בבא בתרא - שליחות בקנין משיכה. | ים התלמוד | פורום אוצר התורה בבא בתרא - שליחות בקנין משיכה. | ים התלמוד | פורום אוצר התורה
ידוע מה שהקשה הגר"ש רוזובסקי זצ"ל איך יתכן שליחות בקנין משיכה והלא צריך הכנסה לרשות, ויש לפלפל בזה.
זה שאלה בגדר שליחות [האם שליח ממש מחליף אותי] או בקנין משיכה [האם צריך הכנסה לרשות ממש] או ברשות [מה ההגדרה של רשות].

אם תוכל להעלותו נשמח מאוד.
 
נראה לי בגדר משיכה: ועיין כאן במה שכ'
לאו דווקא משיכה שהרי השאלה הזו יכולה להיות גם בקנין כסף, שהרי א"צ שיהא הכסף של המשלח, וסגי בכסף של השליח.
וכן בקידושין א"צ שיהא הכסף שייך למקדש, אלא סגי שהא שייך לשליח.
וע"כ הוא החידוש של פרשת שליחות כח, שהשליח הוא הנציג של המשלח, וממילא כל מה שהוא עושה נחשב שעשה המשלח, ולכן אם הכניס לרשותו שלו מ"מ סגי בהכי, משום שהוא נציג של משלחו, וע"כ הכנסה לרשות השליח קונה למשלח, וכמו"כ כסף של השליח קונה למשלח, משום שהוא נציגו ובא כוחו.
 
אחר העיון בזה שמעתי ביתר ביאור הקו' דהנה ענין מעשה הקנין במשיכה הוא להביע החלות שמחיל, והניחא היכא דמשך השליח לרשות המשלח ניחא אבל אם משך השליח לרשות עצמו מאי טעמא מהני [והרי אילו הבעלים היה מושך לרשות השליח לא היה מהני]?.
ומרנא הגרש"ר תירץ דלפי דעת הרמב"ם דבשליחות לחלויות השליח הוי בעל המעשה ניחא.
אמנם מו"ר רה"י הגר"א פילץ שליט"א תמה על תירוץ זה דלכאורה כל כח השליח הוא אחרי שעשה מעשה יכול הוא להפנות את זה שיהני מעשה זה למי שחפץ, אך לא מועיל במקום שחסר בעצם המעשה, וכאן חסר בעצם המעשה שמכניס לרשות השליח ולא המשלח.
ותירץ באופן אחר, ולדעתו היות וענין המשיכה הוא מעשה קנין בעלמא ולא הכנסה לרשות,, משום הכי כיון שנעשה בזה מעשה קנין אצל השליח שוב שפיר יכול להחיל בו עבור המשלח ג"כ, ואף לדעת הטור דגדר השליחות גם בחלויות הוא רק לייחס המעשה אל המשלח, מעתה נמצא דמתייחס 'מעשה קנין' אל המשלח ושוב יכול המשלח להחיל קנין על ידו.
 
דלכאורה כל כח השליח הוא אחרי שעשה מעשה יכול הוא להפנות את זה שיהני מעשה זה למי שחפץ, אך לא מועיל במקום שחסר בעצם המעשה, וכאן חסר בעצם המעשה שמכניס לרשות השליח ולא המשלח.
לא ברור הקושיא,
הא את המעשה הזה הוא פועל כבא כוחו של המשלח,
וא"כ למה שיחסר במעשה.
כל כח השליח הוא אחרי שעשה מעשה יכול הוא להפנות את זה שיהני מעשה זה למי שחפץ
מה פתאום?
כשהוא עושה את שליחותו בשביל המשלח, א"כ ממילא חל עבור המשלח, ולא השליח מפנה אחר המעשה את המעשה למשלח.
כיצד עושים הפניה? זו עם הידיים? עם הראש?
 
לא ברור הקושיא,
הא את המעשה הזה הוא פועל כבא כוחו של המשלח,
וא"כ למה שיחסר במעשה.
אבל בעצם המעשה חסר זה שהוא מכניס את זה לרשות אחרת.
מה פתאום?
כשהוא עושה את שליחותו בשביל המשלח, א"כ ממילא חל עבור המשלח, ולא השליח מפנה אחר המעשה את המעשה למשלח.
כנ"ל כל זה רק אחרי שיש מעשה קיים בעצם [אני מקוה שכוונתי מובנת, עם הידים זה יותר מובן...]
כיצד עושים הפניה? זו עם הידיים? עם הראש?
בעצם המעשה וכנ"ל.
 
אבל בעצם המעשה חסר זה שהוא מכניס את זה לרשות אחרת.

כנ"ל כל זה רק אחרי שיש מעשה קיים בעצם [אני מקוה שכוונתי מובנת, עם הידים זה יותר מובן...]

