האם ביטחון זה לחיות באשליות??
קודם כל צריך להסתכל על המציאות - האם חולים תמיד נרפאים? האם כשעומדים מול מחבל תמיד ניצלים?
מאחר והתשובה היא לא, זה מלמד אותנו שהביטחון לא צריך להיות שהכל יסתדר לפי מה שאנחנו רוצים.
אולי אם אדם באמת יבטח בקב"ה כשיעמוד מול מחבל הוא ינצל!
החזו"א מבאר - ומי שמעיין היטב בדבריו, יראה זאת להדיא - כי הביטחון מגיע עם האמונה שלא משנה מה יהיה זה תמיד יהיה טוב.
אדם שיעמוד מול מחבל וימות - זה יהיה טוב, בדיוק באותה מידה שיהיה טוב אם הוא ינצל.
וכשהוא לא ימצא את הזיווג שלו - זה יהיה טוב, בדיוק באותה מידה שיהיה טוב אם הוא ימצא אותו בקלות.
וכשלא יהיו לו ילדים - זה יהיה טוב, בדיוק באותה מידה שיהיה טוב אם יוולד לו ילד מיד בזמן הראשון
תמיד יהיה טוב?, בחזו"א מבואר שבין לטוב ובין למוטב יש להאמין כי אין מקרה בעוללם כלל!
כמובן שגם המוטב הוא טוב לבנ"א, רק אי"ז סותר שזה רע, וכמו ילד שאביו מכהו שהמכה אינה טובה, אבל למעשה זה טוב בשבילו!!!!!
מאחר שהאמונה קיימת, והכל טוב ואין רע יורד מלמעלה,
יורדת על האדם שלווה אמיתית, מאחר וכל מה שיקרה לו - בין אם יחיה ובין אם ימות - הכל לטובתו המלאה
מה הקשר, אדם שיודע שטוב לו למות בגלל זה הוא רגוע? ילד שיודע שאביו עתיד לסתור לו על לחיו הוא רגוע?
 
התחושה של פחד היא תחושה הנובעת מחוסר וודאות לגבי העתיד,
אדם מפחד לא רק ממקרים רעים, אלא כל שתחושת הביטחון שלו רופפת הוא חש תחושת פחד,
לדגומא אדם נכנס לכולל חדש הרבה פעמים יש לו תחושת פחד, למרות שכנראה לא יהרגו אותו, אבל אדם מפחד איך יתחסו אלי וכו' וכו',
אדם שהרגיל את עצמו לחוש שהוא בידים של הקב"ה, כגמול עלי אמו, אין לו תחושת פחד, משום שאין לו את המושג של חוסר וודאות, דבכל מקום הוא בידים של הקב"ה, ומה לי כשהוא בביתו, ומה לי כשהוא מול מחבל, תמיד הוא בחיקו של הקב"ה,
פחד הוא רק ענין של חוסר ודאות?
פחד שייך גם על אדם שיודע שיקרה לו משהו רע בודאות והוא יסבול מזה אז הוא חושש מהסבל ללא כל קשר לזה שהוא חושש שיהיה לו סבל.
 
אולם הגרי"ס כמדו' (היו כאלו בודאי) כן סברו שניתן לבטוח בדבר מסויים אם כי שאין זאת מצוה
ומה הפשט בזה, וכי שייך לבטוח שהקב"ה יעשה מה שאתה רוצה שיהיה לך טוב, אולי הטוב בשבילך הוא ההיפך ממה שאתה בוטח בו?
 
"אבל ענין הבטחון הוא האמון שאין מקרה בעולם, וכל הנעשה תחת השמש הכל בהכרזה מאתו ית', ... אבל אין בני אדם משתוין בזה, והם זה למעלה מזה, כן מדת האמונה יש בה מדרגות זה למעלה מזה וקטני אמנה ג"כ בכלל מאמינים, כיון שאינם בכלל הכופרים והמינים, אבל אמונתם חלושה, ואין פעולת אמונה שולטת עליהם, רק נגד עבירות היותר מפורסמות ואשר כל הצבור נזהרים בהן, ומהן שאמונתם יותר חזקה ופעולתה יותר ניכרת:
וכן ההתחלפות למעלות ומדרגות פשוטה על קהל הצדיקים החיים באמונתם בכללותם אבל נבדלים בפרטיותם זה למעלה מזה וזה למעלה מזה."
אולי אם אדם באמת יבטח בקב"ה כשיעמוד מול מחבל הוא ינצל!
עיננו הרואות שלא כך הוא.
והרבה אנשים בטחו בד' בכל ליבם ולא באה הישועה.
תמיד יהיה טוב?, בחזו"א מבואר שבין לטוב ובין למוטב יש להאמין כי אין מקרה בעוללם כלל!
כמובן שגם המוטב הוא טוב לבנ"א, רק אי"ז סותר שזה רע, וכמו ילד שאביו מכהו שהמכה אינה טובה, אבל למעשה זה טוב בשבילו!!!!!
סתרת את עצמך מיניה וביה בשני השורות הללו.
ואצטט את לשונו של החזו"א:
"ולהאמור האמונה והבטחון אחת היא, רק האמונה היא המבט הכללי של בעליה, והבטחון המבט של המאמין על עצמו, האמונה בבחינת הלכה, והבטחון בבחינת מעשה"
האמונה ש"אבל למעשה זה טוב בשבילו!!!!!!" היא היא הביטחון. והמילים "אין מקרה בעולם כלל" זו משמעותן.
מה הקשר, אדם שיודע שטוב לו למות בגלל זה הוא רגוע? ילד שיודע שאביו עתיד לסתור לו על לחיו הוא רגוע?
בדרך כלל אדם נורמטיבי רוצה שיהיה לו טוב - מה שזה לא יהיה.
כל הסיבה שאנו לא רוצים למות (מלבד אלו שכל רצונם בחיותם הוא להרוויח מצוות, כהגר"א) היא שאנו בטוחים שטוב לנו לחיות.
אם נאמין בלב שלם באמת ובתמים שמה שהבורא יעשה - זה הטוב האמיתי, לא נפחד למות אלא נלך אליו בשירה ובריקוד.

אגב, זה כלל לא סותר את עניין התפילה שלא יקרה, כי אנו צריכים להשתדלות כפי ראות עינינו ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות, וזהו המשך דבריו של החזו"א שם ואכמ"ל.
 
פחד הוא רק ענין של חוסר ודאות?
פחד שייך גם על אדם שיודע שיקרה לו משהו רע בודאות והוא יסבול מזה אז הוא חושש מהסבל ללא כל קשר לזה שהוא חושש שיהיה לו סבל.
אכן כך
אדם שיודע בוודאות מה יהיה איתו אפי' יהא רע ביותר לא מפחד
שים לב כיצד אנשים מרגיעים את עצמם
ומאידך אדם שרגיל לעבור דבר מסוים לא מפחד למרות הכאב
תשאל מי שעובר ל"ע טיפולים האם יש לו פחד בפעם רביעית כמו בפעם הראשונה אף שזה לא כואב פחות פשוט הוא יודע לקראת מה הוא הולך
 
"אבל ענין הבטחון הוא האמון שאין מקרה בעולם, וכל הנעשה תחת השמש הכל בהכרזה מאתו ית', ... אבל אין בני אדם משתוין בזה, והם זה למעלה מזה, כן מדת האמונה יש בה מדרגות זה למעלה מזה וקטני אמנה ג"כ בכלל מאמינים, כיון שאינם בכלל הכופרים והמינים, אבל אמונתם חלושה, ואין פעולת אמונה שולטת עליהם, רק נגד עבירות היותר מפורסמות ואשר כל הצבור נזהרים בהן, ומהן שאמונתם יותר חזקה ופעולתה יותר ניכרת:
וכן ההתחלפות למעלות ומדרגות פשוטה על קהל הצדיקים החיים באמונתם בכללותם אבל נבדלים בפרטיותם זה למעלה מזה וזה למעלה מזה.
לא זכיתי להבין היכן אתה רואה זאת בדבריו
סה"כ מה שכתוב הוא, שיש אנשים שדרגתם באמונה הפחותה אך אינם כופרים, אבל היכן נאמר שיש דרגה להאמין שיהיה טוב?
סתרת את עצמך מיניה וביה בשני השורות הללו.
כוונתי לומר שהביטחון הוא שאין מקרה בעולם לטוב ולמוטב, ולמעשה גם המוטב הוא טוב לבנ"א.
בדרך כלל אדם נורמטיבי רוצה שיהיה לו טוב - מה שזה לא יהיה.
כל הסיבה שאנו לא רוצים למות (מלבד אלו שכל רצונם בחיותם הוא להרוויח מצוות, כהגר"א) היא שאנו בטוחים שטוב לנו לחיות.
אם נאמין בלב שלם באמת ובתמים שמה שהבורא יעשה - זה הטוב האמיתי, לא נפחד למות אלא נלך אליו בשירה ובריקוד.
אולי, אך בדברי החזו"א לא נאמר שיש לבטוח שזה הטוב, אלא להאמין שגם הרע אינו מגיע בדרך מקרה.
 
אדם שיודע בוודאות מה יהיה איתו אפי' יהא רע ביותר לא מפחד
שים לב כיצד אנשים מרגיעים את עצמם
ומאידך אדם שרגיל לעבור דבר מסוים לא מפחד למרות הכאב
תשאל מי שעובר ל"ע טיפולים האם יש לו פחד בפעם רביעית כמו בפעם הראשונה אף שזה לא כואב פחות פשוט הוא יודע לקראת מה הוא הולך
כמדומני שיש בזה עניין של הסתגלות.
 
לא זכיתי להבין היכן אתה רואה זאת בדבריו
סה"כ מה שכתוב הוא, שיש אנשים שדרגתם באמונה הפחותה אך אינם כופרים, אבל היכן נאמר שיש דרגה להאמין שיהיה טוב?
הוא מדבר על ביטחון ואמונה, ואומר להדיא שדבריו הוא לא לכל דרגות האמונה וגם מי שדרגתו פחותה אינו כופר.
מי שדרגתו פחותה, והוא לא דיבר עליו - מה הוא צריך לבטוח??
משהו אחר ממה שהוא אומר.
האפשרות היחידה הקיימת שאני מכיר - זה מה שאמרתי.
אתה מכיר אפשרות נוספת?
כוונתי לומר שהביטחון הוא שאין מקרה בעולם לטוב ולמוטב, ולמעשה גם המוטב הוא טוב לבנ"א.
אתה צודק, וזה גופא מידת הביטחון.
אולי, אך בדברי החזו"א לא נאמר שיש לבטוח שזה הטוב, אלא להאמין שגם הרע אינו מגיע בדרך מקרה.
וזו משמעותן של המלים.
תלמד את כל הפרק ואז נדבר.
 
הוא מדבר על ביטחון ואמונה, ואומר להדיא שדבריו הוא לא לכל דרגות האמונה וגם מי שדרגתו פחותה אינו כופר.
מי שדרגתו פחותה, והוא לא דיבר עליו - מה הוא צריך לבטוח??
משהו אחר ממה שהוא אומר.
האפשרות היחידה הקיימת שאני מכיר - זה מה שאמרתי.
אתה מכיר אפשרות נוספת?
כוונתו לומר שמי שאמונתו חלושה יותר, האמונה לא פועלת אצלו בכל מקום אלא בעבירות ידועות, אבל אי"ז אומר שבחלק הביטחון, כלומר חלק המבט, שיצטרך להאמין שיהיה טוב.
ומוכח כך שהרי בכך פותח את פ"ב, בטעות שנשתרבבה בעולם כי הביטחון הוא להאמין שיהיה טוב, ע"כ שלא שייך שרמת הביטחון הפחותה היא להאמין שיהיה טוב.
למד את כל הפרק ואז נדבר.
ב"ה זה מה שעשיתי.
 
כוונתו לומר שמי שאמונתו חלושה יותר, האמונה לא פועלת אצלו בכל מקום אלא בעבירות ידועות, אבל אי"ז אומר שבחלק הביטחון, כלומר חלק המבט, שיצטרך להאמין שיהיה טוב.
חילוק מגוחך כששורה אחר כך הוא אומר שהאמונה וביטחון חד הם, זה בפן הרעיוני וזה בפן המעשי.
ומוכח כך שהרי בכך פותח את פ"ב, בטעות שנשתרבבה בעולם כי הביטחון הוא להאמין שיהיה טוב, ע"כ שלא שייך שרמת הביטחון הפחותה היא להאמין שיהיה טוב.
הטעות היא לומר שזוהי מידת הביטחון, מאחר והמאמין באמת יש לו לבטוח כדברי החזו"א ולא יצא ידי חובתו בביטחון הפחות,
אך מ"מ המאמין הפחות, למרות שטועה הוא בכל מהלך אמונתו, הרי שיש לו ביטחון אחר לפי אמונתו, באשר חד הם.
 
