יעוי' באפיקי ים (ח"ב סי' מ') דכתב בתחילה דאיכא בדין רודף גם הצלה וגם עונש. ומסיק דעיקרה מטעם הצלה בלחוד הוא, ורק דזהו גופא דהותר דמו לכל, נקרא עונש לדידיה, ע"ש.
חתול שרודף אחר תרנגול להורגו, ואינו יכול להציל את התרנגול בלא הריגת החתול, מצווה להרוג את החתול ולהציל בזה את התרנגול, דלא יהיה עדיף מאדם הרודף אחר חבירו (שו"ת התעוררות תשובה ח"ב קנז-ב, הובא בספר נפש כל חי ב-יד ובהערות מה מו).
וצ"ב מה הדמיון?