ראש השנה שופרות - מתן תורה (1 צופה)

[הצעיר שבחבורה]

דבר זה לכאורה טעון ביאור הוא, שנתקנה ברכת השופרות וסדרה על סדר מתן תורה.

והיות שופר של מתן תורה השופר הראשון בבריאה, לכאו' אינו מיישב כל הצורך.

אמנם מצאתי בביאור הפסוק "ויהי קול השופר הולך וחזק מאד, משה ידבר והאלקים יעננו בקול"

שכתב בספר 'הכתב והקבלה' וזה לשונו "למה שמבואר מקודם דעת רבותינו בטעם קול שופר, שהוא קול הדברות שהיו דבור ברור וצלול להבינם תוכן ועומק המושג המכוון בדבור, וכן טעם חזק, שהיה קול הדבור מחזיק ומכיל בתוך פנימיותו כוונות והשגות עמוקות מאוד".

ונמצינו למדים ששופר של מתן תורה, הוא נתינת התורה לעם ישראל, ועשרת הדברות, והלא דבר הוא?

מצור"ב מדברי הכתב והקבלה בענין קול השופר

 

[עוזי ומגני]

דבר זה לכאורה טעון ביאור הוא, שנתקנה ברכת השופרות וסדרה על סדר מתן תורה.

והיות שופר של מתן תורה השופר הראשון בבריאה, לכאו' אינו מיישב כל הצורך.

לחץ כדי לכווץ...

ענין השופרות הוא כפית הרע וזה היה השופר של מת"ת "ויחרד כל העם אשר במחנה"
והוא השופר של ר"ה והוא השופר לעת"ל
שיכפה את כל כח הרע בבריאה

 

[הצעיר שבחבורה]

ענין השופרות הוא כפית הרע

לחץ כדי לכווץ...

ראשית, אשמח אם מישהו פעם יבאר ענין זה בשפה השווה לכל נפש (ושמא אינו ניתן להתפרש)
ושנית, יודע אני שכך כתבו גדולים, אך פלא בעיני, שהקורא בברכת השופרות, אין לו דרך לדעת מכל זה.

 

[עוזי ומגני]

ראשית, אשמח אם מישהו פעם יבאר ענין זה בשפה השווה לכל נפש (ושמא אינו ניתן להתפרש)
ושנית, יודע אני שכך כתבו גדולים, אך פלא בעיני, שהקורא בברכת השופרות, אין לו דרך לדעת מכל זה.

לחץ כדי לכווץ...

יש בו עומק רב
אבל לפי פשוטו התרועה היא מביאה את האדם להתעוררות היתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו וממילא נכפה החלק הרע שבאדם וממילא מתבטל כל הרע בבריאה וזה היה ענינו של השופר במת"ת לפי פשוטו עד אשר ויחרד כל העם אשר במחנה
וגם בפתיחה נזכר מענין זה
וגם כל העולם כולו חל מפניך ובריות בראשית חרדו ממך
וכן בחתימה ע"י השופר דלעת"ל קרב פזורינו מבין הגוים ונפוצתינו כנס מירכתי הארץ כי אתה שומע קול תרועה ומאזין תרועה

 

[הצעיר שבחבורה]

אבל לפי פשוטו התרועה היא מביאה את האדם להתעוררות היתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו וממילא נכפה החלק הרע שבאדם וממילא מתבטל כל הרע בבריאה וזה היה ענינו של השופר במת"ת לפי פשוטו עד אשר ויחרד כל העם אשר במחנה​

לחץ כדי לכווץ...

איני יודע עם עולים הדברים עם דברי הרמב"ן שכתב שתרועה היא מדת הדין, וזהו ענין יום תרועה, דהיינו יום הדין.​

וזה היה ענינו של השופר במת"ת לפי פשוטו עד אשר ויחרד כל העם אשר במחנה​

לחץ כדי לכווץ...

איני יודע מנין לקח שזהו פשוטו של חרדה זו, ובפשוטו נחרדו מהדר גאון ה'.
וראיתי במלבי"ם שכתב "ומזה חרדו כל העם, כי לא הוכנו לשמוע קול ה' בלא חרדה, שזה היה התנאי שיוכלו לקבל כל התורה מפי הקב"ה, אבל הם חרדו ונשארו במחנה ולא יצאו לקראת האלהים:"​

וגם בפתיחה נזכר מענין זה
וגם כל העולם כולו חל מפניך ובריות בראשית חרדו ממך

לחץ כדי לכווץ...

למה לא להמשיך? "חל מפניך" ולא מקול השופר, "חרדו ממך" ולא מן התרועה, אלא "בהגלותך מלכנו על הר סיני".

וכן בחתימה ע"י השופר דלעת"ל קרב פזורינו מבין הגוים ונפוצתינו כנס מירכתי הארץ כי אתה שומע קול תרועה ומאזין תרועה

לחץ כדי לכווץ...

שוב, כמובן שתזכר התרועה וייזכר השופר, אך אכתי לא נזכר כאן ביטול כח הרע, וגם כשנזכרת הגאולה, לא מוזכר

שיכפה את כל כח הרע בבריאה

לחץ כדי לכווץ...

אלא שיקרב פזורינו מבין הגויים ויכנס נפוצותינו מירכתי הארץ, וזה כמובן ע"י ש"תקע בשופר גדול לחירותינו"
אלא שכאן ניתן לומר שבחירות זו רמוז כפיית כח הרע, חירות מיצר הרע, אך אכתי אין זה פשוטם של דברים.

 

[הצעיר שבחבורה]

ובמלבי"ם על קול השופר שהיה בהר סיני כ'

והנה הרוח של התוקע כשיעבור במקום צר ומוגבל דרך השופר וקרן היובל ישמיע קול תקיעה, והוא משל אל רוח ה' הנופח רוח חיים וקדושה בקרב העם והוא מתעכב מן החומר המונע ומעכב דרכו, עי"כ נשמע קול חזק כקול השופר​

 

[הצעיר שבחבורה]

והיות שופר של מתן תורה השופר הראשון בבריאה, לכאו' אינו מיישב כל הצורך.

לחץ כדי לכווץ...

וביותר יפלא, למה שמשתמע מדברי הרמב"ן שלא היה שם שופר כלל

"במשוך היובל המה יעלו בהר" - הוא שופר של איל ושופר אילו של יצחק היה (פדר"א לה) לשון רש"י ולא הבינותי זה כי אילו של יצחק עולה הקריב אותו והקרנים והטלפים הכל נשרף בעולות (זבחים פה) אולי גבל הקב"ה עפר קרנו והחזירו למה שהיה אבל לפי דעתי האגדה הזו יש לה סוד ואמרו שזה הקול הוא פחד יצחק ולכך אמר (פסוק טז) ויחרד כל העם אשר במחנה ולא השיגו דבור בגבורה הזאת זולתי קול (דברים ד יב)

אמנם, מדברי הרמב"ן יש לנו ללמוד בשופר זה של מתן תורה, שהוא במדת הדין, ויתכן שלכך הוא חלק מברכת השופרות, שאף היא על ה"תרועה" נאמרת.​

 

[עוזי ומגני]

וביותר יפלא, למה שמשתמע מדברי הרמב"ן שלא היה שם שופר כלל

לחץ כדי לכווץ...

מקרא מלא דיבר הכתוב וקול שופר חזק מאוד ונאמר ויהיה קול השופר הולך וחזק מאוד ונאמר וכל העם רואים וכו' ואת קול השופר וההר עשן

איני יודע עם עולים הדברים עם דברי הרמב"ן שכתב שתרועה היא מדת הדין, וזהו ענין יום תרועה, דהיינו יום הדין.

איני יודע מנין לקח שזהו פשוטו של חרדה זו, ובפשוטו נחרדו מהדר גאון ה'.
וראיתי במלבי"ם שכתב "ומזה חרדו כל העם, כי לא הוכנו לשמוע קול ה' בלא חרדה, שזה היה התנאי שיוכלו לקבל כל התורה מפי הקב"ה, אבל הם חרדו ונשארו במחנה ולא יצאו לקראת האלהים:"​

למה לא להמשיך? "חל מפניך" ולא מקול השופר, "חרדו ממך" ולא מן התרועה, אלא "בהגלותך מלכנו על הר סיני".

שוב, כמובן שתזכר התרועה וייזכר השופר, אך אכתי לא נזכר כאן ביטול כח הרע, וגם כשנזכרת הגאולה, לא מוזכר

אלא שיקרב פזורינו מבין הגויים ויכנס נפוצותינו מירכתי הארץ, וזה כמובן ע"י ש"תקע בשופר גדול לחירותינו"
אלא שכאן ניתן לומר שבחירות זו רמוז כפיית כח הרע, חירות מיצר הרע, אך אכתי אין זה פשוטם של דברים.

לחץ כדי לכווץ...

מאמר החכמה לרמח"ל
מאמר החכמה
"ועוד ענין גדול יש ביום זה והוא ענין השופר שנצטוינו בו, וזה כי סגולת השופר בתקיעתו למטה וכח שרשו למעלה, הוא להחזיק הטוב ולכפות הרע, ותראה שמאחר חטאו של אדם הראשון הנה נתערב הטוב ברע ונכבש תחתיו, ובזמן המתן תורה הנה יצא הטוב מתוך הרע ונתגבר ושלט ואמנם לא הגיע עדיין להיות הוא כובש את הרע תחתיו, אבל הגיע לצאת ממאסרו, ולהתחזק בעצמו, ונשאר הרע נפרד ממנו עומד בפני עצמו, אך לעתיד לבא הנה ישתלם התיקון הזה והטוב יכבוש את הרע לגמרי, ויהיה הטוב שולט לבדו, ואמנם, החיזוק הא' שנעשה לטוב נעשה על ידי השופר דמתן תורה והוא ענין ויהי קול השופר וכו', והשלמת התיקון לעתיד לבא שהטוב ינצח נצחון גמור, גם הוא יהיה על ידי השופר והוא ענין יתקע בשופר גדול, ולפי שתיקון זה יהיה גמור מה שלא היה במתן תורה נקרא שופר גדול, ואולם נצטוינו לתקוע בשופר בראש השנה לחזק התיקון העשוי כבר במתן תורה ולהזמין העתיד ליעשות לעתיד לבא, וכן כנגד זה נסדר הסדר בתפלה לעורר אותו כראוי."

 

[יוסף צ. הירשמן]

דבר זה לכאורה טעון ביאור הוא, שנתקנה ברכת השופרות וסדרה על סדר מתן תורה.

והיות שופר של מתן תורה השופר הראשון בבריאה, לכאו' אינו מיישב כל הצורך.

לחץ כדי לכווץ...

במחזור מובא בשם רב סעדיה גאון וז"ל:
מה שציוונו הבורא יתברך לתקוע בשופר בראש השנה יש בזה יו"ד עניינים וכו',
הענין השלישי להזכירנו מעמד הר סיני שנאמר בו "וקול שופר חזק מאד" ונקבל על עצמינו מה שקיבלו אבותינו על עצמם "נעשה ונשמע"
הענין הרביעי להזכירנו דברי הנביאים שנמשלו לתקיעת שופר וכו'
ע"כ

ועניינים אלו מובן לכל שהם מעיקרי היום הקדוש הזה, והרי לנו מקור קדום לדבריך.

 

[הצעיר שבחבורה]

מאמר החכמה לרמח"ל

לחץ כדי לכווץ...

ידעתי דבריו, כאמור

ושנית, יודע אני שכך כתבו גדולים,

לחץ כדי לכווץ...

ומיעוט ערכי, אך כפי שכבר כתבתי, איני מבין דבריו

---

מקרא מלא דיבר הכתוב וקול שופר חזק מאוד ונאמר ויהיה קול השופר הולך וחזק מאוד ונאמר וכל העם רואים וכו' ואת קול השופר וההר עשן

לחץ כדי לכווץ...

במחילה, להקשות על הרמב"ן מדברי הפסוק שעליו נסובו דבריו, אין בזה מן החכמה, וע"ז כותב הרמב"ן ששופר זה אינו שופר מקרן של איל, וראה בדברי הכתב והקבלה שהבאתי לעיל, ובדברי המלבי"ם.

---

במחזור מובא בשם רב סעדיה גאון וז"ל:

לחץ כדי לכווץ...

ועניינים אלו מובן לכל שהם מעיקרי היום הקדוש הזה, והרי לנו מקור קדום לדבריך.

לחץ כדי לכווץ...

כמדו' שהמקור הקדום יותר, הוא תפלת אנשי כנה"ג.

 

[עוזי ומגני]

וביותר יפלא, למה שמשתמע מדברי הרמב"ן שלא היה שם שופר כלל

לחץ כדי לכווץ...

לא הבנתי מה קו' דמ"מ היה קול שופר ואף אם לא היה בכלים גשמים
וא"כ מה שאנחנו יכולים לעשות הכי דומה הוא קולו של השופר שלנו וזה הקול שגורם לתשובה ולהתעוררות