בעצם המעשה וכנ"ל.
דבר ראשון לא ענית לי על קנין כסף ששם הוא וודאי לא מעשה קנין בעלמא
ועוד אם זה בעצם המעשה אז ממילא לא חסר במעשה כי בעצם המעשה יש כאן קנין
ואין כאן הכנסה לרשות אחרת אלא הוא הכנסה לרשות של בעל המעשה ובשליחות כח הוא חשיב בעל המעשה
כמו נציג / בא כח של חברה דיש לו חיים אישים ויש לו חיי החברה והוא יכול לקנות לעצמו ולקנות לחברה
ה"ה השליח שהוא נציג של המשלח וכאילו יש לו חיים כפולים חייו שלו וחייו של משלחו
 
דבר ראשון לא ענית לי על קנין כסף ששם הוא וודאי לא מעשה קנין בעלמא
טענו במשיכה והודה לו בכסף?
ועוד אם זה בעצם המעשה אז ממילא לא חסר במעשה כי בעצם המעשה יש כאן קנין
אין כאן קנין כי חסר במעשה, מה לא ברור?
ה"ה השליח שהוא נציג של המשלח וכאילו יש לו חיים כפולים חייו שלו וחייו של משלחו
נכון מאוד אבל רק במקום שיש קנין.
 
טענו במשיכה והודה לו בכסף?
טענו במשיכה והביא לו ראיה לדחותו מכסף ולא ענה לו
אין כאן קנין כי חסר במעשה, מה לא ברור?
אבל החיסרון במעשה התחיל משום שהוא מעשה לשליח, ולא למשלח, ואבל כ"כ שהמעשה למשלח, אין כאן חיסרון במעשה,
ובשלמא אי אחר המעשה מפנים אותו למשלח, כמו שכתבת בתחילה ניחא,
אבל כיון שכתבת שההפניה היא בעצם המעשה, א"כ לא קשה מידי מה שהקשת, שאז אין חסרון במעשה.
 
לכאורה זה חידוש כי הקנין לא מגלה שחלה חלות אלא הוא זה שיוצר את החלות.
לענ"ד
זה תלוי אי קונה מהפקר או במקח,
אי מהפקר, זה לא רק מגלה, אלא יוצר קנין,
אבל במקח עיקר הקנין הוא הסיכום ביניהם, והמעש"ק רק גומר ומגלה על הקנין.
 
לענ"ד
זה תלוי אי קונה מהפקר או במקח,
אי מהפקר, זה לא רק מגלה, אלא יוצר קנין,
אבל במקח עיקר הקנין הוא הסיכום ביניהם, והמעש"ק רק גומר ומגלה על הקנין.
זה נכון שבמקח מה שגומר זה סיכום הדברים שביניהם וכמו שמבואר שמשמע ברש"י ב"מ דף מז. אך זה ברור שאין הדיבור מחיל את החלות כי הרי קי"ל שדברים אין בהם משום מחוסרי אמנה וע"כ שהביאור הוא שהקנין מחיל את מה שהדיבור אמר
 
זה נכון שבמקח מה שגומר זה סיכום הדברים שביניהם וכמו שמבואר שמשמע ברש"י ב"מ דף מז. אך זה ברור שאין הדיבור מחיל את החלות כי הרי קי"ל שדברים אין בהם משום מחוסרי אמנה וע"כ שהביאור הוא שהקנין מחיל את מה שהדיבור אמר
ברור,
אבל הוא שונה במהותו ממקח, שבמקח הוא קונה רק את מה שסוכם, ולפי ההסכם,
אבל מהפקר הוא קונה כל מה שיכול לקנות, גם אם יצעק הקונה שאינו רוצה לקנות הכל, אלא יקנה או הכל או כלום,
משום דאז הוא היוצר של החלות, וזה התורה קבעה מה נוצר בחלות, אבל במקח הוא הגומר של המקח, של הסיכום, ומימילא הוא קונה רק מה שסוכם.
 
ברור,
אבל הוא שונה במהותו ממקח, שבמקח הוא קונה רק את מה שסוכם, ולפי ההסכם,
אבל מהפקר הוא קונה כל מה שיכול לקנות, גם אם יצעק הקונה שאינו רוצה לקנות הכל, אלא יקנה או הכל או כלום,
משום דאז הוא היוצר של החלות, וזה התורה קבעה מה נוצר בחלות, אבל במקח הוא הגומר של המקח, של הסיכום, ומימילא הוא קונה רק מה שסוכם.
אני מסכים עם החילוק שבמקח הוא קונה את מה שסוכם בין המוכר לקונה ובהפקר הוא קונה את הכל אך המושתף לשניהם הוא שהמעשה קנין הוא זה שמחיל את החלות ולא משהו אחר וממילא יהיה מחודש לומר שהמעשה קנין במשיכה הוא מגלה שהחלות חלה.
 
אני מסכים עם החילוק שבמקח הוא קונה את מה שסוכם בין המוכר לקונה ובהפקר הוא קונה את הכל אך המושתף לשניהם הוא שהמעשה קנין הוא זה שמחיל את החלות ולא משהו אחר וממילא יהיה מחודש לומר שהמעשה קנין במשיכה הוא מגלה שהחלות חלה.
הוא לא כתב שזה רק מגלה אלא הוא כתב שלא ההכנסה לרשות יוצרת את זה
אלא ההכנסה לרשות הוא סימן למעש"ק
הינו שלא תוכן הפעולה גורם לקנין
אלא סתמות הפעולה גורמת לקנין
כמו שחליצה למשל לא תוכן החליצה פעולת את ההיתר אלא פעולת החליצה היא זו שגורמת להיתר לחול
 

הודעות מומלצות

בלומדי היום את עמוד היומי לפי הסדר של דרשו...

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון