למשל לגבי ייצוג קהילה בפני השלטונות.
בשלב מסוים הקנאים השתלטו גם על ועד זה והרוב הפחות קנאי פרש ממנו והקימו מחדש. ועד העדה האשכנזית פעל במתכונת כמו ועד העיר האשכנזי כשרב הקהילה עמד בראש הוועד, ולעומת זאת אצל הוועד הכללי תפקיד הרב היה נפרד מהוועד עצמו שמינה את הרב. לכן ר"ח ברלין לא היה ראש הוועד הכללי אך רמייל"ד ואחריו בנו ריי"ד וריח"ז היו ראשי ועד העיר האשכנזי.
מרן הגרצ"פ פרנק זצ"ל פעל להבאת ראי"ה קוק שהיה אז רב קהילת מחזיקי הדת בלונדון ושלח אליו שני מכתבים בכסלו-טבת תרע"ח שבהם בא לשכנעו לקבל על עצמו את התפקיד ובעקבותיו גורמים אחרים בין שומרי המצוות הפחות קנאים שלחו מכתבים כאלו. בסופו של דבר הראי"ה הסכים ועלה ירושלימה בג' אלול תרע"ט ולאחר התלבטות קיבל על עצמו את המשרה הרמה בטבת תר"פ ולאחר בחירתו עמד בראש ועד העדה האשכנזית. המיעוט היותר קנאי לא קיבל את המינוי ואנשי ועד העיר האשכנזי עם גורמים נוספים שהראי"ה היה יותר מדי מתון בשבילם, הקימו את העדה החרדית והרב זוננפלד נבחר לעמוד בראשו ובחוגי העדה החרדית בלבד הוא נחשב לרבה האשכנזי של ירושלים. ועם אלו שנוספו עדיין חוגי העדה החרדית היו ועודם המיעוט.
לאחר פטירת הריח"ז בתרצ"ב מינתה העדה החרדית את מרן הגרי"צ דושינסקי זצ"ל כיורשו ולאחר פטירת הראי"ה בתרצ"ה מינה הוועד הכללי את רצפ"פ כיורשו.