שכר ועונש (1 צופה)

[בד קודש]

אני לא מבין איך שכר ועונש יכול להוות ראיה להשגחה, הרי אמונת שכר ועונש מושתת בהכרח על אמונה בהשגחה.
אם מדובר על השכר בעולם הזה בלבד, ניחא. שייתכן שההצלחה של המיטיב וקללת המרע היא ראיה להשגחת ה', אבל כלפי שכר ועונש לעולם הבא, הרי אמונת שכר ועונש בעולם הבא מושתת על גבי ואחר האמונה בהשגחה ואיך תהיה זו ראיה לזו?
ועוד האם מי שמאמין בהשגחת ה' אך אינו מאמין בשכר ועונש אינו יוצא מכלל אמונת ישראל? ומשום שאין זה עיקר אלא רק בתורת ראיה לחבירו?

לחץ כדי לכווץ...

צודק לחלוטין.
אין זה ראיה אלא המשך ישיר וחלק בלתי נפרד מהאמונה בהשגחה.

 

[עוזי ומגני]

אני לא מבין, נראה דווקא שמר הבין, וקיבל את תשובתי, וכי אין זו תשובה המספקת אותכם?

לחץ כדי לכווץ...

לא, משום שגם בנוסח ע"מ יש ב' עיקרים
א' שהוא יודע מחשבות בנ"א הינו שהוא משגיח שיודע אפי' מחשבתינו
ב' שהוא מעניש ונותן שכר
והשאלה היא א"כ מדוע הוא עיקר בפנ"ע

 

[עמוסיך]

מה שכתב אדוננו הרמב"ם בהקדמה לפ"י בסנהדרין, אלו דברים ברומו של עולם, ואך ורק בגדולתו של השם והתבטלותנו אליו, ואכן, גם העיקר הזה, הוא לא בשביל שאנו נדע שאנו מקבלים שכר על זה, [את זה הוא מקדים בארוכה שם בדרכי החינוך לעבודה עיי"ש] וכן לא בשביל שנדע שאבוי לנו אם נפר את הברית וכו'.
אלא בכדי שנדע ששום דבר לא נעלם ממנו, ועתיד הוא לשם שכר ועונש על כל נעלם אם טוב ואם רע!
כלשון הפסוק (קהלת יב) "כִּי אֶת־כָּל־מַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט עַל כָּל־נֶעְלָם אִם־טוֹב וְאִם־רָע" ודרשינן בחגיגה (ה.) זה הרק בפני חברו וכו', דהיינו דברים קטנים ביותר... וכלשון הרמב"ם "ראיה שידוע לפניו העובד והחוטא לשלם גמול טוב לזה ולענוש את זה".

לחץ כדי לכווץ...

נכון שהוא משגיח, אך מתערב בפועל במעשי העולם עוד לא ידענו אחר העיקר העשירי [או הראשון]

 

[חפץ בחיים]

אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ גּוֹמֵל טוֹב לְשׁוֹמְרֵי מִצְוֹתָיו וּמַעֲנִישׁ לְעוֹבְרֵי מִצְוֹתָיו

אחד מיג' עיקרי הדת הוא האמונה בשכר ועונש,
ונשאלת השאלה למה הוא עיקר בדת?
ואיזה חסרון יש ביהדות בלא עיקר זה?
הלא גם אם לא היה לנו שכר, הרי אנו מחויבים לקיים רצונו מחמת שבראנו וזה רצונו וכך ציווה לנו,
א"כ אף שוודאי הוא ית' נותן לנו שכר על קיום המצוות, מ"מ מדוע הוא עיקר?

[ובאמת שייך להקשות כך גם על העונש, אבל התם אפשר ליישב בדוחק, שהאמונה בעונש הוא שא"א לברוח ממנו והעולם לא הפקר.]

לחץ כדי לכווץ...

יש"כ על השאלה, ולוסיף על דברי הרבנים המגיבים שליט"א.
לענ"ד יש לנו קצת טעות בתפיסה של המונחים שכר ועונש. הביאור של המונחים האלו הוא שה'שכר' הוא קיום אמתי ונצחי ואילו 'עונש' היינו התרחקות מעצם החיים והגעה למצב של אי-קיום, (כמו שפירש הנפש החיים ש"א על עניין הכרת שעניינו הוא כריתה מארצות החיים יעו"ש) כל עסקינו כאן בעולם הזה הוא להביא את עצמינו על ידי קיום התורה והמצוות והשעבוד לבורא עולם לקיום אמתי ונצחי שעניינו הוא הדבקות בחי-עולמים ולהתרחק מההעדר שאופן הביטוי שלו הוא גיהנום כלומר מקום שמהווה את ההיפך מהחיים הנצחיים ומהדבקות בבו"ע. כשאדם עושה מצוה ומקבל שכר אין הכונה שקיבל פרס, או לחילופין בנה לעצמו תועלת בניין בעצם המעשה, להבנתי הפירוש עמוק הרבה יותר, על ידי המצוה קנה אותו אדם לעצמו חיים נצחיים מוחלטים וזהו עניינו של שכר. וכן מי שעבר עבירה הרי הוא כרת מעצמו ח"ו חלק מהחיות האמתית בכך שהתרחק מחי-עולמים.
וכיון שכך העיקר של שכר ועונש מורה על תפיסה זו שכל עניינו של האדם כאן בעולם הוא לברוח מהעונש אל השכר, היינו מהאי-קיום וההעדר אל החיים והנצחיות, הסיבה שתפיסה זו היא עיקר היא משום שבלא תפיסה זו הרי עבודת ד' עומדת אמנם כעניין מחוייב אך לא מתפרשת באופן הנכון שכל מה ששייך לתורה הקדושה הוא מציאות קיימת ואילו כל דבר אחר הוא העדר מוחלט, וזו כפירה כיון שזה כל עניינו של העולם והיחס ביננו לעבודתו ית"ש.

 

[עוזי ומגני]

בספר העיקרים מייסד את שכר ועונש כחלק מאמונת ההשגחה.
כדאי ללמוד אותו באמת....

לחץ כדי לכווץ...

למדתי שם, ובעוד ספרים ,והגעתי למסקנא שונה.
שהאמונה בשכר ועונש היא עיקרית, משום שהוא האמונה בכח הבחירה שניתן לאדם, שזה מתבטא בפועל בשכר והעונש שמקבל על בחירתו,
והוא עיקר חשוב וגדול ביהדות, שהאדם יש לו כח בחירה, ובצלם אלוקים עשה את האדם, והוא בונה עולמות ומחריבם בכח בחירתו.
וזה שכלל העיקרים גם את האמונה במשיח, ותחיית המתים, בהאמונה בשכר ועונש,
משום שעניינם אחד, שהקב"ה כרת איתנו ברית, ואנו שותפים איתו במעשי בראשית, והיא כוללת בתוכה את הגמול והעונש משום שזה תוכן הברית, [וכעין דברי הרב @יעקב ירושלמי בריש האשכול], וגם את המשיח שזה התכלית הנירצת בברית שכרת איתנו הקב"ה, ותחיית המתים שהוא ברית עולמית, ואינה תלויה בזמן ובגשם.