מדור המלקטים
אי' בשו"ע (סי' תרצ"ה ס"ב) "חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. (הג"ה) וי"א דא"צ להשתכר כ"כ, אלא ישתה יותר מלמודו, וישן ומתוך שישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי, ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכון לבו לשמים".
ופסק המשנה ברורה (ס"ק ה'), "וישן ומתוך שישן וכו'. וכן ראוי לעשות". (ועי' שעה"צ ס"ק ה' שציין להיד אפרים). וכן נהג הח"ח זצ"ל בעצמו, וכמו שהעיד הג"ר מרדכי שוואב זצ"ל (מאמר מרדכי מאמר ס"א).
וכן פסק הערוך השלחן (ס"ה) "ולמעשה יש להתרחק מן השכרות... ורק לשתות מעט יותר מלימודו ולישן קצת".
וכן דעת החזון איש זצ"ל, וכמו שסיפר הג"ר חיים קנייבסקי זצ"ל (ספר דרך שיחה ח"א עמ' ...), "אבא זצ"ל היה לפעמים משתכר בפורים, ואז היה מדבר בלימוד, עד שהחזו"א העיר לו שלא יעשה כן, אלא ישתה וילך לישון כדברי הרמ"א. אפשר שחשש מחילול השם". עוד סיפר (ספר כל משאלותיך עמ' שכ"ה), "פעם אחת השתכרתי בפורים... והיו צריכים לנסוע איתי במונית (taxi) הביתה, ואמר לי החזו"א, לא זה רוצה התורה". והוסיף הגר"ח קנייבסקי, "ובדרך כלל מנהגי לשתות מעט ומשפיע על הראש, ואני הולך לישון".
וכן דעת הגר"מ פיינשטיין זצ"ל, וכמ"ש עליו בשו"ת רבבות אפרים (ח"ה עמ' כ"ב) "ותמיד שתה מעט, וטען שרק עד שלא משתכרים יש חיוב לשתות". וכ"כ בשמו בספר שמחת המועדים (עמ' שכ"ו), "העיד לי אברך שהוא השתכר בבית של מרן הגר"מ פיינשטיין, ור' משה אמר להוציא אותו מהבית, כיון שלא זו הדרך".
וכן נהג הגרש"ז אוירבאך זצ"ל וכמ"ש נכדיו בספר הליכות שלמה (פי"ט ארחות הלכה ציון כ"ח).
וכן הורה הגרי"ש אלישיב זצ"ל, וכמ"ש בספר יבקשו מפיהו (הל' פורים ח"ב עמ' תרל"ט) "שאלו אם ראוי להשפיע על אנשים שלא ישתכרו... ומרן זצ"ל ענה שעדיף שלא ישתה, כי הרבה סוברים שלא צריך להשתכר".
וכן פסק בשו"ת שבט הלוי (ח"י סי' ק"ז או' ב') "השיעור [דעד דלא ידע], יראה כל שמה ששתה עושה עליו רושם של התרוממות שמחה כדרך יין". ועי' ספר שבט הלוי (פורים פ"י הע' כ', מכתבי תלמידים) "וכן הכרתי הרבה גדולי ישראל מכל החוגים והמדינות, שהיו אותם אנשים בפורים כמו כל השנה, אלא שהיו בהתרוממות ושמחה". (ובמקום אחר (...) כתב "זכיתי להכיר רוב הגדולים מהדור הקודם". ובכללם הגרא"ז מלצר, הג"ר עקיבא סופר, ועוד).
וכ"כ הגר"נ קרליץ זצ"ל (חוט שני פורים עמ' ת"י) "כששואלים האם לשתות כמה שיוכל, יש להשיב בדברי הרמ"א שישתה יותר מכדי הרגלו וישן". (ע"ש בכל דבריו).
וכ"כ יבל"ח הגר"מ שטרנבוך שליט"א במועדים וזמנים (ח"ח הערות לח"ו סי' ק"י) "מרבה בשתייה עד שמתבלבל קצת... ונרדם, ומקיים מצות עד דלא ידע כהלכתה, וכן נהגו המדקדקין". (וידוע שהיה מקורב להחזו"א, הגרי"ז, הגאון מטשעבין, ועוד).
וכ"פ הגר"ש קמנצקי שליט"א (קובץ הלכות פט"ז ס"ז [ושם הע' ט']) "הכרעת הפוסקים שיש לנהוג למעשה כפסק הרמ"א. ... ובזמנינו, בפרט שעינינו הרואות שעל פי הרוב המשתכרים באים לידי קלות ראש וזלזול במצוות [ועוד מקרים רעים], ליכא ענין להשתכר אפילו מעט, ולהשתכר הרבה [באופן שבא לידי קלות ראש] איסורא נמי איכא".
"שמעתי מהג"ר עזריאל אוירבאך שליט"א שאסור להשתכר בפורים, לפי שכל שיכור מברך ברכות לבטלות". (מפי מו"ר שליט"א).
"מו"ר הג"ר ברוך בער היה רגיל לספר, שהבית הלוי שתה יין משום חיובא כדי לבלבל את דעתו והניח ראשו על השלחן ונרדם, ואחר זמן מה, עמד והכריז "כבר יצאתי" ". (הג"ר מרדכי שוואב זצ"ל, מאמר מרדכי ח"ב עמ' קס"ו). וכן נהג הגרב"ב זצ"ל בעצמו. (הרב הדומה למלאך עמ' 248).
מדברי הג"ר ישראל אליהו וויינטרויב זצ"ל (עיני ישראל ח"ב עמ' קפ"ח): "יום הפורים הוא יום של רוממות בעדינות נוראה, ואין מקום לשום סיג וחוט השערה של הוללות וכיו"ב. סיפר לי הגר"י ליס זצ"ל, (שכנראה היה נוכח שם), שאצל המשגיח ר' ירוחם ממיר בפורים נכנס שם בחור שתוי ושיכור, וגם דיבר כמו שיכור, ואמר המשגיח ז"ל לסלקו מיד משם!"[1]
הגרא"מ שך זצ"ל "היה שותה מעט יותר מהרגלו... ובדרך כלל היה הולך לישון כחצי שעה". (קונט' ימי הפורים במשנתם של רבותינו עמ' ח'). "הזהיר מאד שלא להשתכר ולבוא חלילה לידי פגיעה והלבנת פנים". (שם).
"מרן הגר"מ גיפטר לא היה ניחא ליה כ"כ מזה שבחורים משתכרים". (שמחת המועדים עמ' שכ"ו).
וכן אמר הג"ר נתן וואכטפויגעל זצ"ל (לקט רשימות, בענייני פורים עמ' קל"ט), "אודות שכרות בפורים היה אומר, גדולי ישראל ידעו איך לעשות את זה... אבל אנחנו צריכים להזהר".
וכ"כ עלי שור (ח"ב שער ג' סו"פ כ"ד עמ' תס"ח), "אדם גדול מאד הבטוח בעצמו יכול להשתכר בפורים. אנחנו, בנ"א קטנים, קטנים בתורתנו ובעבודתו, די לנו גם בפורים להתבסם "יותר מלימודנו, וא"צ להשתכר כ"כ" (רמ"א)".
וכן דעת הגראי"ל שטיינמאן זצ"ל, וכמ"ש במכתב ליל תענית אסתר תשע"ב (נדפס בספר אעלה בתמר מתורת בריסק עמ' רמ"ז, ועוד), "בן אדם ששותה דברים המשתכרים, אז אינו שולט על הנהגתו ועל דיבורו, ואז אינו אדם, כי כל המעלה של אדם הוא השכל אשר חנן לו אלקים".
וכן אמר הג"ר גרשון אדלשטיין שליט"א (קונטרס ...), "חייב איניש לבסומי וכו', מפורש בפוסקים שאין הכוונה להיות שיכור ממש, כזה שאינו יודע מה שנעשה עימו ופטור מכל המצוות, אלא צריך רק להיות "מבושם" ושמח... והרמ"א כתב להלכה וכו', והמשנ"ב שם הביא מ"ש ע"ז הפמ"ג שכן ראוי לעשות".
כ' מרן הגאון חיד"א ז"ל (מורה באצבע או' ש"ז) "והשתיה כדת, לבסומי ולא להשתכר".
וכ"כ הגאון בעל חסד לאלפים ז"ל (פלא יועץ מע' פורים) "וצריך להרבות בשתיה מעט יותר ממה שהוא למוד, עד כדי שיהא מבוסם... לא שמחה של הוללות, כמנהג ההוללים ששותים יין רב עד שיוצאים מדעתם ועושים מעשים אשר לא ייעשו", ע"ש.
וכן פסק בשו"ת אור לציון (ח"ד פרק ס' או' ג') שמי שאין "אהבת ה' ויראת ה' תקועה בלבו", "לא ישתכר, אלא ישתה יין יותר מהרגלו". [ע"ש שכ' זה גם בדעת הכה"ח (סי' תרצ"ה ס"ק ט"ז)].
וכן נהגו כל חכמי ורבני ישיבת "פורת יוסף". (ראיתי בספר נוהג כצאן יוסף).
וכ"כ הגר"ע יוסף זצ"ל (חזו"ע עמ' קע"ה בהערה) "שותה יין עד שישתכר מעט, וירדם בשכרותו", ע"ש באורך. ובספר משיעורי מרן הראש"ל (ח"א עמ' רצ"ז) כ' "וכתב הרמב"ם ... ושותה יין יותר מהרגלו, כדי שיתבשם קצת וישן, כ"ז לאפוקי ממנהג ההולכים ברחובות שתויים ושכורים, ולובשים גלימת בן ישיבה ומשתכרים, ויש בזה גם חילול ה', וע"כ יש לנהוג כדעת הרמב"ם".[2]
וכ"כ בניו הראש"ל הג"ר יצחק שליט"א (ילקו"י פורים עמ' תרס"ח, קיצור שו"ע סי' תרצ"ה סי"ד) והג"ר דוד שליט"א (תורת המועדים סי' י"א ס"ג), ע"ש.
כ' האמרי אמת מגור זצ"ל (בהסכמתו לספר פסקי תשובה ח"א, ונד' ג"כ בספר מכתבי תורה סי' כ"ב) "סיפר אבי מורי [השפת אמת] ז"ל כי החי' הרי"ם אמר דלא אמרו בגמ' חייב להשתכר רק חייב לבסומי". (ועי' שפת אמת מגילה ז' ע"ב).
וכן נהג המנחת אלעזר זצ"ל, וכמו שעולה מתיאור סדר יומו שבספר דרכי חיים ושלום (סי' תת"נ ותתנ"א) "רבינו שתה מקודם כוס א' יין משובח... שתה מעט יי"ש מטעם מצות חייב לבסומי בפוריא... ורבינו נכנס לחדרו לישן ולהנפש גופו מעבודת היום הנעלה, ולהכין לעבודת ליל שושן פורים הבא". (ועי' נימוקי או"ח סי' תרצ"ה ס"ק ד' ד"ה ועוד).
"לא נהגו בחצר הקודש בעלזא להשתכר בפורים, ואילו את מאמר חז"ל, חייב איניש לבסומי בפוריא וכו', קיימו כדברי הרמ"א שאפשר לצאת יד"ח גם ע"י שינה. ועובדא הוה פ"א אצל כ"ק מרן מהרי"ד זי"ע, שמאן דהוא מהחסידים השתכר לגמרי בפורים... אמר על כך [מהרי"ד], השי"ת הרי חונן לאדם דעת כדי שידע היאך לעבוד את השי"ת, וכאן הולך האדם ומקלקל את השכל בידים?! ע"כ ריחק אותו". (ביתו נאוה קודש, זכרונות והנהגות של הרה"ק מהר"א מבעלזא זצלה"ה, ח"ג עמ' רמ"ח).[3]
וכן דעת אדמור"י וויז'ניץ, וכמ"ש בספר מאור החיים (גליון ל"ב עמ' מ"ב), "מרגלא בפומיה דכ"ק מרן רבינו שליט"א בשם זקינו הק', "איך האב פיינט א שיכור אפילו אין פורים" (- אני שונא שיכור אפילו בפורים)". ובספר עדות ביהוסף (חשון- אדר עמ' ש"י הע' ז') כ' בשם האדמו"ר שליט"א שאביו לא השתכר ח"ו בפורים, רק היה שותה יותר מכדי הרגלו, לפי שהיה אומר: "איך ויל נישט אוועק געבין דעם דעת אין אזא הייליגן טאג" (- איני רוצה לעזוב את הדעת ביום קדוש כזה)".
מדברי האדמו"ר מקלויזנברערג זצ"ל (שפע חיים דרשות חורש"י תשמ"ב עמ' ר"ג): "שמעתי שהרה"ק מבוטשאטש... היה אומר לו (- למשמשו) שיביא לו רביעית יין לשתות, והיה לו מן המוכן כוס יין בשיעור רביעית, ושתה את הכוס... ומיד היה חוזר למשנתו. ... הת"ח שעוסקים בתורה בכל ימות השנה, אלו צריכים לשמוח בימי הפורים... ועליהם אמרו חייב איניש לבסומי בפוריא, ומותרים הם לשמוח בשמחת פורים. ואפילו בזה יש גבול ומדה, כמו שהיה נוהג הרה"ק מבוטשאטש".
וכן אמר האדמו"ר מסקווירא שליט"א (המבשר תורני גליון 61 עמ' 3) "אצלנו בסקווירא לא (הרבו לשתות יין בפורים), וכנראה שבכל חצרות טשערנוביל לא שתו הרבה".
אמר האדמו"ר האחרון מליובאוויטש זי"ע (תורת מנחם התוועדויות תשמ"ט ח"ב עמ' 454): "בענין השמחה, שמחה שלמעלה ממדידה והגבלה, "עד דלא ידע", ובזה גופא, לא רק כמו אלו שיוצאים י"ח "עד דלא ידע" ע"י שינה, כמובא בשו"ע, אלא מקיים הציווי "לבסומי כו' עד דלא ידע" כפשוטו, מבלי לחפש "היתרים" ו"פשרות" וכיו"ב". (ועי' "התקשרות" גליון תנ"א עמ' 7 ואילך באריכות).
אם ניתן ללמוד מאותם תלמידי חכמים שמשתכרים
כבר אמרו רז"ל (ב"ב ק"ל ע"ב) "אין למדין הלכה מפי מעשה", ופי' רשב"ם: "אם יראה רבו עושה מעשה, אל יקבע הלכה בכך, דשמא טעה בטעם של פסק דין של אותו המעשה".
ובנידו"ד אי אפשר לדמות שכרותם של ת"ח גדולים לשכרותם של שאר אנשים, וכבר אמר הג"ר ישראל סלנטר זצ"ל (תנועת המוסר ח"א פכ"ו, מהדו"ח עמ' 343) "במה שחכם נזהר בסעודת פורים, איננו נזהר המתעלם בנעילת יום הכפורים".
ועי' פר"ח (סי' תרצ"ה ס"ק ב'), שהביא דעת רבינו אפרים ז"ל דאידחי ליה מימרא דרבא, והקשה עליו, ושוב כ' "ומיהו עתה שהדורות מקולקלים, ראוי לתפוס סברת רבינו אפרים ז"ל, ושלא לשתות אלא מעט קט יותר ממה שמורגל ביו"ט, ובזה יוצא ידי חובתו, כיון שכוונתו לשמים כדי שלא להכשל ח"ו בשום מקרה רעה, וישא ברכה מאת ה'". [והוא מקורו של הפמ"ג (מש"ז ס"ק ב') והמשנ"ב (ס"ק ה'). וכדבריו כבר כ' במנורת המאור (סי' קל"ז), ע"ש]. הרי שאף דס"ל דמעיקר הדין יש להשתכר כפשוטו, מ"מ בדורינו אין לעשות כן.
החידושי הרי"ם זצ"ל סיפר שפעם עשה החכם צבי ז"ל "מופת" בשעה שהיה שיכור בפורים, (ואכמ"ל בפרטי המעשה), וסיים החידושי הרי"ם, "מי שיכול בשתייתו ובשכרותו לפעול ישועות, לו מותר וטוב לשתות כדת". (שדה צופים מגילה עמ' תק"ל בשם ס' צבי לצדיק, ובאורה זו תורה עמ' קי"ד).
וכן אמרו הרבה גדולים,[4] ואכמ"ל, רק אביא מדברי האדמו"ר מסאטמאר זצ"ל: "בצעירותי הייתי שותה הרבה מאד בימי הפורים, כיון שכן כתב הרמ"א ז"ל "שצריך לשתות יותר מלימודו", ובדרך צחות י"ל הכוונה שישתה יותר משיעור שרגיל ללמוד תורה בכל יום, ובימים ההם למדתי בהתמדה רבה... אבל כעת, נאנח רבינו ז"ל ואמר, אין אני צריך לשתות כ"כ עד שיעלה על לימודי". (מושיען של ישראל ח"ד עמ' קמ"ג).
וכך עשה החזו"א, שהעיד עליו הגאון בעל קה"י זצ"ל (ארחות רבינו ח"ג מהדו"י עמ' נ"ז, מהדו"ח עמ' קפ"ו): "מרן החזו"א זצוק"ל בחו"ל לפני שחלה במחלת הסכרת (חלה כאן בארץ) היה שותה בפורים הרבה עד דלא ידע". (וכ"כ בספר שמחת המועדים ...). ולעיל (אות א') הבאנו שהורה להקה"י ולהגר"ח קנייבסקי זצ"ל שלא להשתכר.
וכמו"כ האדמו"ר מקלויזנבערג זצ"ל נהג להשתכר הרבה, וכמנהג זקנו הדברי חיים זצ"ל, (עי' הליכות חיים ...), ואעפ"כ הורה לאחרים לשתות רביעית בלבד, כנז' לעיל (אות ד').