חילוק מגוחך כששורה אחר כך הוא אומר שהאמונה וביטחון חד הם, זה בפן הרעיוני וזה בפן המעשי
מהיכן לקחת שזה שהם חופפים לכן אצל כל אדם שניהם צריכים לעמוד באותו רמה?
הטעות היא לומר שזוהי מידת הביטחון, מאחר והמאמין באמת יש לו לבטוח כדברי החזו"א ולא יצא ידי חובתו בביטחון הפחות,
אך מ"מ המאמין הפחות, למרות שטועה הוא בכל מהלך אמונתו, הרי שיש לו ביטחון אחר לפי אמונתו, באשר חד הם.
לשי' א"כ היה החזו"א צריך לכתוב כי רמת ביטחון זו אינה מספיקה, ולא היה צריך לכתוב שהיא טעות.
 
מהיכן לקחת שזה שהם חופפים לכן אצל כל אדם שניהם צריכים לעמוד באותו רמה?
אמרת שלמדת את זה?..
כבר ציטטתי
"ולהאמור האמונה והבטחון אחת היא, רק האמונה היא המבט הכללי של בעליה, והבטחון המבט של המאמין על עצמו, האמונה בבחינת הלכה, והבטחון בבחינת מעשה"
לשי' א"כ היה החזו"א צריך לכתוב כי רמת ביטחון זו אינה מספיקה, ולא היה צריך לכתוב שהיא טעות.
היו שחשבו שכל מידת הביטחון היא להאמין שיהיה טוב. מישהו חולה? אומרים לו "אתה צריך לבטוח שתבריא".
את זה בא החזו"א לשלול, ואת זה הוא קרא 'טעות'. כי מידת הביטחון השלמה היא לבטוח שמה שהבורא יעשה יהיה טוב.
אבל מ"מ מי שאמונתו פחותה, לא ימלט מביטחון פחות.
 
חבל שאנו חוזרים על עצמנו.
כבר אמרתי:
מי שדרגתו פחותה, והוא לא דיבר עליו - מה הוא צריך לבטוח??
משהו אחר ממה שהוא אומר.
האפשרות היחידה הקיימת שאני מכיר - זה מה שאמרתי.
אתה מכיר אפשרות נוספת?
 
וע"ז הוכחתי שאין מקום לומר כך.
ונראה שמיצינו.
ממש לא.
אתה שאלת היכן הוא מדבר על מי שדרגתו פחותה, הבאתי לך את הציטוט, טענת שזה רק לגבי האמונה ולא לגבי ההשגחה, הבאתי לך את הציטוט שבו הוא מחבר את האמונה והביטחון לאחד.
וכאן זה נגמר.
אם בשבילך, לשמוע אחרת ממך נקרא 'מיצינו' - בבקשה....
 
ממש לא.
אתה שאלת היכן הוא מדבר על מי שדרגתו פחותה, הבאתי לך את הציטוט, טענת שזה רק לגבי האמונה ולא לגבי ההשגחה, הבאתי לך את הציטוט שבו הוא מחבר את האמונה והביטחון לאחד.
וכאן זה נגמר.
אם בשבילך, לשמוע אחרת ממך נקרא 'מיצינו' - בבקש
כמדומה שנקודת הויכוח בינינו היא האם שייך שיהיה במדת הביטחון דרגה להאמין שיהיה טוב, וע"ז הנחת הנחה בדברי החזו"א והבאת מכך הוכחה, וע"ז דחיתי אותך מיניה וביה, וא"כ נראה שמיצינו כיון שמאז חזרת על עצמך....
 
פחד הוא רק ענין של חוסר ודאות?
פחד שייך גם על אדם שיודע שיקרה לו משהו רע בודאות והוא יסבול מזה אז הוא חושש מהסבל ללא כל קשר לזה שהוא חושש שיהיה לו סבל.
הוא לא פוחד מהסבל
מה יש לפחד, אם הוא מכיר, המושג פחד לא קשור.
תשאל אותו ממה הוא מפחד? שמה יקרה? שיכאב? הוא יודע שיכאב!
ההגדרה הנכונה היא, שהוא מצטער על זה שעומד לכאוב לו, הוא לא פוחד
 
אולי יסביר מר מה הפשט בזה?
וכי כשאדם נמצא במצב שאין לו שום אופציה להתגונן הוא לא פוחד?
נכון.
מה מפחיד בלמות?
הפחד הוא - שהוא לא רוצה למות, והוא מקווה שלא ימות, ואז פוחד שמא ימות.

אם לא זה הפחד, אשמח שתענה לי במילים - למה זה מפחיד למות?
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון