הצלקת שנשארה בי מהמשגיח | חינוך הבנים| דף 2 | פורום אוצר התורה הצלקת שנשארה בי מהמשגיח | חינוך הבנים| דף 2 | פורום אוצר התורה
הקב''ה הביא לך נסיון גדול להבין מדוע
הדרך להתגבר על הנסיון לפענ''ד הוא פשוט להפסיק לחשוב מדוע
להסתפק בידיעה שהקב''ה יודע מדוע
ואני אינני חייב לדעת מדוע
גם אם יקח זמן יום או יומים או שבועיים וכו' עד שאפסיק להתענין מדוע

ידיעה זו שהקב''ה יודע מדוע
מביאה סיפוק עצום הרבה יותר מלדעת מדוע
כי הרי אמונה ומדת הבטחון הוא בדבר שלא יודעים מדוע
ובפרט בדבר חזק כזה שהרצון הטבעי והפשוט שואל מדוע

כי האמונה והבהירות במח ולב שהקב''ה יודע מדוע
נותנת לאדם אושר גדול ואז.... הוא כבר מבין מדוע...
להביאו לקרבת אלוקים ע''י המניעה מלחשוב מדוע...
אכן הקב''ה יודע מדוע...

אני שאלתי כמה שנים מדוע...
ואחרי כמה שנים ראיתי אור גדול דווקא כשהפסקתי לחשוב תשובה מדוע

ולסיום נסיים בלמה ולא במדוע
אך שניהם באותה הדרך


למה הרעותם לי להגיד לאיש העוד לכם עוד אח
אמרו חז''ל
מעולם לא דיבר יעקב אבינו דבר לבטלה
מלבד כאן

אמר הקב''ה אני מסבב סיבובים לישועת ישראל
ואתה אומר למה הרעותם לי

וזהו שכתוב
למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מה'
ומלפני משפטי יעבור
הלא ידעת אם לא שמעת אלוקי עולם ה' בורא קצות הארץ
וגו'

אין חקר לתבונתו
לא התחברתי להטפות שלכם. וכי אתם הייתם שם או הניעור בלילה עמד שם כשצלבו אותו?!!!
אבל! על אף ההזדהות המלאה, ברמה שהלב שלי פמפם - מהר יותר משל אותו משגיח לפני שיחת מוסר... - חייבים לסייג את הסיפא בדבריך.
אתה לא "מתקשה לתקן את הנזקים". כל עוד אתה בתוך תהליך של תיקון, הרי שזהו המסלול שלך. זה מה שנגזר עליך.
ההשגחה הובילה לכך שנקודת הבחירה שלך זזה מעט למקום נמוך יותר.
ומכאן ואילך, כל התקדמות שלך איננה "תיקון" בלבד למה שהיה ואיננו, אלא יצירה חדשה של ממש!
 
זכותך לא להתחבר
עצם הודעתך לא נותנת שום כוון מחשבה לחשוב בענין הזה
כי רק הודעת שאינך מתחבר
וזה זכותך
טעית זה לא הטפה זה רק הבעת דעה
הרוצה יקבל והאינו רוצה לא יקבל
אני לא המשגיח של הפורום
אז מה שייך לקרוא לדברים שלי הטפה
וכי אתם הייתם שם או הניעור בלילה עמד שם כשצלבו אותו?!!!
לא הייתי שם
ואני לא מנסה לשפוט אף אחד
כי אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו

אבל מותר לי להשליך לו חבל הצלה!!!!!
ואתן לך גם משל
גם לפי מה שאתה חושב שיש כאן הטפה
אדם הולך לטבוע בים שלא באשמתו כלל וכלל
וחבירו רואה שאי אפשר להציל אותו רק אם יצעקו על הטובע ויעליבו אותו ואז הוא יתעורר להחזיק בקרש להנצל

וגם ידוע מה שהשיר אומר על הרבה מפשיסחה שאמר ליהודי הטובע כשתיפול לים תמסור ד''ש ללויתן ובזכות זה ניצל היהודי

והשתא @מנסה להבין ינסה להבין ואולי יבין
שאין כאן שום הטפה
ויכול הוא לשוב להרגע
כי הכל כאן על מי מנוחות
והכל כאן בנאות דשא של חודש אלול היקר והנעים.
 
לא התחברתי להטפות שלכם
לא הרגשתי שבאים להטיף.
הרושם שקבלתי הוא נסיון לייצר פריזמה רחבה יותר של האירוע, והכלי הזה מאפשר הרבה פעמים לעבד את החויה מחדש ולהתקדם מבלי להיות כרוך בחוויות העבר, 'תקוע', כפי שזה מכונה.
שוב ראיתי שהרב @לב טוב קדמני ופירש שיחתו, וברוך שכיוונתי.
 
'מה שלא הורג – מחשל' (פרידריך ניטשה). אמירה זו מבטאת גישה אופטימית ביחס לצרות וייסורים, שאם אינם ממיתים, יש בהם ברכה ותועלת בכך שהם מחשלים. כל התמודדות באשר היא, מחלצת בעל כורחו של האדם כוחות רדומים וגנוזים, שאינו נצרך להם בשגרת החיים. ואכן ניתן לזהות אצל אנשים שעברו משברים עמידה יציבה יותר, אורך רוח, ויכולת עמידה בלחצים גבוהה יותר.

התובנה ש"הייתי כבר במצבים קשים יותר" נותנת כח ומסייעת לא להיגרר למצב רוח סוער או היסטרי, ולא ליפול לתחושות חוסר אונים ופחד. כל חוויה שחווים אותה בפעם הראשונה, היא הרבה יותר מסעירה מאשר חוויה מוכרת שחוזרת פעמים נוספות.

המקור
 
יש"כ לכל המגיבים.
אבל אני רוצה לחדד שכתבתי את ההודעה הנ"ל לא (רק) בשביל לקבל הכלה והשתתפות.
אלא מטרתי היא שלא יהיו עוד סיפורים כאילו, ואני בוטח שיש אנשי חינוך שקוראים את השורות האלה, אז בבקשה, זהירות.
הילד/הבחור הופקד בידך כדי שתעזור לו, אל תמעל בשליחות שלך.

ואגב שמעתי סיפור יפה שא' המשגיחים בא לר' גדליה אייזנר ואמר לו שצריך לזרוק בחור מהישיבה.
ענה לו ר' גדל הרי הקימו את הישיבה, והביאו אותך ואת כל אנשי הצוות בשביל הבחור, אז אם אתה לא מסתדר איתו, אתה צריך ללכת ולא הוא.
 
לא התחברתי להטפה שלך. וכי אתה עומד במקומו של מנסה להבין שהרגיש שזו הטפה?!!!

זהירות ח"פ
@נדיב לב
אף אחד לא בא לבטל את מה שהרגיש @מנסה להבין
כל הנידון כעת הוא לנסות לראות הרגשה חדשה בסיפור הזה מכאן ואילך
[הרוצה להשאר בהרגשתו הראשונה זכותו המלאה]
וכמו שאמר @אבא ביתך
וזה לשונו
הרושם שקבלתי הוא נסיון לייצר פריזמה רחבה יותר של האירוע,
והכלי הזה מאפשר הרבה פעמים לעבד את החויה מחדש ולהתקדם מבלי להיות כרוך בחוויות העבר, 'תקוע', כפי שזה מכונה.
עכ''ל.
 
@נדיב לב
אף אחד לא בא לבטל את מה שהרגיש @מנסה להבין
כל הנידון כעת הוא לנסות לראות הרגשה חדשה בסיפור הזה מכאן ואילך
הרוצה להשאר בהרגשתו הראשונה זכותו המלאה
וכמו שאמר @אבא ביתך
וזה לשונו


עכ''ל.
גם בלי שהוספתי "זהירות חוק פו".... היית אמור להבין מנימת התגובה שלי והחיקוי להודעה אחרת... שזה נכתב בהומור. מתון מתון ידידי.
 
סיפור מזעזע...
ולעצם העניין, אך לא על הסיפור הספציפי הזה, כמלמד, אני נפגש ב"חדר מלמדים" לא אחת בסיפורים כאלו, ואני יודע שלפעמים המלמד "תפס" ילד שמגיע לו עונש על הרבה דברים לא טובים שהוא עשה, ובמקרה הוא "תפס" אותו על משהו שהוא כלל לא עשה, אבל העונש הוא לא רק על המקרה הזה, אלא על מכלול דברים שבעטיים מגיע לו עונש, ולפעמים המלמד לא חושב שהוא צריך להתנצל, כי אמנם המקרה שעלו נתפס הילד לא היה, אבל הילד צריך לקבל עונש ללא קשר...
 
אני כותב בתור אחד שקיבל המון המון ביזיונות בחיים, אבל המון ממש!, רובם לא מוצדקים כלל.
וכותב תובנה של גיל 58 שהיתה בי גם לפני שנים רבות
תאזין היטב לתוכחה והבזיון, ותחפש בה אם יש בה משהו נכון
אם יש - תאמר תודה רבה, ולך לדרכך, ושמח שכעת תוכל לתקן
ואם אין שום דבר נכון - קפל את הזנב, בלע את העלבון, ותאמר לך שוב ושוב ושוב
כשאני בסדר גמור - הרי הבעיה הנפשית היא של המבזה
אני לא מוכן להיות במצב דרוך [כלומר, שדורכים עליו]!
כלומר, הבזיון עובר לי ליד האוזנים [אם האזנתי היטב ונוכחתי שכלל אין קשר בין המצולם והכתבה] ואני לא דרוך ולא רמוס!
מי שצריך טיפול הוא המבזה, וזו הבעיה הבלעדית שלו
לא צריך לומר לו את זה, וזה גם לא יעזור
אבל אתה עצמך כלל אל תכנס לנישה של הרמוס.
בלי להחזיר מלחמה, בלי להשמיץ אותו, פשוט אל תתן לעלבון להכנס אליך
זה כלל גדול לחיים עם אנשים רבים, ועם עלבונות קטנים וגדולים
ומבחינתי אין זו סתם תיאוריה - אלא דרך חיים שביצעתי הלכה למעשה עשרות פעמים!
 
ולפעמים המלמד לא חושב שהוא צריך להתנצל, כי אמנם המקרה שעלו נתפס הילד לא היה, אבל הילד צריך לקבל עונש ללא קשר...
אין לי מילים לתאר את עוצמת הזעזוע שלי מהמשפט הבזוי הזה.

זה רעיון שאדם בוגר אולי יכול להבין. ילד לא מבין את זה, ואם העונש היה על משהו ספציפי שהתברר שלא היה, והמלמד לא מתנצל, אין לתאר את עוצמת הפגיעה שהילד מרגיש. תקשיב פה לרגשות שאנשים מביעים באשכול הזה, זה נורא ואיום!!!!!!
 
אני כותב בתור אחד שקיבל המון המון ביזיונות בחיים, אבל המון ממש!, רובם לא מוצדקים כלל.
וכותב תובנה של גיל 58 שהיתה בי גם לפני שנים רבות
תאזין היטב לתוכחה והבזיון, ותחפש בה אם יש בה משהו נכון
אם יש - תאמר תודה רבה, ולך לדרכך, ושמח שכעת תוכל לתקן
ואם אין שום דבר נכון - קפל את הזנב, בלע את העלבון, ותאמר לך שוב ושוב ושוב
כשאני בסדר גמור - הרי הבעיה הנפשית היא של המבזה
אני לא מוכן להיות במצב דרוך [כלומר, שדורכים עליו]!
כלומר, הבזיון עובר לי ליד האוזנים [אם האזנתי היטב ונוכחתי שכלל אין קשר בין המצולם והכתבה] ואני לא דרוך ולא רמוס!
מי שצריך טיפול הוא המבזה, וזו הבעיה הבלעדית שלו
לא צריך לומר לו את זה, וזה גם לא יעזור
אבל אתה עצמך כלל אל תכנס לנישה של הרמוס.
בלי להחזיר מלחמה, בלי להשמיץ אותו, פשוט אל תתן לעלבון להכנס אליך
זה כלל גדול לחיים עם אנשים רבים, ועם עלבונות קטנים וגדולים
ומבחינתי אין זו סתם תיאוריה - אלא דרך חיים שביצעתי הלכה למעשה עשרות פעמים!
 
אין לי מילים לתאר את עוצמת הזעזוע שלי מהמשפט הבזוי הזה.

זה רעיון שאדם בוגר אולי יכול להבין. ילד לא מבין את זה, ואם העונש היה על משהו ספציפי שהתברר שלא היה, והמלמד לא מתנצל, אין לתאר את עוצמת הפגיעה שהילד מרגיש. תקשיב פה לרגשות שאנשים מביעים באשכול הזה, זה נורא ואיום!!!!!!
אני כשלעצמי כלל לא חולק עליך שאי"ז ראוי כלל, ולו מדין חינוך, אך עדיין ישנם מיקרים שבהם (הרבה) יותר קל לדון לכף זכות את המחנך...
 
כל עוד לא היית במקומו זה לא חבל הצלה זה כמו לזרוק אבן אחרי הכושל.
אני @מנסה להבין את דברי מנסה להבין ולא מבין
א. מנין לך שאין זה חבל הצלה הרי כל אדם יש לו את החבל ההצלה שלו ואת הסייעתא דשמיא שלו ומנין לך שהדברים שלי לא הועילו לו.
ב. גם אם זה לא חבל הצלה מה נזק יש בדברי עד כדי שהלכת ונסעת רחוק מאוד מאוד שהדברים שלי זה לזרוק אבן אחרי הנופל.
 

חברים מקוונים לאחרונה

הודעות מומלצות

שלוות העמל יצר פוסט חדש...

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון