במסכת כתובות דף מז נלמד חיובי הבעל לאשה מפרשתן "שארה כסותה ועונתה לא יגרע"
הנאמר לגבי יעוד לאמה עבריה.
לכאורה צריך הסבר מדוע נלמד חיוב דאורייתא בנישואין מעבד עברי?
חפשתי ולא מצאתי מנוח לשאלה פשוטה זו.
יש כאן נקודה מענינת,
בעצם מה שכתוב בפסוק הוא:
וְאִם־לִבְנ֖וֹ יִֽיעָדֶ֑נָּה
כְּמִשְׁפַּ֥ט הַבָּנ֖וֹת יַעֲשֶׂה־לָּֽהּ׃ אִם־אַחֶ֖רֶת יִֽקַּֽח־ל֑וֹ
שְׁאֵרָ֛הּ כְּסוּתָ֥הּ וְעֹנָתָ֖הּ לֹ֥א יִגְרָֽע׃.
כלומר התורה באה לרבות את אמה העבריה,
שלא נגיד שאצל אמה העבריה החיובי נישואים פוחתים,
דלא כך,
אלא כמו כל נישואין רגילים כך גם באמה העבריה יש את כל החיובים הרגילים של כל נישואין של שְׁאֵרָ֛הּ כְּסוּתָ֥הּ וְעֹנָתָ֖הּ.
ומזה אנו למדים בדרך של
בא ללמד ונמצא למד לחיובים של נישואין רגילים, שהרי אין מקור אחר, אלא מזה שהתורה אמרה שגם אמה העבריה חייבת בשְׁאֵרָ֛הּ כְּסוּתָ֥הּ וְעֹנָתָ֖הּ כמו כל נישואין רגילים, מכלל שכך הוא נישואין רגילים.
ומכאן מגיעה קושיתך, מדוע לא כתבה התורה ישירות את החיובים בנישואין רגילים ואוצרכנו ללמוד זאת בדרך של בא ללמד ונמצא למד מאמה העבריה.
וחשבתי שאולי רצה התורה ללמד יסוד, שאומנם אנו למדים שְׁאֵרָ֛הּ כְּסוּתָ֥הּ וְעֹנָתָ֖הּ וכנ"ל, אבל בעצם החיובים האלו אינם חיובים מחודשים שצריך לחדש אותם במיוחד (מלבד באמה העבריה ששם כן צריך לחדשם), אלא הם סברא פשוטה והגיון נורמלי -
זה נישואין. כלומר כבר בהגיון הפשוט מה זה נישואין - זה
שְׁאֵרָ֛הּ כְּסוּתָ֥הּ וְעֹנָתָ֖הּ.
אבל מה החידוש בזה שהשכל הפשוט כבר מחייב שנישואין הם שְׁאֵרָ֛הּ כְּסוּתָ֥הּ וְעֹנָתָ֖הּ מבלי חידוש הפסוק ?
בזה יש עוד לעיין.
