ראש השנה שיחת ראש השנה של המשגיח רבי גדליה אייזמן זצ"ל (1 צופה)

[אחד יחיד]

את השיחה המרכזית של ראש השנה היה רבי גדליה אומר בלילה השני של ראש השנה בין מנחה למעריב. עם דמדומי החמה היה רבי גדליה מטפס ועולה אל הדוכן שלפני ארון הקודש, ומסביבו מתכנסים כל בני הישיבה, לצד אורחים רבים צמאי-דעת מהשכונה ומחוצה לה, והכל היטו אוזניים לשמוע את דבריו. היתה זו השיחה הארוכה ביותר שהיה רבי גדליה אומר במעגל השנה, ובדרך כלל נמשכה לכדי שעה וחצי ואף יותר.

במרבית הישיבות נערכת בשעה זו הפסקה ארוכה, בשל הצורך של עובדי המטבח לבשל ולערוך את סעודות יום טוב שני של ראש השנה עבור הבחורים. היערכות שמותרת על פי הלכה רק לאחר צאת יום טוב ראשון. רבי גדליה ניצל אפוא את ההפסקה הארוכה כדי לומר בה מידי שנה ושנה שיחה רבת משמעות.

למרות שבקלם לא היו אומרים שיחה בראש השנה. שם גרסו שבראש השנה תפקידו של כל אחד ואחד לדאוג לעצמו ולעורר את עצמו, ולא להטיף מוסר לאחרים. מטעם זה גם רבו מרן המשגיח הגה"צ רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל – נסיך האסכולה הקלמאית, לא היה אומר שיחה בראש השנה, אלא רק במוצאי ראש השנה. אך רבי גדליה כן אמר שיחה בראש השנה, משום שסבר שבעיתוי הנוכחי הבחורים זקוקים לשיחה, וכדרכו התאים את עצמו למצב, ולא חיקה את האחרים (מפי חתנו רבי שלמה ברויאר).

ואכן, שיחות אלו שנאמרו בליל ראש השנה זכורות לתלמידים כשיחות מופלאות ומרוממות ביותר. הן הכניסו אותם אל מהותו ותוכנו של ראש השנה, ומכוחן נתגעשו ונתרגשו הלבבות שוב להתעצם ולהתחדש בעבודה לקראת היום השני של ראש השנה העומד בפתח.

השיחות עסקו בעניינים העומדים ברומו של עולם, כמו: עומק הדין; הכרח המשפט מצד קיום העולם ומצד כבוד שמים; הביטחון בנס לצאת זכאים במשפט בכח התשובה; גילוי מלכותו יתברך על ידי משפט; המלכת ד' יתברך על ידי מעשים; ערכם ומשמעותם של החיים הרוחניים; כח הבחירה; ועוד נושאים רחבים ועמוקים המסתעפים מהן, אשר אי אפשר למצותן על רגל אחת, והלוא הן כתובות בהרחבה בספרי 'גידולי מוסר' (חלק אלול וימי הדין). הצד השווה שבהן, שמכולן עלתה התביעה הנוקבת, שחזרה ונשנתה במשנתו שוב ושוב במהלך כל חודש האלול; להתעלות מחיי השגרה והמלומדה! להתרומם מהבלי הזמן! לחשוב חשבונו של עולם! ('רבי גדליה')

 

[אחד יחיד]

שח אחד התלמידים, רבי יהודה נדב: "השיחה בליל ראש השנה בכל שנה ושנה היתה מיוחדת במינה, הוא דיבר גבוה מעל גבוה, דברים שהעניקו לנו את כל התוכן של ראש השנה. אך במיוחד חקוקה בזכרוני שיחה אחת שאמר בליל ראש השנה תשל"ח, ועודנה מהדהדת באוזני עד היום. באותה שנה ביום טוב ראשון של ראש השנה הסתלק לבית עולמו איש אציל ויקר רוח, רבי זליג אביעזרי כהן זצ"ל, שהתגורר סמוך לישיבה, וכשיצא לפנסיה עבד בהתנדבות במשרדי הישיבה. מסע הלוויתו נערכה ביום טוב ראשון של ראש השנה בשעות אחר הצהרים, וכאות הכרת הטוב תלמידי הישיבה על ראשיה ורבניה יצאו להשתתף בהלוויה, לחלוק לו את כבודו האחרון. ממסע הלוויה חזרנו היישר לשיחתו של רבי גדליה.

לא אשכח איך הוא פתח את השיחה במשפט שהרעיד את נימי הנפש: "הבעיה שלנו היא שאנחנו לא מקשרים את כל המאורעות והצרות המתרחשות במהלך השנה עם ימי הדין, ולא נותנים לב לכך שהכל היא תוצאה של מה שנקבע בימים אלו. אבל הנה עכשיו למול עינינו אנחנו רואים משפט! רואים משפט! ספרי חיים וספרי מתים פתוחים!… מוכרחים לקבל שייכות לימים האלו ולחפש עצות איך לזכות בדין"…

"הזעקה של רבי גדליה – רואים משפט!", חתם התלמיד את סיפורו, "פילחה את חלל בית-המדרש באפלולית בין הערביים של ראש השנה, כשהכל אפופים עדיין באוירה של הלוויה, וגרמה לנו לחוש את אימת הדין באופן מוחשי, מורגש, ניתן למישוש".

"ומה אתם חושבים שאז לא יהיה משפט?!"

('רבי גדליה')

 

[אחד יחיד]

ועוד אנקדוטה מעניינת על שיחת ליל ראש השנה באחת השנים, מפי אחד התלמידים רבי ירוחם אסטרייכר, החקוקה זה שנים רבות בזיכרונו:

ב'קול תורה' במשך עשרות שנים שימש הרה"ג רבי יוסף קצבורג זצ"ל כ'בעל תפילה' בתפילת שחרית בימי ראש השנה. הוא היה שליח ציבור נאמן לשולחיו, ותפילתו העריבה עוררה מאד את המתפללים. והנה שנה אחת, ביום א' דראש השנה, החלה התפילה בהיכל הישיבה, המתפללים כבר אמרו ברכות השחר ופסוקי דזמרה ואחזו לפני 'נשמת', ולפתע שמו לב כי שליח הציבור הקבוע איננו. רק מאוחר יותר התברר, כי לפנות בוקר הוא חלה וחום גופו טיפס, ונבצר ממנו לרדת לפני התיבה.

כשראו הגבאים כי שליח הציבור לא מגיע, הם שלחו לעמוד בעל תפילה אחר שלא היה בקי כל כך בנוסח התפילה כמקובל בישיבה, והבחורים שהתאכזבו מהשינוי בתוכניות, לא שיתפו פעולה עם בעל התפילה, אשר ניסה לרומם את ד' מגרונו. התפילה התנהלה בעצלתיים, רק קולו של החזן נשמע, כשהבחורים אינם מצטרפים אליו בשירתו, והתפילה הישיבתית הנלהבת והמוכרת של כל שנה ושנה לא היתה הפעם.

בלילה השני של ראש השנה היה רבי גדליה רגיל למסור שיחה מוסרית בישיבה, ובאותה שנה, הוא הקדיש דקות ארוכות בסופה, להתייחס למקרה שאירע באירועי התפילה בבוקר ראש השנה:

"אתם חושבים שלעולם תתפללו בבית מדרש זה?!", הרעים רבי גדליה בקולו, "כשבצד ימין שלכם ישב פלוני, בצד שמאל שלכם ישב אלמוני, ובעל התפילה בשחרית יהיה זה, ולמוסף ייגש מישהו אחר?! האם אתם חושבים שלעולם ועד זה יישאר כך, כשבעל התפילה יסגל לעצמו טון כזה, אתם תענו לעומתו בטון כזה, וכשהוא יפצח במנגינה האחת, אתם תענו לו במנגינה אחרת… הוא יסלסל כך ואתם תסלסלו כך?!"…

דממה השתררה בהיכל, ורבי גדליה המשיך בנימה תובעת: "עליכם לדעת שאתם טועים! יתכן ויבואו ימים שאתם תתגלגלו למקומות אחרים, החיים ממשיכים והם לוקחים כל אחד מאיתנו אל מקום אחר. יהיו זמנים שאולי מנין לא יהיה לכם, יהיו זמנים שבעל התפילה לא ידע בדיוק את הנוסח, ואפילו 'עברי' לא ידע… וכי מה אתם חושבים שאז לא יהיה משפט?! אני אומר לכם היום – כי גם אז יהיה משפט! אותו משפט!

"עליכם לזכור כי המשפט לאלוקים הוא, והקדוש ברוך הוא יושב על כסאו ודן את העולם כולו בראש השנה, בכל מקום בלי קשר לבעל תפילה כזה או אחר, נוסח כזה או אחר, נעימה כזו או סלסול כזה… יש משפט וזה מה שצריכים לזכור! המשפט לא משתנה והוא אותו משפט!"

רבי גדליה, חתם התלמיד את סיפורו, הרים את קולו וצעק מנהמת ליבו, ואת קולו הרועם באוזני התלמידים – המבטיח להם כי יהיה משפט עדיין יכולים תלמידי הישיבה לשמוע גם במרחק של חמישים שנה ויותר: "המשפט הוא אותו משפט, גם אם בעל התפילה מתחלף"… ('רבי גדליה')

 

[אחד יחיד]

והוסיף הרב אסטרייכר וסיפר: "בשעתו, כששמעתי את דבריו הנוקבים של המשגיח, לא ידעתי עד כמה שאדרש להם בעתיד הקרוב. אך כעבור שנים עברתי ללמוד בישיבת פוניבז', ובהגיע הימים הנוראים, המארגנים לא סידרו לי מקום בהיכל הישיבה. בוגרי הישיבה לדורותיה תפסו את מקומותיהם הקבועים על חשבון מקומם של התלמידים החדשים שלא החזיקו בירושות, ואני וכמה מחבריי בוגרי 'קול תורה' קיבלנו מקום במרפסת. את קולו של שליח הציבור בתפילות, כך שמענו מאחרים, בקושי מצליחים לשמוע מהמרפסת, וגם האווירה המיוחדת, הלוהטת, ששוררת בהיכל הישיבה לא מורגשת כל כך במרפסת, והיינו מדוכדכים מאד.

"הרגשת הקיפוח הכתה בי, והתקשיתי להסתגל לנורמות המאפיינות את ישיבת פוניבז', ביחוד אחרי 'קול תורה' שם הכל היה מסודר ומאורגן היטב. שטחתי את צערי בפני קרוב משפחתי שלמד בישיבה אחרת, והלה הציע לי לבוא להתארח אצלו בראש השנה, ונעניתי להזמנתו בחיוב.

"כשבאתי לאותה ישיבה בערב ראש השנה, נדהמתי. הייתי רגיל ב'קול תורה' שהכל מאורגן ומתוכנן היטב כבר כמה ימים לפני התקדש החג, והנה שם אפילו האורות בבית המדרש עדיין היו כבויים… כך גם כאשר הגיע זמן תפילת ערבית אני רואה את האחראי מחפש שליח ציבור אקראי שיגש לפני התיבה, כאילו היתה זו תפילת מעריב שגרתית של ליל שבת… כך גם התפילה עצמה בהמשך היתה מאד רדומה, והייתי מאד נבוך ומצוברח מהסיטואציה העגומה אליה נקלעתי.

"והנה בעודי מתבוסס בכאבי ומתקשה להתחבר אל התפילה, לפתע צצו ועלו באוזני דבריו של רבי גדליה אשר הוכיח אותנו לפני כמה שנים ממעמקי ליבו: 'וכי מה אתם חושבים, שתמיד תתפללו באותו מקום? עם אותו בעל תפילה? עם אותם סלסולים?! החיים יובילו אתכם למקומות רבים והכל עלול להשתנות. וכי אז לא יהיה משפט? גם אז יהיה משפט! המשפט הוא אותו משפט!'…

"זעקתו האמיתית של רבי גדליה לא הרפתה ממני. היא שינתה את כל המבט על עבודת היום הקדוש: להתמקד בעיקר ולא בטפל, ובסייעתא דשמיא הצלחתי באותה שנה להתחבר אל התפילה ולמצוא בה טעם מיוחד, גם במקום ובתנאים אליהם נקלעתי שלא ברצוני. כבר לא ייחסתי משמעות רבה כל כך לבעלי התפילה, לנוסח ולכל רעשי הרקע שמסביב, ובסופו של דבר, היתה לי באותה שנה התעלות גדולה בתפילות, שמעולם לא הרגשתי כך!"… ('רבי גדליה')

 

[אחד יחיד]

אלול אצל המשגיח רבי גדליה אייזמן זצ"ל

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il