שברון לב הוא חיובי במובן שהוא מביא את האדם לחוש שהוא נצרך לבורא,
ובודאי שהסמיכה על הבורא מביאה לישועה,
וזה בדיוק כמו שלא נאמר שהתפילה היא דבר לא חיובי,
שהרי אם היא היתה חיובית הקב"ה לא היה נענה לאדם כי אז יפסיק להתפלל...
אך בודאי צדקו דבריך שאין בזה ערך עצמי.
 
ידוע מספה"ק שהדבר הכי גרוע הוא עצבות. מאידך ידוע המעלה הנפלאה של לב נשבר.
ונשאלת השאלה, היכן עובר הגבול, בין שברון לב המעולה לעצבות הגרוע?
לדעתי יסוד החילוק בין לב נשבר לעצבות זה לא ההרגשה בעצמה אלא לאיזה תכלית היא מביאה שבלב נשבר בד בבד עם הכאב והקושי הוא יודע שיהיה טוב אומנם עצבות כל כולה אומרת ששוקעים במצב של קושי וכאילו לא יהיה עתיד טוב יותר.
 
ניתן לראות באור חדש את ההבדל בין חושך אמיתי של העצבות,
לחושך שהוא סיבת האורה,

על יון נדרש הפס' 'חושך' על פני תהום,
ואילו גם על לומדי התושבע"פ כתיב "העם ההולכים בחושך",
היכן ההבדל???
אלא שיון נמצאים בחושך כי הם חושבים שזה האור ואין ברירה אחרת,
ואילו לומדי התורה יודעים שיש גם חושך, ולכן הם הולכים בו בצער כדי להאיר אותו,

דייקא נמי דכתיב, ראו אור גדול, יראו לא נאמר כאן אלא ראו, הא מה בא זה ללמדך:
שאף בשעת החושך הם רואים את האור שתכף יפציע.
 
ידוע מספה"ק שהדבר הכי גרוע הוא עצבות. מאידך ידוע המעלה הנפלאה של לב נשבר.
ונשאלת השאלה, היכן עובר הגבול, בין שברון לב המעולה לעצבות הגרוע?
לב נשבר זה לב נכנע
עצבות, זה לב סגור ואטום, שעסוק בלברוח מלהרגיש משהו, וזה באיזשהו מקום תחילתו של דיכאון, שזה אפס תנועה בנפש
כאב, אינו סותר לשמחה, כאב הוא לא בהכרח שיתוק, עצבות כן.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון