רודף בדיני שמים

[שבחת]

תוספות מסכת שבת דף פז עמוד ב
ועל כן קורין אותו שבת הגדול לפי שנעשה בו נס גדול כדאמרינן במדרש (שמות רבה /תנחומא/ פ' בא) כשלקחו פסחיהם באותה שבת נתקבצו בכורות אומות העולם אצל ישראל ושאלום למה היו עושין כך אמרו להן זבח פסח לה' שיהרוג בכורי מצרים הלכו אצל אבותיהם ואל פרעה לבקש ממנו שישלחו ישראל ולא רצו ועשו בכורות מלחמה והרגו מהן הרבה הה"ד למכה מצרים בבכוריהם.
ויש לעיין בישראל מה הדין רודף בידי שמים כגון חיאל בית האלי שבגלל שבנה את יריחו מתו ילדיו אם היה מותר לילדיו להורגו ואם יש למישהו עוד דוגמאות שיעלה בבקשה ולכאורה מהא דזמרי דאע''פ דבעטיו מתו 24000 לא חשיב רודף והיה יכול להרוג לפנחס מבואר דלא חשיב רודף

 

[אמר ליה]

אפשר להעלות עוד כמה דוגמאות, חדא גבי סוטה שרוצה לשתות את המים ואינה רוצה להודות, דגורמת שעיי"כ ימות גם הבועל, ואם תודה לא ימות, דהתם נמי ילה"ס האם יהא מותר להורגה משום רודף.
אמנם בהא י"ל דכיון דגם הבועל היה בעבירה וכך הוא עונשו לא הוי בכלל רודף.
ותו ילה"ס בהא דאמרינן שבת ל"ב: דבעוון נדרים ובעון ת"ת ומזוזה בניו של אדם מתים, וכן יעו' כתובות ע"ב. דהנודרת ואינה מקיימת יוצאה בלא כתובה לפי שגורמת מיתה לבניו, והתם נמי יל"ד האם יהיה מותר להרוג משום רודף.
ותו גבי אנשי עיר הנדחת, דכתב הרמב"ם (פ"ד מהל' ע"ז ה"ו) דיחידים שעבדו ע"ז נהרגים בסייף, ואם עברו רוב העיר הוה עיר הנדחת ונהרגים הם ונשיהם וטפם, ויל"ד האם יהיה מותר להרוג אותם מדי רודף.

 

[שבחת]

תו ילה"ס בהא דאמרינן שבת ל"ב: דבעוון נדרים ובעון ת"ת ומזוזה בניו של אדם מתים, וכן יעו' כתובות ע"ב. דהנודרת ואינה מקיימת יוצאה בלא כתובה לפי שגורמת מיתה לבניו, והתם נמי יל"ד האם יהיה מותר להרוג משום רודף.

לחץ כדי לכווץ...

חשבתי על זה אך שם לכאורה הוי ספק דוודאי לא כל הנודר בניו מתים וצריך עיון אם כזה ספק מתיר הריגה ובסתם ספק רודף איכא נידון אם מותר להצילו דבתוספתא סנהדרין י''א מבואר דלא ניתן להורגו ויעויין שיעורי ר' שמואל פסחים דף ב שדן בזה

אפשר להעלות עוד כמה דוגמאות, חדא גבי סוטה שרוצה לשתות את המים ואינה רוצה להודות, דגורמת שעיי"כ ימות גם הבועל, ואם תודה לא ימות, דהתם נמי ילה"ס האם יהא מותר להורגה משום רודף.

לחץ כדי לכווץ...

אשמח למקור

 

[תיבת גומא]

ולכאורה מהא דזמרי דאע''פ דבעטיו מתו 24000 לא חשיב רודף והיה יכול להרוג לפנחס מבואר דלא חשיב רודף

לחץ כדי לכווץ...

לא הבנתי מה כתבת. רק לאחר המעשה גרם שימותו.

 

[תיבת גומא]

ותו ילה"ס בהא דאמרינן שבת ל"ב: דבעוון נדרים ובעון ת"ת ומזוזה בניו של אדם מתים, וכן יעו' כתובות ע"ב. דהנודרת ואינה מקיימת יוצאה בלא כתובה לפי שגורמת מיתה לבניו, והתם נמי יל"ד האם יהיה מותר להרוג משום רודף.

לחץ כדי לכווץ...

רודף זה בעקיפין? לא דומה לעובר

 

[אורי]

לא הבנתי מה כתבת. רק לאחר המעשה גרם שימותו.

לחץ כדי לכווץ...

אולי יעי' כבודו בכתובים שלא כדבריו. ולהדיא מיד כשנהרג על ידי פנחס הופסקה המגפה הרי שהא בהא תליא. וכבר הארכנו במקום אחר שאכן הי' שם דין רודף ואכמ''ל בזה שוב. והארכתי יותר בהערה על פותח האשכול עי''ש.

 

[אורי]

תוספות מסכת שבת דף פז עמוד ב
ועל כן קורין אותו שבת הגדול לפי שנעשה בו נס גדול כדאמרינן במדרש (שמות רבה /תנחומא/ פ' בא) כשלקחו פסחיהם באותה שבת נתקבצו בכורות אומות העולם אצל ישראל ושאלום למה היו עושין כך אמרו להן זבח פסח לה' שיהרוג בכורי מצרים הלכו אצל אבותיהם ואל פרעה לבקש ממנו שישלחו ישראל ולא רצו ועשו בכורות מלחמה והרגו מהן הרבה הה"ד למכה מצרים בבכוריהם.
ויש לעיין בישראל מה הדין רודף בידי שמים כגון חיאל בית האלי שבגלל שבנה את יריחו מתו ילדיו אם היה מותר לילדיו להורגו ואם יש למישהו עוד דוגמאות שיעלה בבקשה ולכאורה מהא דזמרי דאע''פ דבעטיו מתו 24000 לא חשיב רודף והיה יכול להרוג לפנחס מבואר דלא חשיב רודף

לחץ כדי לכווץ...

לא מבין מה הספק בזה הא ידוע שלא הורגים עובר כשהוצא ראשו משום דמשמיא קא רדפי ליה. וכל הדוגמאות כאן לא עדיפי מיני'.

 

[אורי]

רודף זה בעקיפין? לא דומה לעובר

לחץ כדי לכווץ...

קצר מידי בכדי שיבינו כוונתכם.

 

[אורי]

ולכאורה מהא דזמרי דאע''פ דבעטיו מתו 24000 לא חשיב רודף והיה יכול להרוג לפנחס מבואר דלא חשיב רודף

לחץ כדי לכווץ...

אם כך נפשט לו הספק, דאם לא הי' לו דין רודף אם כן מוכח שכל שכה''ג שגורם לרדיפה משמיא אין לו דין רודף. וכדין עובר הרודף דלא נהרג משום דמשמיא קא רדפי לי'. ונפל בבירא כל הספק מעיקרא. אך לאמיתו של דבר אין ראי' שלא הי' לזמרי דין רודף מהא דיכול להרוג את פנחס, דזה נאמר רק בנוגע לדין הריגה דפנחס מדין קנאין דעל זה נאמר שאם פירש מהביאה שוב אין דין קנאין, ואזי שוב הבא להרוג את זמרי יש לו דין רודף ועל כן יכול זמרי להורגו. אבל עד כמה שנוגע למה שגורם מיתה של מגיפה בישראל אזי הי' לו דין רודף, אלא שלא נהרג על זה מדין רודף מטעם הנ''ל שהוא משמיא והיינו שאין כאן מעשה רדיפה בפועל על ידו רק גורם למיתה משמיים לאחרים מחמת מעשיו. ברם למעשה נהרג מדין רודף, והוא לאחר הדקירה בחרב פנחס שאז כבר פסקה הביאה וכבר התקיים דין קנאין, ועדיין הי' גוסס, ועתה אין דין להורגו משום קנאין, ומדוע הרגו פנחס בזה שחבטו בקרקע. ועל כרחך משום דין רודף, אלא שעתה כן מותר להורגו משום רודף, היות ועתה הוא גוסס, ולא גרע מהריגת העובר כשלא הוציא ראשו, דאז אין זה נפש העומד במשקל כנגד נפש הנרדף, ודו''ק היטב בכל זה.

