חנוכה שליחות חש"ו וגוי בנר חנוכה (1 צופה)

[נדיב לב]

כתב השו"ע (ריש סימן תרעט) בערב שבת, קודם מדליקין נר חנוכה ואח"כ נר שבת. וכתב שם המ"ב שאם הדליק נר שבת ולא קיבל שבת במחשבתו יכול להדליק אח"כ נר חנוכה, וזהו באיש המדליק, אבל באשה המדלקת כיון שהמנהג שמסתמא מקבלת שבת בהדלקת הנר על כן לא תדליק שוב נר חנוכה אלא תאמר לאחר להדליק והוא יברך להדליק והיא תברך שעשה ניסים ושהחיינו עיי"ש.

ולכאו' קשה כיצד תעשה שליח והרי קיי"ל קידושין כג: כל מילתא דלא מצי עביד לא מצי משויא שליח. וכבר עמדו בזה האחרונים.
ובפרי מגדים (א"א סק"א) תירץ וז"ל: ויש לומר דלאו שליחות ממש הוה, כיון שממונו הוא, ואחר מעשה קוף עביד. ומכל מקום ברכות איך מברך אחר, ואף שומע כעונה, מכל מקום צ"ע, עכ"ל.

ולכאו' צ"ב ממש"כ השו"ע (סי' תרעה ס"ג) שאם הדליק חרש שוטה וקטן לא עשה כלום, הרי שאי"ז מעשה קוף בעלמא שאם כן היה יד"ח בהדלקתו, ועוד דקיי"ל הדלקה עושה מצווה. עוד צ"ב, כיון דמצות הדלקה זו חובה המוטלת על הגברא, א"כ מה מועיל כשאחר מדליק בשבילה, דהא לאו בר מינוי לשליחות היא מחמת שקיבלה עליה שבת.

ובעצם קו' האחרונים לכאורה יש להעיר דכל קושייתם הוא מצד מינוי השליחות, דחסר בכח המשלח במה "דלא מצי עביד" אבל יש להעיר מטעם אחר, מכיון שכבר קיבלה שבת ובפרט להמג"א שקיבלה בפירוש, א"כ היא מופקעת בכלל ממצות הדלקת נ"ח ולא רק משום מינוי השליחות.
וביתר ביאור, הנה אדם שידליק נ"ח בשבת, לכאו' לא יצא יד"ח אף בלא טעמא מהב"ע, ושלא כמו אדם ששחט בשבת דשחיטתו קיימת ולא חשיב נבילה וטריפה אבל בהדלקת נר חנוכה עצם התקנה היא להדליק נרות ביום חול, דלא נתקנה המצווה ביום שבת, אלא להדליק ביום שישי מפלג המנחה (וכ"כ הפמ"ג עיין סי' תרע"ב הובא בביה"ל ד"ה ובלבד ואע"פ שהביא בשו"ע שבע"ש צריך שידלק עד חצי שעה אחר השקיעה מ"מ עיקר התקנה בפלג המנחה).

כאן הרחבתי קצת לבאר בפמ"ג ובד' האחרונים.

 

[שירת העשבים]

שמעתי (איני זוכר את המקור) שכיון שיכולה להישאל, לכך היא כן בתורת הדלקה.

 

[נדיב לב]

שמעתי (איני זוכר את המקור) שכיון שיכולה להישאל, לכך היא כן בתורת הדלקה.

לחץ כדי לכווץ...

אכן יש המון תירוצים. אבל כאן ובמאמר התמקדתי בתירוץ הפמ"ג ובגדר שליחות.