נחלקו הקדמונים מה שורש המילה 'מים', האם השורש הוא 'מה' והסיום 'ים' הוא של ריבוי זוגי, או שהשורש הוא 'מים' והוא שם בלי ריבוי. והמקראות מסיעות פעמים לדרך זו ופעמים לדרך זו.
ונראה ששרש המילה הוא, 'מה'. ובא בהשמטת אות השרש השניה הנחה, ונשאר מהשרש רק האות מ'. וכעת שוה משקלה לאות ד' במילת 'יָד' (שגם היא משרש 'ידה' ונשמטה הה', וכעת מסתיימת המילה באות ד'). ושם בזוגי יאמרו (יָ)דַיִם, וכן כאן בזוגי יאמרו מַיִם. ובנסמך יאמרו (יְ)דֵי־, וכן כאן יאמרו מֵי־.
אלא שיש צורה נוספת למילה זו, ובה שרשה הוא 'מים' ומשקלה כמו אַיִל, וגם במשקל זה נחשבים המים כרבים, ובנסמך משקלה מֵימֵי־ כמו אֵילֵי־ ברבים.
ויתכן שלא היה ברור שרש המילה, ולכן דוברי הלשון לקחוהו לשני פנים.
אמנם, עם הכינויים יבואו רק בדרך השניה, שמהדרך הראשונה היה ראוי לבוא כינויים כמו יָדָיו מָיו, יָדֵינוּ מֵינוּ. אך לא מצאנו אלא מֵימָיו מֵימֶיךָ מֵימַי מֵימֵיהֶם מֵימֵינוּ.
ואילו בלי כינויים יבואו בדרך השניה רק 9, לעומת 70 בדרך הראשונה.
אציין שהלכתי כאן בין הטיפות, ונחלקו בזה כלל המדקדקים הראשונים והאחרונים.
ונראה ששרש המילה הוא, 'מה'. ובא בהשמטת אות השרש השניה הנחה, ונשאר מהשרש רק האות מ'. וכעת שוה משקלה לאות ד' במילת 'יָד' (שגם היא משרש 'ידה' ונשמטה הה', וכעת מסתיימת המילה באות ד'). ושם בזוגי יאמרו (יָ)דַיִם, וכן כאן בזוגי יאמרו מַיִם. ובנסמך יאמרו (יְ)דֵי־, וכן כאן יאמרו מֵי־.
אלא שיש צורה נוספת למילה זו, ובה שרשה הוא 'מים' ומשקלה כמו אַיִל, וגם במשקל זה נחשבים המים כרבים, ובנסמך משקלה מֵימֵי־ כמו אֵילֵי־ ברבים.
ויתכן שלא היה ברור שרש המילה, ולכן דוברי הלשון לקחוהו לשני פנים.
אמנם, עם הכינויים יבואו רק בדרך השניה, שמהדרך הראשונה היה ראוי לבוא כינויים כמו יָדָיו מָיו, יָדֵינוּ מֵינוּ. אך לא מצאנו אלא מֵימָיו מֵימֶיךָ מֵימַי מֵימֵיהֶם מֵימֵינוּ.
ואילו בלי כינויים יבואו בדרך השניה רק 9, לעומת 70 בדרך הראשונה.
אציין שהלכתי כאן בין הטיפות, ונחלקו בזה כלל המדקדקים הראשונים והאחרונים.