שו"ת באר משה חלק ד סימן קמז
לא) והשתא דאתיא לידינו ענינים אלו לא אוכל לעבור בשתיקה על מחלת הזמן ונגע העת בענין החתונות. הנה על תערובות תודה לא - ל אין אנו צריכים לדבר שע"ז מקפידים בינינו עד מאוד. אבל עתה מחדש הני בעלי תאוה מסדרי יושבי החופה, עורכים הכסאות עקום קצת - לא פנים אל פנים ח"ו - מב' צדדים שכסאות האנשים מסדרים עקום קצת כלפי צפון וכסאות הנשים מסדרין קצת עקום כלפי דרום באופן "גירוי הדוב" ואין לך חוצפה ועזות פנים גדולה מזו, וכל בעל שמחה מחוייב להתנות שהכסאות בין של האנשים ובין של הנשים יהיו מסודרין ישר שתיהן לצד אחד שוה בשוה. ובשעת הסעודה, אנשי מעשה מקפידים להעמיד מחיצה כראוי, האשכנזים מסדרין השולחנות של האנשים בלבד, ושל הנשים בלבד, כי כן היה מנהגם ביוראפ גם אצל הרבנים מובהקים וצדיקים מפורסמים. והאמת כן הוא, ובעצמי ראיתי שכן היו נוהגין. אולם נשתנו מאז עד עתה מעשה בראשית. אז דרך הנשים היה שלבשו בגדים ארוכים. ודכירנא שאפי' הנשים הפשוטות שהיו נקראין "מאדערנע" מעולם לא הלכו בבגד למעלה מחצי הרגל שבין הברכים והמנעלים, והיותר שומרי דת והמצות בכל דקדוקיה למטה מחצי הרגל שבין הברכים והמנעל. וכולם הלכו בגרביים עבים, ולרוב במראה כהה אם לא שחור, ולראות בשר רגליהם דרך הגרביים מאן דכר שמיה לא מיניה ולא מקצתי'. ואפילו הפרוצות לרוב לבשו בגד יותר ארוך ממה שנשי החסידים לובשות עתה בזמנינו, ע"כ לא הקפידו כל כך ע"ז שיעשו מחיצות, וסגי היה להרחיק ישיבת האנשים והנשים זה מזו, וזו מזה, אבל עתה בזמנינו שלרוב נשים של האשכנזים הולכים בבגדים קצרות - לא הרבה קצרות מנשי החסידים, ולפעמים לחרפתינו להיפך שנשי החסידים בגדיהם קצרות יותר מנשי האשכנזים, וגם זרעותיהם עד המרפק (עללענבויגען) לרוב מגולה, וכשיושבות הנשים שמלותיהם מתקצרות עוד הרבה יותר, ובודאי בכה"ג אסור ואסור לישב ביחד בחדר אחד ע"י פירוד השולחנות שאינו מועיל כלום, וע"כ צריך להעמיד מחיצות ביניהם להפרידם פירוד גמור, וכ"ז מובן מאליו לכל מי שיש לו מוח בקדקדו ומודה על האמת ואינו רוצה לשקר ולעקם האמת. וכל האומר: "אין דער היים איז מען אויך אזוי געזעסען [כך היו יושבין גם כן בקהלות הקדושות ביוראפ] בעצמו יודע ששקר בימינו, וחוזק עושה מדבריו.
שו"ת יביע אומר חלק ג - אבן העזר סימן י
(ט) ומלבד כל הנ"ל נראה שצריכים להזהר לבל ישבו אנשים ונשים בערבוביא, אלא ייחדו מקום לגברים לבד, ולנשים לבד. וכמ"ש הב"ח (סי' סב) שנוהגים בקראקא שבסעודה שבליל שני אין או' שהשמחה במעונו. וה"ט לפי שסעודה זו קטנה היא ומושיבין אנשים ונשים יחד בחדר אחד, וכתב במנהגים שאין מב' שהשמחה במעונו כשיש חשש הרהורי עבירה. ע"כ. וכ"ה בב"ש שם. וכ"כ בס' חסידים (סי' שצג ותתש"כ) שבכגון זה אין לברך שהשמחה במעונו. ע"ש. וע' בשו"ת יוסף אומץ (ר"ס מז) שהשיג על הב"ח שלא זכר מהס' חסידים. ע"ש. אולם בתשו' הב"ח החדשות (סי' נה) הביא באמת את הס"ח הנ"ל. וחילק שם בין סעודות קטנות שנעשים רק לקרובים, שאז נהגו לשבת בחדר א', משא"כ בסעודה גדולה שאין שם תערובת אנשים ונשים. ע"ש. וא"כ בודאי שבעריכת החופה שמתקבצים קהל גדול קרובים ורחוקים אין להסב אנשים ונשים ביחד, אלא כל אחד לחוד. וכמבואר בסוכה (נב) כשעוסקין בשמחה ויצה"ר שולט בהם עאכ"ו דאנשים לחוד ונשים לחוד. ע"ש.