• דִּרְשׁוּ ה׳ בְּהִמָּצְאוֹ
    עשרת ימי תשובה
    פורום אוצר התורה
כן, הופכים את המילה לזכר או נקבה ביחיד.
והכלל שזכר מקבל ה בסוף ונקבה לא.
כלומר במקום ספרים ברבים, אומר ספר.
ואז אתה יודע שספר זה זכר כי אומרים ספר גדול, ספר עבה, ספר יקר, בלשון זכר.
וזכר מקבל ה.
לכן שלושה ספרים.
שלושה רבנים, ולא שלוש רבנים.
שלוש רבניות... וכם הלאה
 
אני מתבלבל לא פעם בין זכר לנקבה בשמות המספרים. למשל, האם נכון לומר "שלושה ספרים" או "שלוש ספרים".

האם יש כלל פשוט או שיטה קלה שאפשר לשנן כדי לזכור את הצורה הנכונה?

זהו אחד האתגרים הנפוצים ביותר בעברית, ואתה ממש לא לבד בזה! הבלבול נובע בעיקר מכך שדווקא במספרים, הסיומת "-ה" (כמו במילה "שלושה") שייכת לזכר, בנימה הפוכה לשמות עצם רגילים (כמו "ילד" ו"ילדה").

הנה "שיטת הצעדים" הפשוטה שתעזור לך לא לטעות יותר:

### 1. שיטת ה"אחד" (השלב הכי חשוב)
כדי לדעת אם שם העצם הוא זכר או נקבה, תמיד תעביר אותו לצורת יחיד ותוסיף לו את המילה "אחד" או "אחת":
  • ספר: אומרים "ספר אחד" (זכר).
  • מכונית: אומרים "מכונית אחת" (נקבה).
  • שולחן: אומרים "שולחן אחד" (זכר – למרות שברבים זה "שולחנות").
  • שנה: אומרים "שנה אחת" (נקבה).

### 2. הכלל של ה-ה' (שיטת הניגוד)
זכור את המשפט הבא: הזכר אוהב את ה-ה'.
במספרים (מ-3 עד 10), הזכר מקבל את הסיומת "ה" בסוף, והנקבה נשארת "קצרה".

  • לזכר (סיומת ה'): שלושה, ארבעה, חמישה, שישה, שבעה, שמונה, תשעה, עשרה.
  • לנקבה (בלי ה'): שלוש, ארבע, חמש, שש, שבע, שמונה, תשע, עשר.

### 3. בוא נתרגל על הדוגמה שלך:
שאלת לגבי "ספרים".
1. נעביר ליחיד: ספר.
2. נבדוק: ספר אחד (זכר).
3. נשתמש בכלל של הזכר (הסיומת ה'): שלושה ספרים.

### טיפ זהב למתקדמים: "חמש אצבעות"
אם אתה נתקע וזקוק לזיכרון מהיר, תחשוב על כף היד שלך:
אומרים "חמש אצבעות" (כי אצבע היא "אחת" - נקבה).
אם המילה שאתה סופר נשמעת לך כמו "חמש", היא בנקבה.
אם היא נשמעת כמו "חמישה", היא בזכר.

סיכום קצרצר לשינון:
  • זכר = סיומת -ָה (שלושה ילדים, חמישה שקלים).
  • נקבה = בלי סיומת (שלוש ילדות, חמש אגורות).

איך זה נשמע לך? תרצה לנסות לבדוק מילה שמתקילה אותך?

מקור: AI אוצר
 
דוגמאות נוספות:
1. מסופק אם אומרים שלושה חיילים או שלוש חיילים. הופכים את החיילים לחייל, ביחיד. ומפה כבר יודעים בקלות שחייל זה זכר ("חייל חזק" או "חייל צדיק") והכלל שזכר מקבל ה בסוף. אז זה שלושה חיילים ולא שלוש.

2. עשרה אברכים או עשר אברכים?
כנ"ל. אברך חשוב, אברך צדיק... זה זכר.
וזכר זה ה בסוף.
עשרה אברכים.
 
נערך לאחרונה:
הופכים את המילה לזכר או נקבה ביחיד.
תודה!
אגב, תוספות בקידושין (ב:) מביאים מילים שמצאנו בפסוקים ובחז"ל גם בלשון זכר וגם בלשון נקבה.
שמש, יד, דרך, מחנה, נר, חמור. ע"ש
שמש גדול? חמור גדולה? מה ההסבר?
תרצה לנסות לבדוק מילה שמתקילה אותך?
תכין לי רשימה של מאה מילים שאפשר להתבלבל
 
תודה!

שמש גדול? חמור גדולה? מה ההסבר?

תכין לי רשימה של מאה מילים שאפשר להתבלבל
בשמחה! לבקשתך, הנה רשימה של מילים שכיחות בעברית (מהמקורות ומהשפה היומיומית) שנוטים להתבלבל במין שלהן (זכר/נקבה), או כאלו שיכולות לשמש בשני המינים.

לגבי שאלתך על "שמש גדול" או "חמור גדולה":
בלשון חז"ל והמקרא, ישנן מילים רבות שהן "זוויג ראשון" (משמשות גם כזכר וגם כנקבה).
  • שמש: במקרא היא בדרך כלל נקבה ("והנה השמש באה"), אך בלשון חז"ל ובתפילה מצינו לשון זכר ("שמש ידע מבואו").
  • חמור: התוספות (בקידושין ב:) מציינים שקיימת התייחסות כזו, ולעיתים הכוונה היא למילה "בהמה" שהיא נקבה, או שמדובר בשימוש דקדוקי עתיק שבו שמות בעלי חיים מסוימים כללו את שני המינים תחת שם אחד.

### רשימת 100 מילים "מבלבלות" או דו-מיניות:

#### קטגוריה א': נראות כמו זכר אך הן נקבה (או גם וגם)
1. צומת (זכר, רבים נוטים לומר נקבה)
2. גרב (זכר)
3. סכין (זכר ונקבה - בחז"ל בעיקר נקבה)
4. שמש (זכר ונקבה)
5. רוח (זכר ונקבה)
6. דרך (זכר ונקבה)
7. מטבע (זכר ונקבה)
8. פנים (זכר ונקבה)
9. עט (זכר)
10. שדה (זכר, בלשון חז"ל נקבה)
11. מחנה (זכר ונקבה)
12. אש (נקבה)
13. נשק (זכר)
14. דם (זכר)
15. לילה (זכר - למרות הסיומת ה')
16. תהום (נקבה, לעיתים זכר)
17. כוס (נקבה)
18. לשון (זכר ונקבה)
19. עין (נקבה)
20. רגל (נקבה)

#### קטגוריה ב': מילים המסתיימות ב-ות (רבים) אך הן זכר
21. אבות (זכר)
22. מקומות (זכר)
23. חלונות (זכר)
24. שולחנות (זכר)
25. כסאות (זכר)
26. נרות (זכר - למרות שבגמרא מצינו לשון נקבה)
27. קולות (זכר)
28. לוחות (זכר)
29. שמות (זכר)
30. מזלגות (זכר)
31. עולמות (זכר)
32. ירקות (זכר)
33. פירות (זכר)
34. דורות (זכר)
35. סולמות (זכר)
36. מפתחות (זכר)
37. אצבעות (נקבה - הסיומת "ות" מתאימה כאן)
38. לילות (זכר)
39. גבולות (זכר)
40. קרבנות (זכר)

#### קטגוריה ג': מילים המסתיימות ב-ים (רבים) אך הן נקבה
41. נשים (נקבה)
42. ביצים (נקבה)
43. מילים (נקבה)
44. ערים (נקבה)
45. שנים (נקבה)
46. אבנים (נקבה)
47. יונים (נקבה)
48. דבורים (נקבה)
49. נמלים (נקבה)
50. עיזים (נקבה)

#### קטגוריה ד': חלקי גוף (לרוב זוגיים הם נקבה)
51. ירך (נקבה)
52. כתף (נקבה)
53. לחי (נקבה)
54. שן (נקבה)
55. בטן (נקבה)
56. כליה (נקבה)
57. אצבע (נקבה)
58. אוזן (נקבה)
59. יד (נקבה)
60. ברך (נקבה)

#### קטגוריה ה': מילים מהמקורות (דו-מיניות או מבלבלות)
61. גורל (זכר)
62. גביע (זכר)
63. דלי (זכר)
64. זרוע (נקבה, לעיתים זכר)
65. חצר (נקבה, לעיתים זכר)
66. כרם (זכר)
67. סוד (זכר)
68. ענן (זכר)
69. ערפל (זכר)
70. צדקה (נקבה)
71. קשת (נקבה)
72. רוח (כבר הוזכר - חשוב מאוד)
73. שוק (נקבה)
74. שלג (זכר)
75. באר (נקבה)
76. גחלת (נקבה)
77. דלת (נקבה)
78. חלון (זכר)
79. חרב (נקבה)
80. טבעת (נקבה)

#### קטגוריה ו': מילים מודרניות ושכיחות
81. גרב (זכר)
82. נעל (נקבה)
83. מגף (זכר)
84. מכנסיים (זכר - רבים)
85. משקפיים (זכר - רבים)
86. מספרים (זכר - רבים)
87. אופניים (זכר - רבים)
88. צהריים (זכר)
89. פח (זכר)
90. צלחת (נקבה)
91. מזלג (זכר)
92. כף (נקבה)
93. כפית (נקבה)
94. מחבת (נקבה, יש המשתמשים כזכר)
95. פסטה (נקבה)
96. פיצה (נקבה)
97. סוודר (זכר)
98. חולצה (נקבה)
99. שטיח (זכר)
100. וילון (זכר)

טיפ קטן: כשאתה מסתכל בגמרא או בתוספות, המין נקבע לפעמים לפי המשמעות הרוחנית או לפי הקשר המשפט (למשל: "דרך" היא נקבה כי היא "סופגת" את ההולכים בה, או זכר כי היא דבר יציב).

מקור: AI אוצר
 
לא מבואר שם.
רק מביא ראיות.
בבראשית טו' כתוב "השמש יצא" וכתוב "השמש באה".
גבי חמור מביא משניות. כתוב בסנהדרין "השוכר את החמור והבריקה" (הבריקה זה נקבה)
ובכתובות כתוב "עד שמת החמור", זה כמובן זכר.
 
אגב, תוספות בקידושין (ב:) מביאים מילים שמצאנו בפסוקים ובחז"ל גם בלשון זכר וגם בלשון נקבה.​
וקדמו בזה רש"י על התורה בכמה מקומות ועוד מרבותינו
רש"י בראשית לב, ט
(ט) המחנה האחת והכהו - מחנה משמש לשון זכר ולשון נקבה. (תהלים כז ג) אם תחנה עלי מחנה, הרי לשון נקבה, (לג ח) המחנה הזה, לשון זכר. וכן יש שאר דברים משמשים לשון זכר ולשון נקבה, (לעיל יט כג) השמש יצא על הארץ, (תהלים יט ז) מקצה השמים מוצאו, הרי לשון זכר. (מ"ב ג כב) השמש זרחה על המים, הרי לשון נקבה. וכן רוח (איוב א יט) והנה רוח גדולה באה, הרי לשון נקבה, (שם) ויגע בארבע פנות הבית, הרי לשון זכר, (מ"א יט יא) ורוח גדולה וחזק מפרק הרים, הרי לשון זכר ולשון נקבה. וכן אש (במדבר טז לה) ואש יצאה מאת ה', לשון נקבה. (תהלים קד ד) אש לוהט, לשון זכר:​
שמש גדול? מה ההסבר?​
מצאתי בפסיקתא
פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) פרשת ויצא
שמש לשון זכר ולשון נקבה, כמו שמש צדקה ומרפא בכנפיה, ולפי שצדקה לשון נקבה קרא לשמש לשון נקבה, דכתיב וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה (שם שם):
שכל טוב (בובר) פרשת ויצא
בא השמש. יצא על הארץ, כי פעמים המאורות נקראים לשון זכר, ופעמים לשון נקבה:​
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון