שכר ועונש לאדם או לנשמה (1 צופה)

[חיים ארוכים]

בנדה דף ל כ' ואינו יוצא משם עד שמשביעין אותו שנאמר כי לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון כי לי תכרע כל ברך זה יום המיתה שנאמר לפניו יכרעו כל יורדי עפר תשבע כל לשון זה יום הלידה שנאמר נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשו ולא נשבע למרמה ומה היא השבועה שמשביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה היה בעיניך כרשע והוי יודע שהקב"ה טהור ומשרתיו טהורים ונשמה שנתן בך טהורה היא אם אתה משמרה בטהרה מוטב ואם לאו הריני נוטלה ממך תנא דבי ר' ישמעאל משל לכהן שמסר תרומה לעם הארץ ואמר לו אם אתה משמרה בטהרה מוטב ואם לאו הריני שורפה לפניך, ע"כ.

הגמ' ממשילה את מי שאין משמר נשמתו בטהרה שלוקחים את הנשמה ממנו, לעם הארץ שמטמא תרומה, שלוקחים ממנו התרומה ושורפים אותה.

ובינה כי שריפת התרומה אינה עונש על כך שהעם הארץ לא שמר את התרומה, אלא שורפים כי כך הצורה הנכונה של תרומה טמאה,

ומכאן אתה למד שאף לקיחת הנשמה למי שאין משמרה בטהרה אינה כעונש על מעשי האדם אלא שזהו מקום הנשמה.

והתבונן כי השבועה היא אמירה לאדם קודם בואו לעולם, ובשביל שבועה זו בא לעולם.

ומכאן דמשמים לא מדברים עם האדם כלל, והוא כמסירת תרומה בצווי שישמרו את טהרתה, משמים עוסקים בנשמות, ונשמה שמטמאים אותה עדיף לה לא להתקיים, ומה שהאדם נענש הוא רק פועל יוצא, וכמו העם הארץ שמפסיד בשריפת התרומה.

 

[שלוות העמל]

בכללי ידוע שכשהנשמה מגיעה לעולם העליון היא טוענת שהכול בגלל הגוף וכו' והקב"ה מחבר את שניהם ומעניש, כמו המשל של השומרים בפרדס, אחד עיוור ואח חיגר שהעיוור הרכיב את החיגר והחיגר הובילו אל העץ, ששניהם ענו למלך שאין ביכולתם לגנוב העיוור שהרי אינו רואה והחיגר איך יגיע לפירות, הרכיב אותם המלך אחד על השני והענישם וכו'.