לפי ב"ש שם בקידושין מג המשלח חייב, וגם אם לא חייב בדיני שמים
כוונתי להלכה.
ב"ש במקום ב"ה אינה משנה, ובודאי לא בגדר "חידת היכי תימצי"
ומ"מ הריני מוסר מודעה שאסמן כפתרון רק מה שאליו כוונתי.
 
אשה שאמרה למקדש שיקדשנה בהנאה שהוא ירצח את פלוני (כעין שחוק לפני וכ) והוא שלח שליח
מאמין אבל שלא לכך נתכוונן החד את החידה
אני לא בטוח שאתה צודק שבכה"ג זה מיוחס למשלח ולא מדין ערב ועבד כנעני וכדו' אבל הא ודאי שלא לכך התכוונתי
 
לא לזה התכוונתי אבל אתה מתקרב קצת, ובכל אופן לא הבנתי איפה פה השליח
ניתן לתקן ולומר
כשאדם שלח שליח ואמר לו שזה על פי הוראת שעה של נביא
ואין את דברי הרב ודברי התלמיד, כי הוא חשב שזה מותר
 
זה לשון הרמב"ם

אבל השוכר הורג להרוג את חבירו או ששלח עבדיו והרגוהו. או שכפתו והניחו לפני הארי וכיוצא בו והרגתהו חיה וכן ההורג את עצמו. כל אחד מאלו שופך דמים הוא. ועון הריגה בידו וחייב מיתה לשמים ואין בהן מיתת בית דין.

וכל אלו הרצחנים וכיוצא בהן שאינן מחוייבין מיתת בית דין. אם רצה מלך ישראל להרגם בדין המלכות ותקנת העולם הרשות בידו. וכן אם ראו בית דין להרגם בהוראת שעה. אם היתה השעה צריכה לכך יש להם רשות כפי מה שיראו.

הרי שלא הרגם המלך ולא היתה השעה צריכה לכך לחזק הדבר הרי בית דין חייבין מכל מקום להכותם מכה רבה הקרובה למיתה לאסרם במצור ובמצוק שנים רבות ולצערן בכל מיני צער כדי להפחיד ולאיים על שאר הרשעים שלא יהיה הדבר להם לפוקה ולמכשול ויאמר הריני מסבב להרוג אויבי כדרך שעשה פלוני ואפטר.
 
ניתן לתקן ולומר
כשאדם שלח שליח ואמר לו שזה על פי הוראת שעה של נביא
ואין את דברי הרב ודברי התלמיד, כי הוא חשב שזה מותר
אני לא משוכנע שאדם שיאמר אומר מותר בכה"ג כשלא שמע מהנביא ישירות יהיה שליח. כי ייתכן מאוד ויש דברי הרב וכו' במקום שהיה עליו לברר.
זה לשון הרמב"ם

אבל השוכר הורג להרוג את חבירו או ששלח עבדיו והרגוהו. או שכפתו והניחו לפני הארי וכיוצא בו והרגתהו חיה וכן ההורג את עצמו. כל אחד מאלו שופך דמים הוא. ועון הריגה בידו וחייב מיתה לשמים ואין בהן מיתת בית דין.

וכל אלו הרצחנים וכיוצא בהן שאינן מחוייבין מיתת בית דין. אם רצה מלך ישראל להרגם בדין המלכות ותקנת העולם הרשות בידו. וכן אם ראו בית דין להרגם בהוראת שעה. אם היתה השעה צריכה לכך יש להם רשות כפי מה שיראו.

הרי שלא הרגם המלך ולא היתה השעה צריכה לכך לחזק הדבר הרי בית דין חייבין מכל מקום להכותם מכה רבה הקרובה למיתה לאסרם במצור ובמצוק שנים רבות ולצערן בכל מיני צער כדי להפחיד ולאיים על שאר הרשעים שלא יהיה הדבר להם לפוקה ולמכשול ויאמר הריני מסבב להרוג אויבי כדרך שעשה פלוני ואפטר.
גם לזה לא התכוונתי, שאמנם מבואר פה שמתייחסים למעשה השולח אבל לא נאמר כאן שהמעשה מתייחס בדינינו למשלח. ואמנם מפני הסכנה שהם מייצרים יש לדאוג לנטרל את האיום.
אבל אתה בכיוון נכון.
 
האם יש לך מקור? (אני בכל אופן התכוונתי ליהודי)
אבל אם כן הרי שזה קשה שאין שליחות לעכו"ם, וע"כ שייהרג כי הוא מסוכן וכשם שאין צריך התראה כי זה נגד הנימוסים המובנים. ולא מדין רוצח בפועל
 
האם יש לך מקור? (אני בכל אופן התכוונתי ליהודי)
אבל אם כן הרי שזה קשה שאין שליחות לעכו"ם, וע"כ שייהרג כי הוא מסוכן וכשם שאין צריך התראה כי זה נגד הנימוסים המובנים. ולא מדין רוצח בפועל
יש רשימה של מקומות ברמב"ם שמושווה דין מיתה בידי שמים אצל ישראל למיתה בידי אדם אצל בן נח
(כך ראיתי בשיעור כתוב של הרב אריאב עוזר)
 
וע"כ שייהרג כי הוא מסוכן וכשם שאין צריך התראה כי זה נגד הנימוסים המובנים. ולא מדין רוצח בפועל
מסתמא היסוד בסיבת הריגת רוצח בבן נח הוא מכיון שזה נגד הנימוסים המקובלים וסדרו של עולם
ולכן חייב גם בשגגה, גם בטרפה, ללא התראה וכדו'
וככה הם דברי ר' נסים גאון בהקדמתו לש"ס, שזהו ענינם של כל שבע מצוות בני נח ועונשם – שלא יישחת העולם
 
אני לא יודע אלא כותב מסברה, אבל אם יש מצווה במעשה ההריגה, מסתמא מיחסים גם את מעשה הרציחה למשלח.
כגון בחייב מיתת בי"ד או במצוות מחיית עמלק וכו'
אתה ממש קרוב, (אמרת את התשובה אבל תוכיח ותביא הסבר, רמז בונוס זה מוכח מפרשת השבוע!)
כל הכבוד!
 
פִּתָרוֹן
כתוב בקצות (אולי שמח) שאם אי אפשר לחייב את השליח המשלח חייב, וכגון בהלקוהו מלקות יתרות שאין שליח בי"ד חייב אלא הבי"ד (כי הוא עושה בהוראתם) והאחד מונה ואחד אומר הכהו חייבים. (כ"כ הדבר אברהם ח"א סי' כ).
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון