נחמן ל.

משתמש ותיק
gemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
הודעות
413
תודות
1,193
נקודות
224
ומה שכתוב בסימן תרי"ט סעיף ד'.
שנוהגים להעמיד ב' אנשים אצל הש"ץ
סותר את סעיף א'
וְכֵיצַד מַתִּירִין לָהֶם? הַגָּדוֹל שֶׁבַּקָּהָל מְצָרֵף עִמּוֹ שְׁנֵי אֲנָשִׁים, כְּדֵי שֶׁהֵם יִהְיוּ מְשֻׁלָּחִים שֶׁל כָּל הַקָּהָל לְהַתִּיר לָהֶם. וְאִם הַגָּדוֹל שֶׁבַּקָּהָל הוּא שְׁלִיחַ צִבּוּר (קָבוּעַ בָּעִיר) — אֵינוֹ צָרִיךְ לְצָרֵף עִמּוֹ שׁוּם אָדָם לְהַתִּיר לָהֶם, לְפִי שֶׁיָּדוּעַ שֶׁהוּא שְׁלִיחַ הַצִּבּוּר,
וקשה לאמר שהשו"ע הרב התכוון באומרו בסעיף ד' שנוהגים להעמיד ב' אנשים אצל הש"ץ מדבר רק על אם הש"ץ הוא הגדול בקהל, כי אחרת אדה"ז היה אמור לנסך בצורה אחרת,
קשיא!
 
מה הבעיה, אם הגדול שבקהל אינו שליח ציבור, צריך לצרף עמו שניים בשביל שיהיה ניכר שהוא שליח הציבור.
אך אם הוא שליח ציבור, אינו צריך לצרף עימו כי ניכר שהוא השליח.
 
מה הבעיה, אם הגדול שבקהל אינו שליח ציבור, צריך לצרף עמו שניים בשביל שיהיה ניכר שהוא שליח הציבור.
אך אם הוא שליח ציבור, אינו צריך לצרף עימו כי ניכר שהוא השליח.
א"כ אז מדוע הוא לא הדגיש זאת בסעיף א'? שמתי צריך להעמיד ב' אנשים - רק מתי שהגדול שבקהל עולה?
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון