אולי אם אדם באמת יבטח בקב"ה כשיעמוד מול מחבל הוא ינצל!
תמיד יהיה טוב?, בחזו"א מבואר שבין לטוב ובין למוטב יש להאמין כי אין מקרה בעוללם כלל!
מה הקשר, אדם שיודע שטוב לו למות בגלל זה הוא רגוע? ילד שיודע שאביו עתיד לסתור לו על לחיו הוא רגוע?
פחד הוא רק ענין של חוסר ודאות?
ומה הפשט בזה, וכי שייך לבטוח שהקב"ה יעשה מה שאתה רוצה שיהיה לך טוב, אולי הטוב בשבילך הוא ההיפך ממה שאתה בוטח בו?
"אבל ענין הבטחון הוא האמון שאין מקרה בעולם, וכל הנעשה תחת השמש הכל בהכרזה מאתו ית', ... אבל אין בני אדם משתוין בזה, והם זה למעלה מזה, כן מדת האמונה יש בה מדרגות זה למעלה מזה וקטני אמנה ג"כ בכלל מאמינים, כיון שאינם בכלל הכופרים והמינים, אבל אמונתם חלושה, ואין פעולת אמונה שולטת עליהם, רק נגד עבירות היותר מפורסמות ואשר כל הצבור נזהרים בהן, ומהן שאמונתם יותר חזקה ופעולתה יותר ניכרת:
עיננו הרואות שלא כך הוא.
סתרת את עצמך מיניה וביה בשני השורות הללו.
בדרך כלל אדם נורמטיבי רוצה שיהיה לו טוב - מה שזה לא יהיה.
אכן כך
לא זכיתי להבין היכן אתה רואה זאת בדבריו
כוונתי לומר שהביטחון הוא שאין מקרה בעולם לטוב ולמוטב, ולמעשה גם המוטב הוא טוב לבנ"א.
אולי, אך בדברי החזו"א לא נאמר שיש לבטוח שזה הטוב, אלא להאמין שגם הרע אינו מגיע בדרך מקרה.
כמדומני שיש בזה עניין של הסתגלות.
הוא מדבר על ביטחון ואמונה, ואומר להדיא שדבריו הוא לא לכל דרגות האמונה וגם מי שדרגתו פחותה אינו כופר.
אתה צודק, וזה גופא מידת הביטחון.
וזו משמעותן של המלים.
כוונתו לומר שמי שאמונתו חלושה יותר, האמונה לא פועלת אצלו בכל מקום אלא בעבירות ידועות, אבל אי"ז אומר שבחלק הביטחון, כלומר חלק המבט, שיצטרך להאמין שיהיה טוב.
ב"ה זה מה שעשיתי.
חילוק מגוחך כששורה אחר כך הוא אומר שהאמונה וביטחון חד הם, זה בפן הרעיוני וזה בפן המעשי.
הטעות היא לומר שזוהי מידת הביטחון, מאחר והמאמין באמת יש לו לבטוח כדברי החזו"א ולא יצא ידי חובתו בביטחון הפחות,
מהיכן לקחת שזה שהם חופפים לכן אצל כל אדם שניהם צריכים לעמוד באותו רמה?
לשי' א"כ היה החזו"א צריך לכתוב כי רמת ביטחון זו אינה מספיקה, ולא היה צריך לכתוב שהיא טעות.
אמרת שלמדת את זה?..
היו שחשבו שכל מידת הביטחון היא להאמין שיהיה טוב. מישהו חולה? אומרים לו "אתה צריך לבטוח שתבריא".
ומהו?
וע"ז הוכחתי שאין מקום לומר כך.
ממש לא.
כמדומה שנקודת הויכוח בינינו היא האם שייך שיהיה במדת הביטחון דרגה להאמין שיהיה טוב, וע"ז הנחת הנחה בדברי החזו"א והבאת מכך הוכחה, וע"ז דחיתי אותך מיניה וביה, וא"כ נראה שמיצינו כיון שמאז חזרת על עצמך....
וכי הוא הסתגל לכאב כבר הוא לא בוכה וצורח כשכואב
הוא לא פוחד מהסבל
נכון.