 

[שבחת]

רודף זה בעקיפין? לא דומה לעובר

לחץ כדי לכווץ...

שולחן ערוך חושן משפט הלכות מאבד ממון חבירו בידים ומוסר ומלשין סימן שפח סעיף יב
מי שעוסק בזיופים וכדומה, ויש לחוש שיזיק רבים, עה] מתרין בו שלא יעשה, ואם אינו משגיח, יכולין למסרו ולומר שאין אחר מתעסק בו אלא זה לבד ואין לך עקיפין גדול מזה

 

[שבחת]

אם כך נפשט לו הספק, דאם לא הי' לו דין רודף אם כן מוכח שכל שכה''ג שגורם לרדיפה משמיא אין לו דין רודף. וכדין עובר הרודף דלא נהרג משום דמשמיא קא רדפי לי'. ונפל בבירא כל הספק מעיקרא. אך לאמיתו של דבר אין ראי' שלא הי' לזמרי דין רודף מהא דיכול להרוג את פנחס, דזה נאמר רק בנוגע לדין הריגה דפנחס מדין קנאין דעל זה נאמר שאם פירש מהביאה שוב אין דין קנאין, ואזי שוב הבא להרוג את זמרי יש לו דין רודף ועל כן יכול זמרי להורגו. אבל עד כמה שנוגע למה שגורם מיתה של מגיפה בישראל אזי הי' לו דין רודף, אלא שלא נהרג על זה מדין רודף מטעם הנ''ל שהוא משמיא והיינו שאין כאן מעשה רדיפה בפועל על ידו רק גורם למיתה משמיים לאחרים מחמת מעשיו. ברם למעשה נהרג מדין רודף, והוא לאחר הדקירה בחרב פנחס שאז כבר פסקה הביאה וכבר התקיים דין קנאין, ועדיין הי' גוסס, ועתה אין דין להורגו משום קנאין, ומדוע הרגו פנחס בזה שחבטו בקרקע. ועל כרחך משום דין רודף, אלא שעתה כן מותר להורגו משום רודף, היות ועתה הוא גוסס, ולא גרע מהריגת העובר כשלא הוציא ראשו, דאז אין זה נפש העומד במשקל כנגד נפש הנרדף, ודו''ק היטב בכל זה.

לחץ כדי לכווץ...

ההנחה שהניח מר דכל עוד זמרי היה חי הייתה ממשיכה המגיפה צריך עיון ובגמ'
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף מד עמוד א
ויעמד פינחס ויפלל ותעצר המגפה, ואמר רבי אלעזר: ויתפלל לא נאמר, אלא ויפלל - מלמד שעשה פלילות עם קונו; בא וחבטן לפני המקום, אמר לפניו: רבונו של עולם, על אלו יפלו עשרים וארבעה אלף מישראל? דכתיב ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף. ולכאורה רק אחרי הפילול נעצרה המגפה ואולי המעשה קנאות דהריגה הפסיק המגיפה אך לא שגורם המיתה היה חיי זמרי אלא המעשה ביאה והפסקתה היה על ידי הריגתו וצריך עיון בכזה מצב שאדם כבר גרם הרג בגללו אם אפשר להורגו ונפק'מ בעדים שהעידו שקר לקטוע ידם דבסתם אדם וודאי אין לקחת אבר בשביל הצלת חיי האחר
וגם מה שהניח כבודו דגוסס לא הוי נפש דבבכהאי גוונא דוחין נפשו אפי' דמשמיא קרדפי ליה דומיא דעובר בתוך בטן האשה צריך צריך עיון מנ''ל דבפשטות גוסס הוי נפש לכל דבר

 

[אורי]

ההנחה שהניח מר דכל עוד זמרי היה חי הייתה ממשיכה המגיפה צריך עיון ובגמ'
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף מד עמוד א
ויעמד פינחס ויפלל ותעצר המגפה, ואמר רבי אלעזר: ויתפלל לא נאמר, אלא ויפלל - מלמד שעשה פלילות עם קונו; בא וחבטן לפני המקום, אמר לפניו: רבונו של עולם, על אלו יפלו עשרים וארבעה אלף מישראל? דכתיב ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף. ולכאורה רק אחרי הפילול נעצרה המגפה ואולי המעשה קנאות דהריגה הפסיק המגיפה אך לא שגורם המיתה היה חיי זמרי אלא המעשה ביאה והפסקתה היה על ידי הריגתו וצריך עיון בכזה מצב שאדם כבר גרם הרג בגללו אם אפשר להורגו ונפק'מ בעדים שהעידו שקר לקטוע ידם דבסתם אדם וודאי אין לקחת אבר בשביל הצלת חיי האחר
וגם מה שהניח כבודו דגוסס לא הוי נפש דבבכהאי גוונא דוחין נפשו אפי' דמשמיא קרדפי ליה דומיא דעובר בתוך בטן האשה צריך צריך עיון מנ''ל דבפשטות גוסס הוי נפש לכל דבר

לחץ כדי לכווץ...

יראו עניך מה שאתה כותב, הפילול הי' בשעה שחבטן בקרקע, זו היא שעת ההריגה וזו היא השעה שנזכרה המגיפה בכלל, וזה לא מעשה הקנאה אלא השבת החמה שהסיר את חמתי. היה מעשה קנאה דהשיב את קנאתי והי' והשיב את חמתי. מעשה זמרי השיב את החרון אף שהי' עומד לגרום לכליון ברגע ומעשה ההריגה ביטל את החרון אף שלא ימותו כולם. וכמו כן גוסס ברור שהוא פחות נפש מאדם שאינו גוסס וק''ו רבים מישראל, לא צריך להיות בכלל לא נפש כלל כמו עובר רק שיהי' עדיפות לנפש הנרדף מנפש הרודף לענין חיותו. בקיצור לך נא ראה מה שכתב בזה מורנו ורבנו הגאון בעל די באר על הפרשה התם ותירווה נחת ושלווה, והרכנו בזה במקום אחר.

 

[שבחת]

תוספות מסכת שבת דף פז עמוד ב
ועל כן קורין אותו שבת הגדול לפי שנעשה בו נס גדול כדאמרינן במדרש (שמות רבה /תנחומא/ פ' בא) כשלקחו פסחיהם באותה שבת נתקבצו בכורות אומות העולם אצל ישראל ושאלום למה היו עושין כך אמרו להן זבח פסח לה' שיהרוג בכורי מצרים הלכו אצל אבותיהם ואל פרעה לבקש ממנו שישלחו ישראל ולא רצו ועשו בכורות מלחמה והרגו מהן הרבה הה"ד למכה מצרים בבכוריהם.
ויש לעיין כי האי גוונא שגורמים להם למות בידי שמים בישראל מה הדין רודף בידי שמים כגון חיאל בית האלי שבגלל שבנה את יריחו מתו ילדיו אם היה מותר לילדיו להורגו ואם יש למישהו עוד דוגמאות שיעלה בבקשה ולכאורה מהא דזמרי דאע''פ דבעטיו מתו 24000 לא חשיב רודף והיה יכול להרוג לפנחס מבואר דלא חשיב רודף

לחץ כדי לכווץ...

אם יש למישהו מקורות לנידון הנ''ל אשמח מאוד

 

[אורי]

מקורות לנידון הנ''ל.
האריך בנידון זה בספר פלאות עדותיך סימן ו' עי''ש ותמצא נחת.

 

[שבחת]

מקורות לנידון הנ''ל.
האריך בנידון זה בספר פלאות עדותיך סימן ו' עי''ש ותמצא נחת.

לחץ כדי לכווץ...

אם תוכל להביא את זה כאן אשמח

 

[אורי]

אם תוכל להביא את זה כאן אשמח

לחץ כדי לכווץ...

 

[שבחת]

תודה רבה!!!!!!!!!!!