אם יש צד שחייב להשתכר: ודע, דגם להסוברים דעד דלא ידע כפשוטו, אינו חיוב גמור, רק מצוה בעלמא. דכבר כתב הראבי"ה (ח"ב סוס"י תקס"ד) על הא דחייב עד דלא ידע, "כ"ז למצוה בעלמא, ולא לעכב".[5] וכן פסקו הלכה למעשה הביאור הלכה (סוד"ה חייב איניש), והערוך השלחן (ס"ד). וכ"כ בפשיטות הגר"ח קנייבסקי שליט"א (...).
[1] וכן העידו עליו הג"ר מרדכי שוואב זצ"ל (שם), ובספר אהל משה (מגילת אסתר עמ' תע"ד) בשם הג"ר לייב באקשט זצ"ל, [ואותו דבר אמר הג"ר דוד פוברסקי (מוסר ודעת [מרשימות תלמידים] ח"ב ...) על ר' ישראל, ונר' דטעה בלשונו וכוונתו היה לר' ירוחם]. ועי' לקמן מ"ש העלי שור, וידוע שהגר"ש וולבה זצ"ל היה תלמיד מובהק של הג"ר ירוחם זצ"ל, ובודאי לא כתב שום דבר נגד דעתו, (עי' עלי שור (ח"א עמ' ח') מ"ש עליו, וגם כ' "קווים לתולדות חייו ולתורתו" בספרו "קונטרס האדם ביקר". וכן ניכר מכל כתביו. (ולפענ"ד הוא היה תלמידו המובהק ביותר).
[וראיתי דבר פלא שכ' א' מתלמידי הגר"ש וולבה (ספר דיוקנא עמ' 131) "ומה נהדר הדבר למתבונן לראות באופן כמעט מושלם איך שצורת הדיוקן שהעמיד המשגיח (הגר"ש וולבה) על מורו ורבו (הג"ר ירוחם) [בספרו "האדם ביקר"], כאילו יולדו, שמה שחקק על רבו כך גם הדיוקן שלו עמצו ממש... זיו איקונין שלו הוא דיוקן רבו בספר זה "האדם ביקר"]).
ודלא כמ"ש בס' שמחת המועדים (עמ' שכ"ו): "וכן אמר לי מרן הג"ר מיכל פיינשטיין דבמיר בליטא כל הבחורים המצויינים כמו ר' לייב מאלין השתכרו לגמרי, וגם ר' ירוחם בעצמו היה שתוי מאוד".
[2] וכ"כ בשמו בספר מקראי קודש (להגר"מ הררי, פורים פי"ג הע' מ"א).
[3] וכעי"ז העיד בספר מאור החיים (גליון ל"ב עמ' מ"ב). וכן העידו על מהר"א מבעלז זצ"ל בשו"ת משנת יוסף (חי"א סוס"י קכ"ט) ובספר בקודש פנימה (ח"ב עמ' שט"ז).
[4] הג"ר מנחם בראדי מקאלוב זצ"ל (פרדס אליעזר פורים עמ' תל"ג בשם שיח זקנים ח"ב עמ' שצ"א), בעל ה"אהבת ישראל" זצ"ל מגור (קובץ מאור החיים גליון ל"ב עמ' מ'), הג"ר נתן וואכטפויגעל זצ"ל (לקט רשימות בענייני פורים עמ' קל"ט), עלי שור (ח"ב שער ג' סו"פ כ"ד עמ' תס"ח), שו"ת אור לציון (ח"ד פרק ס' או' ג'), הג"ר חיים ברים זצ"ל (מרבה חיים מועדים עמ' רל"ד), הגראי"ל שטיינמאן זצ"ל (אפיקי איל עמ' ע"ה), ויבל"ח הגר"ש קמנצקי שליט"א (קובץ הלכות פט"ז הע' ט'), והאדמו"ר מסקוויירא שליט"א (המבשר תורני גליון 61 עמ' 3).
[5] והביאו בהגהמ"י (הל' מגילה פ"ב או' ב'), והמהרי"ל ז"ל (שו"ת סוס"י נ"ו, מנהגים הל' פורים סי' י' [עמ' תכ"ו]). וכן דעת בעל התרומת הדשן ז"ל (לקט יושר עמ' קנ"ז). וכ"פ הרמ"א (דרכי משה סי' תרצ"ה או' א'), כנה"ג (הגה"ט), ב"ח, עולת שבת (ס"ק א'), אליה רבה (או' א'), ביאור הגר"א (ס"ק ד').
