שמתי לב לשינוי מעניין בלשון הרמב"ם הל' מעשה הקורבנות פ"ו הל' י"ח השור מוליכין אותו ארבעה ועשרים. הראשון מוליך את הראש. והשני והשלישי מוליכין הרגל של ימין. והרביעי והחמישי מוליכין את העקץ. והששי והשביעי מוליכין את הרגל של שמאל. והשמיני מוליך את החזה. והגרה מוליכין אותה שלשה. תשיעי ועשירי ואחד עשר. ומוליכין שתי הידים בשנים. ושתי הדפנות בשנים. והקרבים והסלת והיין בשלשה שלשה הרי ארבעה ועשרים: שבעצם את כל האיברים הרמב"ם פירט בתחילה את כמות הכהנים סוחבים את אותו איבר, משא"כ בגרה כתב בתחילה את האיבר ואח"כ כתב את כמות הכהנים שסחובים אותה? מ"ט שינה בלשונו?
אומנם במקור הרמב"ם בתל' ירושלמי יומא ב' ד' פר קרב בעשרים וארבעה. הראש והרגלים הראש באחד והרגל בשנים. העקץ והרגלים העקץ בשנים והרגלים בשנים. החזה והגרה החזה באחד והגרה בשלשה. שתי ידות בשנים. ושתי דפנות בשנים. הקרביים והסולת והיין בשלשה שלשה. במה דברים אמורים. בקרבנות ציבור. אבל בקרבנות היחיד אם רצה להקריב מקריב. הפשיטן וניתוחן של אילו ואילו שוה: וממנו הרמב"ם שינה שנקט בתחילה את הכהנים שסוחבים ואח"כ את האיבר הנסחב, ובש"ס מופיע בתחילה האיבר ואח"כ הכהנים, וצ"ב מדוע שינה?
אומנם במקור הרמב"ם בתל' ירושלמי יומא ב' ד' פר קרב בעשרים וארבעה. הראש והרגלים הראש באחד והרגל בשנים. העקץ והרגלים העקץ בשנים והרגלים בשנים. החזה והגרה החזה באחד והגרה בשלשה. שתי ידות בשנים. ושתי דפנות בשנים. הקרביים והסולת והיין בשלשה שלשה. במה דברים אמורים. בקרבנות ציבור. אבל בקרבנות היחיד אם רצה להקריב מקריב. הפשיטן וניתוחן של אילו ואילו שוה: וממנו הרמב"ם שינה שנקט בתחילה את הכהנים שסוחבים ואח"כ את האיבר הנסחב, ובש"ס מופיע בתחילה האיבר ואח"כ הכהנים, וצ"ב מדוע שינה?